מי מרוויח מהתחרות בין ארגוני העובדים?

התחרות שקמה להסתדרות בשנתיים האחרונות מצד ארגון "כוח לעובדים" ניערה את אנשי הוועד הפועל מרחוב ארלוזורוב 93 בתל-אביב. כלפי חוץ הם ניסו להפגין אדישות, אבל בתוך מסדרונות הארגון היה ברור שמה שהיה לא יהיה עוד.

פרוטוקול שהגיע לידינו מראה כיצד בכיר בארגון התריע כבר בשנת 2007 שההסתדרות לא יורדת מספיק אל השטח, וכי השטח לא מגיע אליה. הוא הפציר בפני הנהגת ההסתדרות כי חייבים לשנות גישה, במיוחד לנוכח הפעילות של איתי סבירסקי וחבריו, מייסדי הארגון החדש. כך החלה ההסתדרות לארגן את עובדי קופי בין, תחנות סונול, חברת הקייטרינג שפע, מחסני חשמל, אופיס דיפו והרשימה עוד ארוכה.

אבל לתחרות, כמו בכל שוק, יש גם צדדים שליליים. רק השבוע נודע כי עובדי מפעל חיפה כימיקלים צפון נטשו את ההסתדרות ועברו אל 'כוח לעובדים' בטענה כי ההסתדרות לא גיבתה את דרישות הוועד במו"מ מול ההנהלה. מול חוסר הגיבוי לכאורה, מול הטענה כי ההסתדרות הולכת יד ביד עם ההנהלה, ניצבו אנשי כוח לעובדים והבהירו כי הם יילכו עם העובדים עד הסוף.

"במשך שנים לא זוכים עובדי חיפה כימיקלים לליווי ותמיכה של ארגון עובדים", טען השבוע רפי קמחי, רכז המטה הצפוני של כוח לעובדים. זה לא מדויק: לפני כשנתיים חתמה ההסתדרות על הסכם שכר שכלל בין היתר תוספת שכר של 8.7% לעובדים הצעירים המכונים "דור ב'".

במארס 2010, 7 שנים אחרי שהנהלת חיפה כימיקלים שברה בכוח את ההתארגנות של העובדים במפעל הדרומי שלה, ההסתדרות איגדה מחדש את העובדים וחתמה על הסכם קיבוצי שהפסיק לחלוטין את העסקת עובדי הקבלן במקום ושיפר את תנאי העובדים. אבל זאת לא הנקודה: בהסתדרות טוענים השבוע שוועד העובדים במפעל הצפוני העלה דרישות "מופרזות, לא ריאליות, ולפעמים אף לא ענייניות". זאת, למרות שהושגה כבר הסכמה על תוספות שכר בעלות כוללת של עשרות אחוזים. ברגע שההסתדרות ביקשה למתן את הדרישות האלה, לשיטתה כחלק מתפקידה כארגון אחראי, איים הוועד לעבור לארגון המתחרה. זה שנתפס כאידאליסטי ואף מיליטנטי יותר. התוצאה: העובדים וההנהלה עלו על מסלול התנגשות.

גם העובדים הסוציאליים אמרו השבוע "לא" להסתדרות. עופר עיני מכר אותנו בזול, הם אמרו, והחלו לדבר על האפשרות לפעול כאיגוד עובדים מקצועי עצמאי, כפי שעושים המרצים והרופאים. גם האפשרות לעבור אל "כוח לעובדים" הועלתה על-ידי חלק מהם. עצם הדרישה להצביע על ההסכם שגיבשה ההסתדרות לפני אישורו הסופי, מלמדת על אימוץ המודל הדמוקרטי שהביא עמו הארגון החדש. העובדים הסוציאליים דחו בהצבעה את ההסכם, וגם הם עלו מחדש על מסלול ההתנגשות. בשני המקרים האלה, של חיפה כימיקלים ושל העובדים הסוציאליים, התחרות בין ארגוני העובדים תרמה לחיזוק המודעות העצמית של העובדים בכוח הארגוני שלהם, אבל באותה נשימה הגבירה את התסיסה ביחסי העבודה והותירה אותם עם הרבה עקרונות וללא הסכם עבודה חדש.

העובדים קודמים לארגונים

500 הטייסים של אל-על עזבו לפני כשנתיים את ההסתדרות הכללית ועברו להסתדרות הלאומית, תוך דרישה להכיר בהם כאיגוד עצמאי המנותק מוועד העובדים בחברה. ביה"ד הארצי לעבודה דחה את הדרישה הזאת, וקבע בין היתר כי ריבוי של ארגוני עובדים במקום עבודה אחד עשוי להזיק לעובדים ולמעסיקים כאחד. "מה יקרה אם אחרי שהטייסים ייוצגו על ידי ההסתדרות הלאומית, יבוא ארגון 'כוח לעובדים' ויבקש לייצג את הטכנאים? איך זה יתנהל?", שאלה אז השופטת נילי ארד, היום נשיאת ביה"ד הארצי לעבודה. אבל את הקביעה המעניינת ביותר סיפק הנשיא לשעבר של ביה"ד, השופט סטיב אדלר: "לפני טובת ארגוני העובדים, יש לראות את טובת העובדים".