את השיעור האמיתי לא למדנו

כשלנו עם התקשורת בזמן המשט, ועכשיו אנו נכשלים בדרך בה מוצגים ממצאי ועדת טירקל

קצת קשה להגיד שממצאי ועדת טירקל שהתפרסמו אתמול (א') מפתיעים. הרי המומחים כולם כבר התבטאו בנושא, ומי שעיניו בראשו, מיד לאחר פרסום סרטוני הווידאו הראשונים מסיפון המרמרה לא היה קשה להבין מה התרחש שם.

הבעיה היא שבגלל התנהלות תקשורתית חובבנית, פספסנו את ההזדמנות לשכנע את התקשורת הבינלאומית שלישראל לא היתה ברירה אלא לנהוג באלימות.

דוח טירקל הוכן עבור הקהילה הבינלאומית, שמבחינתה, פסק הדין כבר ניתן מזמן. הרי גינוי ישראל על-ידי האו"ם הגיע הרבה לפני שמישהו חקר או בדק משהו.

הכותרות בתקשורת הן אלה שקובעות את כיוון הרוח, ומהוות חומר לגמרי מספק כדי להצדיק גינוי. אם כבשת אותן, בדרך-כלל כבשת גם את הדרג הפוליטי והדיפלומטי.

כך שאם 8 חודשים לאחר התקרית, כלי התקשורת בעולם ממשיכים לכנות את המשט כ"תקיפה קטלנית של ישראל", ואם רבים מהם עדיין מתייחסים אליו כאל משט "סיוע הומניטרי" - סימן שמישהו לא ניצל את זמן ההפקר בין המשט לבין פרסום ממצאי ועדת החקירה, כדי לעשות את המינימום ולשכנע את התקשורת הבינלאומית שהיא טועה בהגדרותיה.

ברגע שהכותרת הפושרת שמתארת את החקירה במדיה הבינלאומית היא "ועדה ישראלית קובעת שתקיפת המשט היתה חוקית", ספק אם זה באמת משרת את ישראל באופן משמעותי. לכותרת הזו יש אולי נימה חיובית, אך היא מאד לא דרמטית, מאד לא זכירה, במיוחד משום שהיא טיפה קטנה שנטמעת בתוך ים התקשורת העכור שהניב המשט האומלל ההוא.

אז אם לא נעשו פגישות הכנה עם אמצעי התקשורת הזרים, ואם ממצאי ועדת החקירה לא מתוקשרים בעולם באופן דרמטי - איך הם אמורים לשנות משהו?

רק תגובות הנגד לכותרת הן הרבה יותר חריפות מהכותרת עצמה: מישהו ספר את כמות הציטוטים שמקעקעים את אמינות ועדת טירקל ומגדירים אותה ככזו שמטרתה היתה לזכות את ישראל מראש?

הדוגמה המקוממת ביותר היא של נשיא טורקיה, ארדואן, שהצהיר כי מדינתו "מזועזעת ונחרדת" מפרסום הדוח, ואינה מבינה איך יכול להיות ערך לדוח שהוכן למדינה בתוך גבולותיה. זה אינו עוצר בעדה, כמובן, לפרסם דוח משל עצמה, שהוכן בתוך גבולותיה שלה.

העולם בסך-הכול נוהג כמנהגו, אבל נדמה שאנחנו קצת מתעקשים שלא להבין את חוקי המשחק. לא הבנו אותם לפני המשט, והנה, ועדת חקירה ממלכתית אחת אחר-כך, ואנחנו עדיין לא מבינים אותם.

אם בהסקת מסקנות פנימית היה העניין, אז אין ספק שהמסקנה הכי חריפה שהיתה צריכה לצאת מוועדת טירקל היא לגבי הכשל התקשורתי החמור, שהפך את כל התקרית הזאת למסע יחסי הציבור הגרוע ביותר שהיה נגד ישראל זה שנים. זהו הכשל האמיתי, הנזק האמיתי, שעם תוצאותיו עוד לא גמרנו להתעמת.

האם לפחות למדנו מתוך כל זה איזשהו שיעור בתקשורת? נראה שלא.

אולי הוועדה הועילה לנו בכך שהיא תעשה את זה קצת יותר קשה עבור הוועדה של האו"ם לצלוב אותנו, נוכח הממצאים המנומקים שיהיה קשה להתעלם מהם. אבל אנחנו כבר יודעים שמי שרוצה מאוד לצלוב כבר ימצא את הדרך לעשות את זה, במיוחד אם יש לו אג'נדה אנטי-ישראלית, במיוחד אם התקשורת לצידו, ובמיוחד אם אף אחד לא ממש מפריע לו להמשיך לגייס אותה לשורותיו.

בשורה התחתונה - ההתנהלות התקשורתית של ישראל היתה גמלונית ונטולת תחכום מינימלי, ועם פרסום הממצאים הוכיחה שהיא לא שיפרה את עצמה בדבר במשך 8 חודשים. זוהי, למעשה, המסקנה העצובה ביותר שעולה מתוך דוח טירקל.

ולגבי האחרות? המשוכנעים שוכנעו בשנית, והספקנים נותרו בספקנותם. לא רק במקביל למשטים ומבצעים - גם פרסום ממצאי ועדת חקירה צריכים להיות מלווים נכון תקשורתית, אחרת ההשפעה שלהם גזה, נמוגה, מתפוגגת.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988