אחות לשעבר בבי"ח: "זה העומס, כאב פיזי, אתה כמו מת"

תכירו את רונית. היא עבדה חמש שנים כאחות באחד מבתי החולים הממשלתיים, והיא הרימה ידיים. "זה העומס, זה הכאב הפיזי כשצריך להרים חולים מהמיטה, זה הרגע הזה שאתה חוזר הביתה ולא מסוגל לעשות כלום. אתה כמו מת", היא מספרת.

רונית גילתה שהיא לא חייבת לזנוח את המקצוע כדי ליהנות מתנאים הרבה יותר נוחים: לצד המערכת הציבורית יש גם מערכת פרטית, שפויה ומתגמלת יותר. יש אסותא או מדיקל סנטר, יש דיור מוגן יוקרתי ואפילו חברות תרופות שמחפשות אחיות לתפקידי הדרכה או שיווק, כאלה שמשלמות יותר מ-13 אלף שקל ברוטו - בלי משמרות, בלי שבתות, בלי להרים חולה אחד מהמיטה.

לא לאמהות

"לקח לי בסך הכול חודש וחצי למצוא בדיוק את העבודה שרציתי, בתנאים שרציתי ועם משכורת גבוהה בכמה דרגות", היא מספרת על עבודתה באחת החברות שעוסקות בתיירות רפואית. השעות שלה גמישות, והיא עובדת אפילו מהבית. כאמא לילדים, זה הבדל של שמיים וארץ לעומת מקום העבודה הקודם שלה.

"בבית חולים ממשלתי אפשר להגיע לשכר סביר רק אם עובדים לילות וסופי שבוע, אחרת מרוויחים מעט מאוד", היא אומרת. "אם את רווקה אז הכול טוב ויפה, אבל ברגע שיש ילדים אי אפשר לעבוד במשמרות. מחקרים מראים ש-70% מהאחיות שעוזבות את בתי החולים עושות זאת לאחר לידת הילד הראשון, וזאת הסיבה שבתי החולים קולטים היום רק אחיות שבדיוק סיימו את הלימודים".

אבל אל דאגה, מדינת ישראל מצאה פתרון למצוקת האחיות, מצוקה שהולידה מחסור של 800-1,000 אחיות בשנה. תכירו את התפקיד החדש שיצרו משרדי הבריאות והאוצר: סייעת לאחות. בפיילוט זמני ייקלטו במחלקות הפנימיות והגריאטריות כ-200 סייעות כאלה, שאמורות להקל על האחיות. הן יעזרו לרחוץ חולים, למדוד לחץ דם, להאכיל.

אבל למה המדינה מניחה שהיא תצליח לגייס סייעות, שירוויחו כמובן פחות, אם היא אינה מצליחה לגייס אחיות חדשות? גורם במשרד האוצר מסביר: "תנאי הקבלה יהיו פשוטים: 12 שנות לימוד והכשרה קצרה". כן, שמעתם נכון, אלה הקריטריונים הנדרשים ממי שצפויים לטפל ביקרים לנו מכל. זה באמת קל, ממש כמו לגייס עובדי ניקיון.

ישראבלוף במיטבו

זה לא הכול: מסתבר שהמדינה לא הוסיפה תקנים נוספים עבור הסייעות. הן פשוט "יתפסו" תקנים לא מאוישים של אחיות. ומה יקרה כשיסתיים המחסור והאחיות יאיישו את כל התקנים? האם תיעלמנה הסייעות? "זה לא יקרה, כי תמיד יהיה מחסור באחיות", מסביר אותו גורם באוצר. כנות היא באמת תכונה נפלאה. באוצר יודעים שכל עוד לא יכפילו את השכר ההתחלתי של האחיות, שום דבר לא יזוז. אז שלא יזוז - נביא סייעות.

אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחיות, חושפת אבסורד נוסף: עכשיו, אחרי שסיכמו על תפקיד הסייעות, דורשים מהאחיות לבצע מטלות חדשות. "לא התקדמנו בשום דבר אם כל הזמן מוסיפים לנו עוד פעולות", היא מסבירה.

כהן רותחת בימים האחרונים, אולי דווקא משום שהיא בעצמה נאלצה להסכים לסיפור הסייעות. היא יודעת שזה ישראבלוף, אבל בינתיים זה יותר טוב מכלום: "הסייעות זה תוצאה של מחדל, של כישלון. אני לא מתפלאת שבאוצר אומרים שתמיד יהיה מחסור, כי זה מחסור מכוון, זאת שיטה. סגרו את בית החולים הרצפלד, סוגרים את בית חולים השרון, לא מקימים מחלקות חדשות וככה יוצרים תנאי עבודה בלתי נסבלים שמביאים בסוף לאותו מחסור. אני אומרת לך שממש עכשיו יש מאות חולים מונשמים שזרקו אותם במחלקות הפנימיות במקום בטיפול נמרץ נשימתי תחת השגחה. זה חוסר אחריות, חוסר מוסריות ובושה למדינת ישראל. בסוף צריך לזכור שהיום זה האנשים הכי יקרים לנו, ומחר זה גם אנחנו".

קשה לעצור את כהן כשהיא מדברת על המצוקה בבתי החולים, אבל אז היא מקבלת שיחת טלפון: 40 חולים בבית החולים "העמק" שבעפולה הושארו בחדר המיון, אף שהפנו אותם למחלקות הפנימיות. פשוט כי אין מקום. שוב אותו סיפור, שוב זה מצליח להוציא אותה מדעתה.