הרופאים על דרישת האוצר לשעון נוכחות: "אנחנו לא במוסך"

אם לא תחול תפנית דרמטית בשבועות הקרובים, מערכת הבריאות צפויה לעמוד בפני שביתה גדולה מצד ציבור הרופאים - שלא שבתו מאז שנת 2000. המו"מ בין האוצר להסתדרות הרפואית הגיע למבוי סתום לאחר שהרופאים דרשו תוספות שכר ושינויים בתנאי העסקתם בעלות כוללת של 4-7 מיליארד שקל. במשרד האוצר, לעומת זאת, מוכנים למסגרת עלות של 300-400 מיליון שקל בלבד, אלא אם הרופאים יסכימו לרפורמות מהותיות.

למעשה, שני הצדדים מדברים על אותם עקרונות: תגמול מיוחד לרופאים בפריפריה, לרופאים במקצועות נדרשים (במחסור) ולרופאים צעירים (בעיקר מתמחים). הבעיה היא שההסתדרות הרפואית דורשת תוספות שכר גבוהות לכלל הרופאים, ורק בנוסף להן היא דורשת תגמול מיוחד לאותם סקטורים. באוצר, לעומת זאת, מבקשים חלוקה דיפרנציאלית של תוספות השכר: יותר לצעירים, למקצועות הנדרשים ולרופאים בפריפריה, והרבה פחות למומחים במרכז שמרוויחים יפה ממילא.

מי לא מכיר את התופעה הזאת: רופא מומחה אמור לעבוד בבית החולים הציבורי עד השעה 16:00 לערך, אבל כבר ב-15:30 הוא מקבל פציינטים בקופת החולים או במרפאה הפרטית. במשרד האוצר מבקשים כעת לשים סוף לתופעה הזאת, באמצעות מקל וגזר: לחייב את הרופאים בבתי החולים להחתים לראשונה שעון נוכחות, ולאפשר להם תשלום של שעות נוספות על עבודה אחרי הצהריים.

באוצר מבקשים לחזק בצורה הזאת את המערכת הציבורית, לכרוך את תוספות השכר בעבודה נוספת שתשאיר את הרופאים כמה שיותר בבתי החולים ומחוץ לפרקטיקה הפרטית. עד כמה מוכנים באוצר לשלם? לפחות על פניו, נראה כי לא יותר מדי. הם מדגישים כי תמחור השעות הנוספות נתון למו"מ, אבל ספק אם הם יצליחו להביא לכך שהשעות הנוספות יתגמלו את הרופאים כמו הפרקטיקה הפרטית. לאוצר יש דרישה נוספת הנוגעת לחיזוק המערכת הציבורית: לחייב גם רופאים מומחים בביצוע תורנויות אחר הצהריים, ולא רק את המתמחים.

"אנחנו יודעים שרופאים רבים לא נמצאים 8 שעות ביום למרות שהם מחויבים לכך. המזכירות אמורות לבצע רישום של שעות העבודה, אבל למעשה הן לא רושמות שעות, אלא רק מי עבד באותו יום ומי לא", אומר גורם באוצר.

שעון נוכחות? "אנחנו לא במוסך"

ההסתדרות הרפואית (הר"י) כינסה היום מסיבת עיתונאים מיוחדת שבה הוצגו הדרישות שלה, תחת הכותרת "להציל את הרפואה הציבורית". בהר"י דורשים תוספת של 50% לשכר השעתי של הרופאים, "תוספת קרינה" לרופאים שחשופים לקרינה, תוספת של ימי השתלמות והגמשת גיל הפרישה - כך שניתן יהיה לפרוש גם בגיל 62 בכפוף להסכמת בית החולים, ולחלופין להאריך את גיל הפרישה עד גיל 70 למסכימים לכך.

כדי לעודד רופאים לעבור לפריפריה, בהר"י דורשים מענק של 250 אלף שקל ברכישת דירה, או החזר של 75% מעלות שכר הדירה בפריפריה בשנתיים הראשונות למעבר. יו"ר הר"י, ד"ר ליאוניד אידלמן, הדגיש כי הארגון שלו מבקש להותיר את הרופאים בבתי החולים הציבוריים לא פחות מהאוצר, אולם לשם כך יש לשפר משמעותית את תנאי ההעסקה. לדבריו, אם האוצר לא ייענה לדרישות, "כל האמצעים העומדים לרשותנו כשרים".

אידלמן מציע להחזיר את השר"פ (שירותי רפואה פרטיים) לבתי החולים הממשלתיים אף על פי שהיועץ המשפטי לשעבר אליקים רובינשטיין אסר על כך. לדבריו, ממילא מעל 70% מהציבור מחזיקים ביטוחים משלימים, אז במקום שהניתוחים הפרטיים שמבוצעים באמצעותם יתאפשרו רק בבתי החולים הפרטיים, ניתן יהיה לבצע אותם בכל בתי החולים. אידלמן טוען כי בתי החולים הממשלתיים יסכימו לוותר על ההשתתפות העצמית מצד המבוטחים, אולם צעד כזה צפוי להגדיל משמעותית את הוצאות קופות החולים ולהביא להתנגדותן. גם במשרד האוצר דוחים את ההצעה על הסף, בטענה כי הדבר יגדיל את ההוצאה הלאומית (והפרטית) לבריאות ורק יחדד את הפערים בחברה.

סוגיית שעון הנוכחות עוררה אמוציות רבות בקרב בכירי ההסתדרות הרפואית, במהלך מסיבת העיתונאים. "אנחנו לא עובדים במוסך", אמר פרופ' אבינועם רכס, יו"ר לשכת האתיקה בהר"י. "רפואה זה ייעוד ולא עוד מקצוע שבו דופקים שעון", הוא הוסיף. ד"ר נמרוד רחמימוב, סגן יו"ר הר"י, אמר בעניין: "הכל עניין של שליטה. רוצים לדעת בדיוק איפה אנחנו נמצאים, אבל אננו לא רוצים להיות נשלטים".