בלי שיניים, אפילו לא תותבות

‎‎‏ מי שמאמין שדירקטורים יחליטו מעתה באופן ציבורי, מוסרי וערכי - שימשיך לחשוב כך‏

‎‎‏1. ‎‎לא חבל לכם על הזמן? אנשים כל-כך מכובדים וחשובים... 11 חודשים. 4 שרים, 2 חברי כנסת, 6-7 פקידים בכירים, 10 דיונים, 27 מומחים אנשי אקדמיה והמון חוות-דעת... כמה עצים גזמו בשביל הררי הנייר?

לא סתם אץ רץ לו ראש הוועדה, השר המתוחכם מכולם עו"ד פרופ' יעקב נאמן, להעביר את ההמלצות עכשיו, לקראת השבוע האחרון של פברואר. הרי בקרוב, במארס, אנחנו צפויים לחזות שוב בנפלאות טבלאות השכר, בחברות מפסידות שמשלמות שכר מופרז למנהלים, בתאגידים כושלים שיציגו רווחים רק בגלל שוק ההון הפורח אבל ישלמו בונוסים למנהלים כאילו הם הם יצרו את הרווחים...

אם את "ההמלצות" האלה היה נאמן מציג בעוד חודש - אוי לו ולממשלה ששלחה אותו לפתור בעיה ציבורית כלכלית מעיקה. אבל, בעצם, הרי ראש הממשלה והממשלה שלחו אותו למרוח את הבעיה - ואת זה הוא עשה בכבוד.

‏‎‎‏2. ‎‎‏"המנגנון המוצע", נאמר בהמלצות, "דומה במהותו למנגנון הבעת העמדה ה-‏Say On Pay‏ הנוהג בארצות-הברית ובמדינות נוספות בעולם...". נפלא, לא?

על-פי המנגנון הזה, הדירקטוריון וההנהלה יחליטו על מדיניות וגובה השכר למנהלים, ואז - וזה החידוש הגדול של השרים נאמן-שטייניץ-בן אליעזר-הרצוג - יילכו כולם לאסיפה הכללית. כלומר לנציגות של כל בעלי המניות.

יפה? ממש לא. שכן לאסיפה הכללית, מתברר, תהיה רק אמירה. פטפוט בעברית. לא מעמד מחייב, לא מעמד מכריע. אמנם, ההמלצות מתהדרות בזה שההצבעה באסיפה הכללית תחויב ב"רוב מבין בעלי מניות המיעוט" (שאחרי תיקון 12 לחוק ניירות ערך מדבר על מחצית ולא עוד שליש מהמיעוט הלא נגוע), אבל זה זו רק אמירה. הצעה. דעה. לא זכות וטו, לא חובה. כלומר - אסיפה כללית בלי שיניים, אפילו לא תותבות.

דעתה הציבורית תחזור לדירקטוריון שהוועדה מכנה אותו "בעל מומחיות וידע בנושא זה", והוא שוב יחליט... מי שמאמין שדירקטורים, כפי שהם מוכרים לנו, יחליטו מעתה באופן ציבורי, מוסרי, ערכי, שימשיך לחשוב כך.‏

‎‎‏3. ‎‎אם האסיפה הכללית בסך-הכול מדברת, בלי מעמד מחייב ודעה נחרצת - למה בכלל לבוא? האם מנהלי הגופים המוסדיים יטרחו בכלל להופיע אם בין כה אין לעמדתם כוח?

‏‎‎‏4. ‎‎‏"חברה ציבורית תהא חייבת לאמץ מדיניות גמול שיהיה בה כדי לקדם השגת מטרות החברה, תוכנית העבודה שלה ומדיניותה בראייה ארוכת-טווח, תוך התחשבות בניהול הסיכונים של החברה". איזה יופי של משפט.

ואיך יעשו את זה? "המדיניות... תהא חייבת לכלול תקרות שכר..." תקרות שכר? הרי יש לנו כבר כל-כך הרבה "תקרות", כמו למשל התקרות של עמלות הבנקים, שלפיהן כל המנהלים מתיישרים לתקרה.

‎‎‏5. "אחד הקריטריונים אליהם מוצע להתייחס... הוא היחס בין השכר הממוצע בחברה לבין שכר הבכיר, והשפעת פערי השכר על יחסי העבודה". יפה, לא? התחשבות בשכר על העובדים כאמת מידה לשכר הבכיר!

אפשר לכנות את זה "מס שפתיים" לשלי יחימוביץ' שהגתה את הרעיון הזה, ואפשר לקרוא לזה "ללכת עם ולהרגיש בלי".

מה זה בדיוק אומר "להתייחס לשכר הממוצע בחברה"? כולל עובדי חברות כוח-אדם? כולל השומר? מגישי הקפה? משתכרי שכר מינימום? ונגיד, רק נגיד, שכן, מישהו מצפה שהדירקטורים, כפי שהם מוכרים לנו, ימתנו את שכר המנהלים בהתאם לזה? ‏‎‎‏

צרו איתנו קשר *5988