בדיחה על חשבון המדינה

רק מדינה אימפוטנטית מוציאה למיקור חוץ את החזון שלה ואת תוכניות הפעולה שלה

1. 28 שרים ו-7 סגני שרים יש למדינת ישראל. 28 שרים ו-7 סגני שרים שנבחרו בהליך דמוקרטי, שעולים עשרות מיליוני שקלים בשנה ואמורים לעשות את הדברים המובנים מאליהם במשטר דמוקרטי: למשול. לתכנן. להחליט. ליישם. במעגל הרחב יותר של השרים וסגניהם, יש עוד עשרות, אם לא מאות, של יועצים הלוחשים על אוזניהם ומנכ"לים המנווטים את משרדיהם.

ויש גם "המועצה הלאומית לכלכלה" בראשותו של פרופ' יוג'ין קנדל, שאמורה ל... מה בדיוק היא אמורה לעשות? לפי ההגדרה המופיעה באתר של משרד ראש הממשלה, המועצה "משמשת כגוף מטה לראש הממשלה בנושא כלכלה, במטרה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות בתחומים אלה, בהתבסס על ניתוחים מקצועיים, נתונים עדכניים וחשיבה שיטתית ארוכת טווח". כל אלה, מתברר, אינם מספיקים לממשלת ישראל. באופן "שיטתי", "מקצועי" ובמטרה "לסייע בתהליך קבלת ההחלטות" ובשם כל המילים הגבוהות הללו, החליטה המדינה לפרסם בסוף השבוע שעבר מכרז המזמין חברות ייעוץ אסטרטגי בעלות ניסיון בינלאומי כדי לגבש אסטרטגיה חברתית-כלכלית כוללת למשק הישראלי ל-15 השנים הבאות.

לא, לא, זו לא בדיחה: מדינת ישראל עומדת לשלם מיליוני שקלים לגוף חיצוני שיקבע את האסטרטגיה הכלכלית-חברתית שלנו. כבר שמענו על הפרטות של עסקים ממשלתיים מבנקים, דרך בתי זיקוק ועד חברות תעופה. אבל אנחנו מתקשים לזכור על הפרטה של תהליך קבלת ההחלטות הממשלתית. רק מדינה אימפוטנטית מוציאה למיקור חוץ את החזון שלה, את האסטרטגיה שלה, את יעדיה ואת תוכניות הפעולה שלה. מה יהיה השלב הבא? להעמיד בראש ממשלת ישראל את מנכ"ל מקינזי העולמית?

כמה נוח שיש חברות כמו מקינזי שיגזרו קופון על חשבונה של מדינת ישראל, כך הרי השרים לא יצטרכו לעבוד קשה, הם לא ייאלצו להחליט ולא יידרשו לתכנן. הם יעבדו, לכאורה, על פי הספר שמאן דהו יכתוב להם.

כמובן, זו בדיחה שתעלה לנו מיליוני שקלים: התוצאה הבלתי נמנעת היא שחברת הייעוץ תחבר ספר עב כרס, הספר יונח אחר כבוד במגירה המתאימה, יעלה אבק, אבל מדינת ישראל תתגאה בכך שיש לה "אסטרטגיה כלכלית-חברתית" ל-15 השנים הבאות אם לא למאה הבאה, או כפי שנכתב במכרז: "מתודולוגיה להטמעת תהליכים של תכנון ארוך טווח אשר תיצור שגרת פעילות ממוקדת עבור הממשלה". מתודולוגיה? הטמעה? ממוקדת? סליחה, מה כל הבולשיט המיופייף הזה? הרי מהי בדיוק ליבת העסקים של הממשלה אם לא להציג חזון, יעדים ותוכניות כדי לממש את החזון בצורה נחושה? האם זה לא התפקיד של ראש הממשלה ושריו?

המכרז המביך הזה הוא עוד סימפטום למשבר המנהיגותי שעוברת מדינת ישראל. למה להחליט, אם אפשר להעביר את ההחלטות ליועץ המשפטי לממשלה ומעתה גם לחברת ייעוץ שאמורה להתוות למדינה את דרכה החברתית?

אנחנו מתקשים להבין גם את המנהג עתיק היומין להשתמש בחברות ייעוץ - בסקטור הפרטי ומעתה גם בסקטור הממשלתי - כדי להתוות דרך. בשביל מה בדיוק משלמות החברות למנהלים ולסמנכ"לים שלהן מיליוני שקלים בשנה אם לא כדי להכיר היטב את השוק שבו הם פועלים? לכל אלה, גם בממשלה, המתייחסים לייעוץ חיצוני כיצירת מופת של אלוהים, אנו חשים חובה להזכיר את ההיסטוריה של חברת אנרון - אחת מפשיטות הרגל התאגידיות הגדולות ביותר בעולם.

ובכן, זמן קצר לפני קריסת החברה, כתבו עליה המומחים המבריקים של מקינזי, יועצי החברה, את הדברים המדהימים והמשתפכים הבאים: "אנרון בנתה מוניטין של אחת החברות החדשניות ביותר בעולם באמצעות תקיפה ואטומיזציה של מבנים ישנים בתעשייה. אנרון כבר לא מפיקה נפט וגז בארה"ב, אינה מחזיקה בחברת חשמל, ומעולם לא החזיקה השקעה גדולה ברשתות טלקום. ובכל זאת, היא יוצרת ערך מובילה בכל אחת מהתעשיות הללו".

