נורה סטנטון בלאץ': המהנדסת הפמיניסטית של אמריקה

היסטוריה: נולדה ב-30 בספטמבר 1883 בבריטניה, וב-1902 היגרה עם משפחתה לארצות הברית. אף שנקראה על שם גיבורת מחזהו של איבסן "בית הבובות", היא הייתה בת למשפחה בעלת ייחוס פמיניסטי מפואר: אמה, הריוט סטנטון בלאץ', וסבתה אליזבת קאדי סטנטון, היו שתיהן ממנהיגות התנועה לזכויות נשים בארצות הברית.

השכלה: ב-1901 החלה סטנטון ללמוד הנדסה באוניברסיטת קורנל. לימים סיפרה כי בחרה ללמוד הנדסה אזרחית כי היה זה התחום שהכי נשלט על-ידי גברים.

הישג: ב-1905 הייתה לאישה הראשונה שזכתה בתואר בהנדסה אזרחית, והראשונה להיבחר לאגודת המהנדסים, בדרגת זוטר. אולם מאוחר יותר, כשהגיעה לגיל 32, הגיל שהוגבל באגודה ל"זוטר", סירבו באגודה להאריך את חברותה למרות הניסיון המקצועי שרכשה בחברות שונות ובזרועות של הממשלה. באגודה רצו לשמור מכל משמר על המעמד המקצועי של פרופסיית המהנדסים, ולפיכך סירבו לכלול בה נשים. היא הגישה תביעה אך הפסידה במשפט, ושום אישה לא התקבלה לחברות קבע באגודה עד 1927.

התחלה: לאחר הלימודים החלה סטנטון לעבוד כשרטטת בחברת הגשרים האמריקנית ובמחלקת המים של עיריית ניו יורק, ובמקביל למדה מתמטיקה באוניברסיטת קולומביה, כדי שתוכל לכעוזרת מדעית במעבדה של לי דה פרוסט, ממציא שפופרת ואקום, שלימים שימשה לטכנולוגיות רדיו שונות. על-פי השמועה, הוא התאהב בה לאחר ששמע אותה מנגנת בפסנתר.

נישואים: 1 ב-1908 נישאה לדה פרוסט, אך הם חיו יחד שנה אחת בלבד וב-1909 נפרדו, אף שנורה הייתה אז בהריון עם בתם היחידה, הרייט. דה פרוסט טען שהוא חי בשלום עם עמדותיה הפמיניסטיות, אבל לא חי בשלום עם עבודתה הפעילה במעבדה שלו. הוא טען, כך מספרים, שהיא מפגינה "גבריות ואמביציה במאמציה למלא מקום של גבר". הוא מאוד לא אהב את העובדה שהמשיכה לעבוד לאחר לידת בתם, וכינה את הילדה "יתומה". ב-1912 התגרשו השניים סופית.

קריירה: לאחר גירושיה עבדה כמהנדסת זוטרה וכשרטטת ראשית במפעל פלדה, ולאחר מכן במחלקת העבודות הציבוריות של העיר ניו יורק. ב-1914 החלה לעסוק ביזמות נדל"ן כעצמאית, באזור ניו אינגלנד.

נישואים 2: ב-1919 נישאה שנית למורגן בארני, ארכיטקט ימי במקצועו. לבני הזוג נולדו שני ילדים והם התיישבו בקונטיקט, שם חזרה סטנטון לעבוד כיזמית נדל"ן ותכננה עשרות בתי מגורים - לרבות את בית משפחתה שלה.

פעילות חברתית

במשך כל השנים נהגה סטנטון להקדיש הרבה מזמנה לפעילות בנושאים פמיניסטיים והצטרפה לתנועה הסופרג'יסטית, שפעלה למען זכות בחירה לנשים, בלי קשר למצבן הכלכלי או המשפחתי או לבעלות על רכוש. ב-1915 ירשה נורה את מקום אמה ונבחרה לנשיאת האיחוד הפוליטי של הנשים, והשתתפה בניסוח התיקון לחוקה בנושא שוויון זכויות, והמשיכה לכתוב מאמרים בענייני שוויון לנשים. רק ב-1920 עבר בקונגרס האמריקאי החוק המבטיח זכות הצבעה לנשים.

אמה הפכה את הנאומים הפומביים לפופולריים. הרחובות, כך חשבה, היו אידיאליים להשמעת רעיונות לא פופולריים. הנואמות נהגו לטפס על פסלים, לעמוד על שולחנות וכסאות, ולצעוד כשעליהן שלטים. בתה של נורה, רודה, שהייתה אדריכלית בעצמה, סיפרה שנורה נהגה לעבור רכובה על סוס בכל מדינת ניו יורק כדי לקדם את רעיון ההצבעה לנשים, ובערים שאליהן הגיעה נאספו הנשים להקשיב לה. נורה סטנטון בלאץ' נפטרה ב-18 בינואר 1971, בגיל 87.