הדגשה נוספת בעליון לחובת תום הלב

המערערות רכשו זכויות בדירה בירושלים מאח אחד. האח השני טען לבעלות מכוח זה שהאח המוכר סחט את אביו ורשם את הזכויות על שמו. במחוזי דחו את תביעת המערערות, בעליון התהפך העניין והמערערות זכו תוך קביעה שהאח השני נגוע בחוסר תום לב

מזמן לא הגיע לפתחו של בית המשפט העליון סכסוך קנייני שיש בו את כל המרכיבים האפשריים של עסקאות נוגדות, תקנת שוק במקרקעין, תום לב, סכסוך משפחתי ומה לא.

לאחרונה בית המשפט העליון דן בעניין ע.א 999/09 ניעמה עבד אל מועטי ואח' נ' זיאד עומד עבד אל רחמן אלענאני ואח', בפני השופטים מ. נאור, א. רוזנשטיין, ס. ג'ובראן.

המקרה שהיה כך היה. האב היה הבעלים של דירה ובשנת 1982 מכר את הזכויות לאחד מבניו (האח הראשון). חרף זאת, בשנת 1995 האח השני, באמצעות יפויי כוח שהיה בידיו, העביר זכויות בדירה על שמו. בשנת 2000 האח הראשון נרשם מכוח פסק דין במעמד צד אחד כבעלים של דירה ובשנת 2002 מכר את הזכויות למערערות, שרכשו את הזכויות בתמורה ובתום לב, אך לא רשמו אפילו הערת אזהרה לטובתן.

בשנת 2003 האח השני הגיש תביעה לפסק דין הצהרתי לבטל את הרישום על שם האח הראשון מבלי ליידע את המערערות, שידע על קיומן, וקיבל פסק דין במעמד צד אחד ורשם את הדירה על שמו. רק בשנת 2004 נודע למערערות לכשבאו לרשום זכויות על שמן כי המוכר שלהן (האח הראשון) נמחק ובמקומו רשום האח השני, ומכאן התביעה שלהן במחוזי.

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערות, כי קבע שמאחר והמערערות טרם רשמו זכויות על שמן, הן אינן גוברות על הבעלים הרשום, קרי האח השני. בית המשפט המחוזי לא דן בסוגיה האם האח הראשון, בזמן שמכר בשנת 2002 למערערות, עשה זאת כדין.

בבית המשפט העליון השופטים הכריע כי הסוגיה האמיתית לפנינו אינה תקנת שוק. כלומר, לא מדובר בסכסוך על האם מי שקנה קנה מהבעלים האמיתי, אלא מדובר בסכסוך בין שניים שטוענים שהם בעלים אמיתיים, ומי גובר? אם האח הראשון גובר, אז המערערות קנו זכות טובה. אם האח השני גובר, אז האח השני גובר על המערערות כי הן לא הספיקו לרשום קניין גמור על שמן.

בית המשפט העליון, לאחר בדיקת העדויות, מגיע למסקנה כי המחוזי טעה כשלא הסיק כי האח השני היה נגוע בחוסר תום לב במספר מישורים. ראשית כל, כשבשנת 1995 רשם את הדירה על שמו ידע על התחייבות האב כלפי האח הראשון. שנית, כשבשנת 2003 רשם זכויות על שמו ידע כי המערערות רכשו זכויות מהאח הראשון, אך העדיף לא לצרף אותן ולא לגלות לבית המשפט שהן קיימות בשטח.

בית המשפט העליון קבע כי למעשה בשנת 1995, עת האח השני רשם זכויות על שמו, הוא פעל כקונה שני במסגרת עסקאות נוגדות מול אחיו, ללא כל קשר למערערות. האח השני למעשה הוא קונה שני, שרושם זכויות על שמו כשיודע שיש קונה אחר (האח הראשון).

בית המשפט העליון קובע כי זה לא צודק שהמערערות, שנקלעו בעל כורחן לסכסוך בין שני אחרים, ייפגעו מכך (א. ברק - על משפט, שופט ואמת). האח השני, שיזם את כל המהלכים, לא דאג לצרף אותן לתביעה שהגיש וגרם להן נזק ראייתי (ע.א. 789/89 עמי נ' קופת חולים), ולא נהג בתום לב כשמבחינה דיונית לא יידע את בית המשפט דאז על קיומן של המערערות (רע"א 7574/06 איטח נ' בנק דיסקונט). אין להפריז לתלאות שעברו המערערות בהוכחת זכויותיהן, אך נראה שלבסוף צדק נעשה ונראה.

הכותב הינו מומחה לדיני מקרקעין תכנון ובנייה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988