ישראל אינה אנרון, אבל צריך לוודא שהיא לא תגיע למצבה בעזרת סיעור המוחות ההגותי והמיותר שינהל קבלן חיצוני על האסטרטגיה שלה.

2. הפער בין מראית העין למציאות הופך אט-אט למגיפה מסוכנת. לפי מראית העין, פרופ' דיויד גילה, אחד המועמדים לתפקיד הממונה על ההגבלים העסקיים, הוא אויב העם, אויב התחרות, תומך בריכוזיות, תומך בבעלי ההון, הוא ממונה שיחסל, לא עלינו, את מוסד ההגבלים העסקיים ועלול לגרום נזק בלתי הפיך לדמוקרטיה.

מראית העין ביחס לפרופ' גילה כללה את הרפרטואר הידוע: קמפיין מכוער, מניפולטיבי ומעוות שנועד להשחיר אנשים, הודעות בהולות של התנועה לאיכות השלטון על ניגודי עניינים לכאורה של המועמד, והגרוע מכול: שימוש בשקרים גסים. למשל, העובדה שלכאורה מופעלים לחצים על לשכת ראש הממשלה מצד המשפחות החזקות במשק למינוי מועמד כזה או אחר. "גלובס" בדק זאת בסביבת נתניהו - לא אחד ולא שניים מאנשיו הקרובים אומרים: לא היה ולא נברא, שום לחץ למינוי ממונה משום גורם.

עניין נוסף המוצג כאילו הוא עובדה יצוקה מבטון: עמדות גילה נוגדות את עמדת הממשלה בנושא הריכוזיות. שוב שקר גס. הממשלה כלל לא קבעה את מדיניותה בנושא הריכוזיות ולמעשה המילה "ריכוזיות" אינה מוזכרת בוועדה לבחינת התחרותיות שהוקמה על ידי הממשלה.

כל חטאו של גילה היה שהוא כתב ב"גלובס" מאמר מנומק ואינטליגנטי כדבעי על הריכוזיות במשק ועשה הפרדה בין ריכוזיות ענפית, שבה מסוגל וצריך מוסד הממונה על ההגבלים העסקיים לטפל, לבין ריכוזיות משקית, שהיא, לדעתו, אינה כצעקתה. העמדה העצמאית והמנומקת הזאת, מתברר, גרמה פחד מוות לכמה אנשים. מדובר על שבט סגור ומבוהל שרוכן אל ספרי הקודש שלו ומשנן כל מיני סיסמאות ריקות מתוכן על ריכוזיות ותחרות בכסות דאגה מזויפת לצרכנים. זה אותו שבט שהביא עלינו את ועדת בכר, שגרמה עד כה לצרכנים נזק ברור ומוכח בהיקף של לפחות 5 מיליארד שקל, והיד עוד נטויה (עם חברי השבט נמנים, בין היתר, דידי לחמן מסר ודרור שטרום, הדואגים לנדוד מכנס לכנס ולנזוף בכל חסרי הדעת שאינם מיישרים קו עם משנתם). העובדה המצמררת שפרופ' גילה אימץ את אונת מוחו ולא יישר קו עם השבט הייתה לחלקם תירוץ מספיק לחסל איתו חשבונות.

השילוב בין ציד מכשפות על בסיס דעותיהם של אנשים ליהירות והסתגרות רעיונית, על גבול הפנאטיות, מסוכן ולא בריא. כל קרטל רעיוני וכל קיבעון מחשבתי, שאין בו סקרנות ועונה את התשובות עוד בטרם נשאלו השאלות, מסוכן לדמוקרטיה. בסופו של דבר, קיפאון מחשבתי, ללא פלורליזם, עלול להוביל לניוון מפחיד ולרדיפה עיוורת אחרי מטרות דמיוניות.

הטרור הרעיוני שהופעל על פרופ' גילה הוא חלק מאותו משבר מנהיגותי שחווה מדינת ישראל. הממשלה הפריטה את יכולת קבלת ההחלטות שלה והעבירה אותה ליועץ המשפטי, לחברות ייעוץ חיצוניות ו... לעיתונאים. במקום לנסות להשפיע, לבקר או להציע, עיתונאים טועים וחושבים שראשי ממשלה, שרים ורגולטורים הם קבלני הביצוע של האג'נדות הפרטיות שלהם, ולכן הם גם אלו שיחליטו מי ימונה לעמדות מפתח. לאג'נדות הללו אין דבר וחצי דבר עם הצרכן, עם התחרות כביכול ועם טובת הציבור. יש להן קשר חזק מאוד למגלומניה, לכוחנות ולחיסול חשבונות על רקע אינטרסים כלכליים.

יהא הממונה על ההגבלים העסקים הבא אשר יהא, יהיה חבל אם הבחירה שלו לא תנקה את הטרור המחשבתי והתעמולה השקרית שמפיצה חבורה מתוסכלת שאיבדה את בלמיה.

צרו איתנו קשר *5988