הערכות: שופט העליון יורם דנציגר יוגדר כחשוד בפרשת לחיאני

בינואר האחרון הורה היועמ"ש וינשטיין למשטרה לקיים "בדיקה מקדימה" נוכח החשד כי דנציגר קיבל כעורך דין טובות הנאה מעיריית בת-ים ■ דנציגר: לא נפל פגם בהתנהלותי

לא יהיה מנוס מלהפוך את שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר לחשוד בפרשת ראש עיריית בת-ים שלומי לחיאני. אלה ההערכות השוררות היום (ב') במערכת המשפטית.

בימים הקרובים אמור דנציגר למסור עדות בפני חוקרי המשטרה, ואולם זו תיגבה במסגרת "בדיקה מקדימה" שעליה הורה היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לפני כחודש וחצי.

אף שעדות זו לא תימסר באזהרה, אפשר שבמהלכה יבקשו החוקרים לשנות את סטטוס מתן העדות, באישורו של וינשטיין, ולהגדיר את העדות כחקירה באזהרה.

דוברת בתי המשפט מסרה היום כי "השופט דנציגר צפוי להיפגש בימים הקרובים עם גורמי החקירה ולמסור הודעה, לאחר חודשים ארוכים שבמהלכם נבצר מהשופט מלהתייחס לקשריו עם מר לחיאני טרם התמנה לכהונת שופט, הן כידידו זה למעלה מ-20 שנה והן כעורך דינו".

בחודש ינואר האחרון הורה וינשטיין למשטרה לקיים "בדיקה מקדימה" שלפני חקירה פלילית מלאה, נוכח החשד כי דנציגר קיבל כעורך דין טובות הנאה מעיריית בת-ים בשל קשריו עם לחיאני, לפני מינויו לבית המשפט העליון ב-2007. הבדיקה מתמקדת ב"נסיבות העסקתם של עורכי דין על-ידי עיריית בת-ים, לרבות משרדו של דנציגר".

דנציגר עצמו טען כי אמנם קיים קשרים חברתיים עם לחיאני, ואולם לא נפל פגם בהתנהלותו.

"השופט דנציגר מכיר את לחיאני למעלה מ-20 שנים ואף טיפל בעניינים משפטיים שונים שלו", מסרה הדוברת. "השופט דנציגר אינו, ולא היה מעולם, שותפו של לחיאני. משרד דנציגר-קלגסבלד ושות' טיפל בין השנים 2005 ל-2007, קודם למינויו של דנציגר לעליון, במספר עניינים משפטיים של עירית בת-ים. לא ידוע לשופט דנציגר על פגם כלשהו שנפל, ככל שנפל, בנוגע לשכירת שירותי משרדו על-ידי עיריית בת-ים".

שכר-טרחה גבוה

הקשרים העסקיים והחבריים בין לחיאני לדנציגר נחשפו לראשונה ב-2008. השניים, וכן שותפו של דנציגר בפירמת עורכי הדין היוקרתית שלהם, עו"ד דורי קלגסבלד, וחברת ש.א.נ.ל, היו בעליה של קרקע בגודל 21.4 דונם במערב נתניה, שנרכשה ב-1995 ושתמורתם שילם לחיאני אז כ-750 אלף דולר.

ב-2007, לאחר שנים של התדיינות עם מינהל מקרקעי ישראל, הגישו בעלי הקרקע תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בדרישה לפיצוי הנאמד ב-5-7 מיליון דולר ברוטו, לפני היטל השבחה, במסגרת הפרשת הקרקע לבנייה. תביעתם נדחתה לפני כחצי שנה. במסגרת ההליך המשפטי התברר כי ללחיאני יש שני שותפים בעסקה - קלגסבלד ודנציגר.

השלושה טענו כי לחיאני רכש את הקרקע בנאמנות עבור קלגסבלד ודנציגר. המינהל טען, מנגד, כי מסמכי הנאמנות הוסתרו, וכי הוא כלל לא שמע על הנאמנות במשך השנים עד הגשת התביעה, ובכך יש הפרה של הסכם החכירה. עוד טען המינהל כי התביעה לפיצוי הוגשה בשיהוי וב"חוסר ניקיון כפיים".

השופט מגן אלטוביה דחה באוגוסט 2010 את התביעה להחיל על הקרקע את כללי הפיצוי לפי החלטה 727 של המינהל, ואף חייב את התובעים בהוצאות של 39 אלף שקל.

החשד נגד דנציגר איננו מתמקד בעסקת הקרקע, אף שזו מבססת את קשרי החברות והעסקים בינו לבין לחיאני. החשד מתמקד בעובדה שעיריית בת-ים העבירה לטיפול משרדו של דנציגר תיקים בהיקף גדול, ותמורת שכר-טרחה של מאות אלפי שקלים בשנה, וזאת ביוזמתו של לחיאני.

על-פי מסמכים המצויים בידי המשטרה, עמד גובה שכר-הטרחה שקיבל משרדם של דנציגר וקלגסבלד על 823 אלף שקל. בעקבות מידע זה פנתה המשטרה לוינשטיין.