איך הפכה התערוכה במוזיאון על התפר לתמונה הכי אקטואלית של המציאות

אוצר התערוכה ומנהל המוזיאון: "העבודות בתערוכה אינן ספציפיות למחאה זו או אחרת. אנחנו מדברים בשפה הרבה יותר אוניברסאלית ונותנים למבקר מרחב שמאפשר לו להביט בעצמו גם דרך אמנות"

המהומות במצרים ובתוניסיה העלו בדעתי את התערוכה "זכות המחאה", המוצגת בימים אלה במוזיאון על התפר בירושלים. תערוכת אמנות רבת ובה כ-40 משתתפים, אמנים ידועי שם מכול העולם, ביניהם ברוס נאומן וספנסר טוניק, למשל.

המשותף לכולם הוא העיסוק במחאה אישית ופוליטית, בנקודות קונפליקט ומצוקה חברתית, שחוו איש איש במקומותיו - בחלקים היותר מסוכסכים או דווקא באזורים הרגועים יותר של עולמנו.

המוזיאון ממוקם גיאוגרפית על קו התפר בין ירושלים המערבית והמזרחית, בבניין ששימש מוצב ועמדת התגוננות ללוחמים במלחמת ששת הימים. זהו מוזיאון פרטי המגדיר את עצמו כמוזיאון חברתי לאמנות עכשווית. התערוכות במקום נוגעות בסוגיות פוליטיות כאובות, במחלות הקשות של המזרח התיכון ושל ישראל - אך במקום לאלחש את הכאב הוא נוקט בטיפול אלטרנטיבי, בשיטה של דיקור, נגיעה ולחיצה בנקודות קריטיות, אשר עשויה לשפר את זרימת האנרגיה במציאות המורכבת של החיים במקומותינו.

אוצר התערוכה ומנהל המוזיאון, רפי אתגר, סבור שהקשר בין התערוכה לבין המחאות הסוערות שפרצו בעולם הערבי אינו מקרי.

- זה קורה בעיתוי מעניין?

"כן ולא. כל התערוכות שלנו נלקחות מתוך איזושהי מציאות, כך קרה במועד מסוים אירוע שמעלה את רף הרלבנטיות. אך נקודת המוצא היא בהקשר המתמיד - בתערוכה 'בית בלי בית' עסקנו בבעיות הכלליות ופתאום היה אירוע בשיח ג'ראח וזה נראה מתוזמן, אך זה מראה רק על החשיבות של הנושא.

"יש משהו מוזר מבחינתי. למוזיאון מטבעו יש תמיד רצון להציג דברים במבט כולל יותר. אנחנו לא מדיה ולא מדווחי חדשות. ערכה של ההצגה המוזיאלית שהיא מעמידה פרספקטיבה לדברים. העבודות בתערוכה אינן ספציפיות למחאה זו או אחרת. אנחנו מדברים בשפה הרבה יותר אוניברסאלית ונותנים למבקר מרחב שמאפשר לו להביט בעצמו גם דרך אמנות מכאן וגם דרך התרחשויות במקומות רחוקים. אבל זה לא נותן לאף אחד הנחה".

כך מוצגות בתערוכה עבודות של אמנים מאיראן ומסין, מארצות הברית, מהודו ומדרום אפריקה, מצרפת ומגרמניה. "הביקור בתערוכה הוא נרטיבי. הפרטים צריכים להתחבר ולקיים דיאלוג ויש התכתבות בין העבודות לבין עצמן. אי אפשר להתבונן ביצירה בודדת בלי לראות את המכלול".

- ויש הפי אנד? יש קתרזיס?

"זו שאלה שמדברת על הלך רוחו של המוזיאון בכלל. שואלים אותי לפעמים למה אני לא נותן תקווה. שואלים גם האם המוזיאון הוא מאוזן ואובייקטיבי. אז ראשית אני לא מאמין שקיימת אובייקטיביות, אנחנו לא בג"ץ. ושנית אנחנו לא מנסים להיות נחמדים עם כולם ובתוך כך לטשטש ולאבד את המסר שקיים בתשתית הדברים שאנחנו מציגים".

- אתה רואה בספנסר טוניק אמן מחאה?

"ספנסר טוניק הגיע לכאן לפני מספר חודשים וביקש מהמוזיאון תמיכה לצילום פרויקט עירום בכותל המערבי. אמרתי לו שזו פרובוקציה שתביא רק לריב ומדון. הצעתי לו לקחת את זה לים המלח, למקום פוליטי שבו יש קריאה לתשומת לב לבעיות מורכבות, סביבתיות".

- אם כך אתם תומכים בפרויקט שלו לצילום בארץ?

"יש לו ידידים ותומכים אחרים. אנחנו לא תומכים בפרויקט, כי אני רואה בעבודה שלו משהו גימיקי".

- ובמה שונה העבודה שמוצגת בתערוכה?

"אני רואה את העבודה הזו כמחאתית. זו העבודה היחידה שלו שהיא 'עם בגדים'. האנשים נערכו לצילום בשדרה החמישית בניו יורק ונוצר קונפליקט כשהמשטרה סירבה לאפשר להם להצטלם בעירום. העירום היחיד בתמונה הוא של התינוק, ויש בזה משהו מאוד מעניין".

מוזיאון על התפר, חיל הנדסה 4, ירושלים, א'-ה' 10:00-17:00, ג' 10:00-21:00, ו' 10:00-14:00 , לקישור לעמוד הבית של המוזיאון לחץ כאן.

צרו איתנו קשר *5988