רוצה תשלום על שעות נוספות? תוכיח שאכן עבדת

למרות התיקון לחוק הגנת השכר, בו נקבע כי מעסיק שלא ינהל רישום נוכחות יישא בנטל השכנוע לגבי שעות נוספות - עדיין העובד הוא זה שצריך להביא ראיות לכך שעבד שעות נוספות

עבודה בשעות נוספות מזכה את העובד בגמול מיוחד ומשמעותי (125% לשעתיים הראשונות ו-150% לכל שעה נוספת). אי-תשלום גמול מיוחד עבור שעות נוספות לאורך זמן יכול להצטבר לסכומים גבוהים ביותר.

כיוון שמרבית העובדים נרתעים מהגשת תביעות בתקופת העבודה ועושים זאת רק לאחר סיומה, המעסיק מוצא את עצמו מתמודד באיחור עם תביעה של עשרות או מאות אלפי שקלים, המתייחסת לעתים לתקופת עבודה של 7 שנים לאחור (כמתחייב ממגבלות ההתיישנות).

אם כן, מי צריך להוכיח כי ביצע עבודה בשעות נוספות - העובד, או המעסיק, שאשר על-פי חוק חובתו לנהל את רישום שעות העבודה?

בעבר קבעו בתי הדין לעבודה כי עובד התובע שעות נוספות חייב להוכיח באופן מדויק את מספר השעות הנוספות בהן עבד בפועל, באמצעות רישום ולא על דרך של הערכה. חובה זו נקבעה כחובה עצמאית, שלא קשורה לרישום שעות העבודה על-ידי המעסיק.

לאורך השנים רוכך הכלל הנוקשה, והפסיקה קבעה כי די בכך שהעובד יוכיח כי עבד במתכונת עבודה קבועה, שכללה שעות נוספות, ואין הוא חייב בהוכחה מדויקת של כל שעה ושעה.

בהמשך, כאשר דובר באוכלוסיות חלשות, הוגמש הנטל עוד יותר: בתביעות של עובדי זרים או עובדי סיעוד, נקבע כי מספיק להוכיח מתכונת עבודה כללית.

הלכה זו השתנתה בנסיבות החריגות של פסק הדין בענין "ימית ביטחון", בו הוכח כי המעסיק השמיד במתכוון את רישומי השעות הנוספות. בית הדין קבע כי מעסיק שלא מנהל רישום של שעות העבודה על-פי חוק, יישא בנטל להוכיח את שעות העבודה של העובד.

במקרה מאוחר יותר נפסק כי אם העובד מגיש רישומי שעות שמלמדים על מתכונת עבודה בשעות נוספות, והמעסיק לא מגיש רישומים נגדיים - ייחשב המעסיק כמי שלא עמד בנטל להוכיח את היעדר הזכאות לגמול המיוחד.

בתחילת פברואר 2009 נכנס לתוקפו תיקון מספר 24 לחוק הגנת השכר, בו נקבע כי בכל הנוגע לתביעות לתשלום שכר בעד עבודה בשעות נוספות, מעסיק שלא מציג רישומי נוכחות מתוך פנקס העבודה אותו הוא מחויב לנהל, יישא בנטל השכנוע כי העובד לא עבד בשעות הנוספות בגינן נתבע השכר.

על-פי החוק, כאשר המעסיק לא מרים נטל זה, ייחשב הדבר כאילו העובד ביצע 60 שעות נוספות חודשיות!

הסברה שרווחה היתה כי תיקון זה חולל שינוי מהפכני, וכי מספיקה טענה כללית של העובד כי עבד בשעות נוספות, כדי לגרום למעסיק לשלם לו עבור 60 שעות עבודה נוספות בחודש.

אולם, לא כך הדבר: בית הדין הארצי לעבודה דן לאחרונה בתביעתו של פועל בניין, מהגר עבודה מרומניה, שתבע תשלום שעות נוספות מחברת בנייה בה הועסק. לאחר הגשת התביעה ביקש התובע - שבינתיים חזר לרומניה - לפטור אותו מלהתייצב לחקירה על התצהיר שהגיש, בשל קשיים כלכליים.

במרכז הדיון עמדה השאלה האם ניתן לנהל תביעה לתשלום שעות נוספות ללא התובע. בית הדין קבע כי גם לאחר תיקון החוק, העובד לא יכול לגלגל על המעסיק את האחריות המלאה להוכחת העבודה בשעות נוספות, ללא שיידרש לפרט את מסגרת שעות עבודתו.

העובד, נקבע, חייב להוכיח בתצהיר מטעמו כי עבד שעות נוספות, להציג דוחות עבודה או תלושי שכר הכוללים מרכיב של שעות נוספות וכו'. בנוסף לכך, התובע נדרש לכמת את התשלומים הנתבעים על-ידו.

רק בשלב השני עובר הנטל אל המעסיק, שיוכל לנסות לשמוט את הבסיס מראיות העובד, ולהראות באמצעות הצגת רישומי נוכחות כי העובד לא עבד שעות נוספות.

מכאן, שאם העובד לא יטרח להגיע לדיון ולא יספק את ראשית הראיה הנדרשת להוכחת התביעה - הוא מסתכן בכך שבית הדין ידחה את תביעתו.

הכותבת הינה שותפה במשרד רובין שמואלביץ ומייצגת מעסיקים גדולים.

צרו איתנו קשר *5988