רציו: לנגוצקי תובע אותנו בגלל ההחמצה שלו ב"תמר"

חברת חיפושי הנפט והגז הגישה כתב הגנה לביהמ"ש נוכח התביעה שהגיש נגדה הגיאולוג יוסי לנגוצקי ■ רציו: לנגוצקי לא היה אחראי לגילוי "לוויתן" אלא גיאולוגים אחרים

חברת חיפושי הנפט והגז רציו , המחזיקה ב-15% מרישיון "לוויתן", השיבה הבוקר (ד') לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז לתביעתו של הגיאולוג יוסי לנגוצקי, הטוען כי הוא האחראי לגילוי "לוויתן" ומבקש תגמול הולם על הסוד המסחרי שלו לכאורה. רציו מבקשת לדחות את התביעה על הסף.

לנגוצקי, כזכור, תובע לעצמו, באמצעות עו"ד ד"ר יוסי שגב, את כל הרווחים וטובות ההנאה מקידוח "לוויתן".

לטענת רציו, באמצעות עוה"ד זאב שרף, שרון בן-חיים וד"ר בעז בן-אמתי ממשרד זאב שרף ושות', "טענות לנגוצקי משוללות כל יסוד ומהוות גיבוב של 'עילות תביעה מן הגורן ומן היקב' - בבחינת 'הנייר סובל הכול'".

רציו מציינת בכתב ההגנה כי "התובעים יורים לכל עבר, תוך שימוש בטענות כוללניות וסתמיות, כל זאת מכוח משאלת לב שגויה כי כמות הטענות תוכל לפצות על קלישותן".

רציו טוענת כי לנגוצקי מנסה "לשים ידו שלא כדין על פרי עמלו של הנתבעים (רציו - ח.מ), שמזה שנים רבות עושים ופועלים בתחום עתיר סיכונים וספקולטיבי מטיבו".

בכתב ההגנה מנסה רציו לסתור את טענותיו של לנגוצקי ומציינת כי המידע שהציג בפניה היה כולו מידע שהוכן על-ידי חברת בריטיש גז והוצג על-ידה לעשרות משקיעים פוטנציאליים, אשר התענייננו באפשרות להיכנס למיזם. לדבריה, מידע זה היה גלוי, מזה שנים רבות, לגורמים רבים הפעילים בתחום חיפושי הנפט והגז בישראל.

באשר לטענת לנגוצקי לפיה קידוח "לוויתן" היה "תגלית אישית" שלו, הרי שרציו טוענת כי לא לנגוצקי היה אחראי לתגלית, אלא היא פרי מחקרם של גיאולוגים אחרים.

"מגעים שהתקיימו בין רציו ללנגוצקי בשנת 2004 ואשר עליהם מבסס לנגוצקי את תביעתו, התקיימו במסגרת ניסיון להביא להצטרפות רציו למיזם 'תמר'", טוענת רציו. "מגעים אלה לא צלחו, ורציו המשיכה לפיכך בחיפושי גז עצמאיים, שהביאו בין השאר לתגלית 'לוויתן'. החלטת רציו לחפש נפט וגז באזור בו התגלתה תגלית 'לוויתן' התבססה על שיקולים שונים, אשר אף לא אחד מהם נובע מן המידע שהציג לנגוצקי".

רציו מאשימה כי הסיבה האמיתית לתביעתו של לנגוצקי היא ההחמצה שלו בתגלית "תמר", שכן כזכור שותפו של לנגוצקי (בני שטיינמץ באמצעות חברת סקורפיו) פרש מקידוח "תמר" זמן קצר לפני גילוי מאגר הגז.

"משמעותה של דרישת לנגוצקי היא למעשה 'בעלות דה פקטו' על כמחצית משטחי המים הכלכליים של ישראל, וכל זאת בגין היותו בעליהם כביכול של אותם סודות מסחריים דמיוניים שלטענתו נמצאים ברשותו", טוענת רציו. "'סודות' אלה אינם אלא מידע אשר היה נחלת הרבים בקרב העוסקים בתחומי הגיאולוגיה והגיאופיסיקה בכלל, ובקרב העוסקים בחיפושי נפט וגז בפרט".