"המערך" של העיתונות

שוב הפסדים ל"מעריב", שוב קיצוצים, הבנק לוחץ, הבעלים מודיעים על "התייעלות", מילה מכובסת לקיצוץ רוחבי בשכר, אולי גם פיטורים, מי יודע.

אמרו שזקי רכיב יביא ל"מעריב" את בשורת המחר, אז הלכתי לבדוק ב-NRG, אתר האינטרנט של העיתון, אבל לא מצאתי שם מילה על הפרשה. הלכתי אל המתחרים, ואולי ב"ידיעות אחרונות" ייעלבו אם בכלל אכנה אותם "מתחרים", ובדקתי גם ב-YNET שלהם, גם שם לא היה זכר לסיפור.

הנה משהו משותף בכל זאת, אחרי כל השנים, לשני העיתונים. לפעמים נדמה שכבר אי-אפשר לומר מילה נוספת על השלד שנותר ממה שהיה פעם "העיתון הנפוץ ביותר במדינה": מישהו זוכר עדיין את הימים שבהם קוראי "ידיעות אחרונות" היו מחביאים אותו בין דפיו של "מעריב" לבל ייחשדו בנטייה לעיתונות זולה?

"מעריב" הוא ישראל של שנות ה-70, כמו "המערך" המיתולוגי, ואולי לכן זה כלל לא משנה מי יהיה בעליו. עופר נמרודי עורר תקוות שהתבדו עם התאדות הכספים שהזרים למערכת; זקי רכיב, למרות הקרדיט שניתן לו בתחילה, יילך בדרכיו, בעיקר כי "מעריב" הוא לא רק מוצר בלי זכות קיום - הוא מזכיר ליותר מדי ישראלים את הימים ההם, אלה שחלקנו נהנים להתרפק עליהם, אבל נדמה שאף אחד לא רוצה אותם בחזרה.

אולי זה לא מפתיע ש"מעריב" מפרפר ביחד עם שרידי "המערך". עבור יותר מדי ישראלים, אפילו השם (הלא רע לכשעצמו) NRG הוא לא יותר מ"מפלגת העבודה": עם מפלגת העבודה אין לאף אחד בעיות - זה רק את "המערך" שהם שונאים.

אם נדמה למישהו שיש כאן שמחה לאידו של "מעריב", טעות בידו. במשך עשורים רבים של יצירה עיתונאית תוססת, עברו בו מיטב הכותבים בישראל. לא עוד. על כל כותב בעל שיעור קומה שפורש מהעיתון, מעסיקים כותבים צעירים.

ממילא בתהליך הפיכת הפרינט לאינטרנט, לאף אחד אין כוח למשהו שהוא ארוך או עמוק יותר מכיתוב תמונה.