תיכננו מגדלים לפני כולם ביקור בית ניסן ועדינה כנען

ניסן: "אם היו מבקשים שנעשה פינוי בינוי, היינו מסרבים. אנשים מבוגרים יסכימו רק אם יגדילו את ירושה". עדינה: "שיעשו את זה אחרי שנלך"

נשים במקצוע עדינה: "היינו 35 סטודנטים לאדריכלות, ומתוכם רק 7 נשים. היום מתוך 300 סטודנטים לאדריכלות שיש בכל מחזור, כך אומרים לי, יותר ממחצית הן בנות. אולי בגלל שזה מקצוע יפה ומושך, ואולי בגלל שאינו מספיק רווחי. התחתנו בסוף השנה השלישית בטכניון, וכשחזרתי בשנה הרביעית ללימודים, רבים שאלו אותי: 'בשביל מה - כבר התחתנת, בשביל מה את צריכה לסיים את הלימודים?'".

עסק משפחתי ניסן: "ההכרות בינינו נולדה בטכניון. התחלנו ללמוד באותו המחזור, התחברנו מיד, והתחתנו אחרי שלוש שנים, ומאז אנחנו עובדים יחד. אנשים מתפלאים: 'איך אפשר?' ובשבילנו זה טבעי, זה היה כך מאז ומעולם. כשבגרו הילדים, גם הם נכנסו לעסק. הבת הבכורה (עירית בקר) מנהלת את המשרד, ככלכלנית. הבת הצעירה (דנית שנהב), התחתנה עם ארכיטקט (גיל שנהב) שפגשה בטכניון, כמונו, והם היום דור ההמשך. יש לנו חוק אחד שאנחנו לא עוברים עליו: לא מדברים על עסקים במפגשים המשפחתיים. עדינה: "אני וניסן כן מדברים, אבל בפורום המשפחתי הכללי - לא".

שינוי ייעוד ניסן: "בשנת 1958 הייתי שכיר במשרד אריה אלחנני (חתן פרס ישראל לאדריכלות 1973, מעצב סמל הפלמ"ח והגמל המעופף ומתכנן בית אליהו ומגדל גן-העיר, באבן גבירול בתל אביב). הוכרזה תחרות על בניית היכל התרבות בכפר סבא, ואנחנו, עדינה ואני, נגשנו לתחרות בלי ידיעתו. עבדנו בלילות והכנו תוכניות. יסקי היה שופט בתחרות ואמר פעם שזה המבנה הראשון והיחיד שנתקל בו שהביצוע בו היה מוצלח אפילו יותר מהתוכניות. כשזכינו, הציע לנו אלחנני שותפות שהחזיקה הרבה שנים, ואפילו אחרי מותו ב-1985, עם בנו שירש אותו והיה אדריכל בעצמו. כשבתנו ובעלה סיימו את לימודיהם ונכנסו לעבוד במשרד, הבנו שצריך להתפצל, זה נעשה ברוח טובה. מאז הפיצול, המשרד עוסק בעיקר במגורים: מגדלים, פינוי-בינוי ודיור מוגן, ופחות במבני ציבור".

חלוצי המגדלים "עם אלחנני תכננו את המגדלים הראשונים, לפני שעוד כינו אותם בשם הזה: בית אליהו, מגדל המגורים שמעל קניון גן העיר, שהיו יותר עבודות שלו ומגדל המאה באבן גבירול. אולי אסור להזכיר את זה, אבל האזור שבפינת הרחובות ארלוזורוב ואבן גבירול היה כפר ערבי שננטש ושאליו פונו פליטים יהודים מיפו ב-1948. כשפנו למשרד שלנו, התוכנית העירונית היתה להרים שם כמה וכמה בניינים לגובה. בינתיים נהייה מסובך בגלל סרבני פינוי. אנחנו הרווחנו מהפרויקט את החלוציות: היינו הראשונים בישראל שתכננו בניין שנעטף בקיר מסך, הטכנולוגיה לא הייתה מוכרת, ונסענו, בעידוד היזם לגרמניה כדי להכיר את השיטה במפעל שבו ייצרו את החומר. עד היום מגדל המאה הוא אחד המגדלים הבודדים בעיר שמתייחס בצורה נכונה לרחוב: החזית המסחרית בקומה הראשונה, שלושת הקומות הראשונות דומות למה שקורה ממול לרחוב, והמגדל המתנשא לגובה, ניצב לו ובכך אינו הופך לחומה שחוסמת את האוויר והאור לסביבתו".

שכונות-שכונות ניסן: "הביקורת על שתל אביב נבנית בשכונות ולא כקריה, כמו ניו-יורק, שיקגו וערי אירופה, לא מוצדקת. הפנו אותה גם כלפי אזורי חן. בואו נראה מה קורה: רמת אביב הירוקה צירפה אליה את נווה אביבים, שצירפה אליה את רמת אביב ג', ואזורי חן היא ההמשך הטבעי. ישראלים לא רוצים לגור בסביבה שיש בה יותר מדי מסחר, הם מעדיפים שטחים ציבוריים ירוקים". עדינה: "אם יחכו להתחדשות העירונית, פינוי בינוי ותמ"א 38, לא יהיה לאנשים לא איפה לגור, והמחירים יעלו עוד. אין די בתוכניות הציפוף, צריך לבנות שכונות חדשות כי הבירוקרטיה מעכבת מאוד את הגשמתן".

קניון רמת אביב ניסן: "מאוד התנגדנו, יחד עם כל תושבי השכונה, לא חשבנו שבשכונת מגורים כלכך שקטה, צריך להכניס קניון. מאוד חששנו ממצוקת חניה. למרבה השמחה, העירייה נקטה ויישמה מדיניות חניה מחמירה, יש חניות פרטיות ברחובות - מי שאינו תושב הרחוב, לא יכול לחנות בו. אז תנועת המבקרים הבאים לקניון לא מפריעה לבסוף". עדינה: "גם אני שיניתי את דעתי. הקניון הכניס חיים חדשים לשכונה. המרכזים הקטנים והישנים אמנם עובדים יפה, אבל אני מעדיפה ללכת לקניון כי החנויות שם יפות יותר".

גיל הפרישה יורד ניסן: "המשרד שלנו התמחה עם השנים בבניית מתחמים לגיל השלישי זה התחיל בפרוטיאה בכפר ואחוזת פולג, המשיך באחוזת צהלה וגם עכשיו, בהובלת בתנו - דנית מתוכננים פרויקטים נוספים, פרוטיאה בהר ועוד. המגמות בענף זה מעניינות וברורות: הדיירים מבקשים תנאים טובים יותר, לפחות שני חדרים, לא פחות. גם לגבי השטחים הציבוריים: בריכה, ריבוי חדרי התכנסות לפעילות תרבותית ועוד. בעבר אנשים היו עוברים לדיור מוגן כשמצבם נהפך לסיעודי. היום זה לא כך. גיל הכניסה יורד, אחד הביטויים לכך הוא שכול יחידה נבנית עם חניה צמודה, דבר שמעיד על אוכלוסייה פעילה, לפעמים עדיין עובדת שעוברת לשם".

לא פורשים עדינה: "אנחנו עוד עובדים, בגילנו, בגלל שהעסק הוא משפחתי. יכול להיות שאם הילדים לא היו אתנו, כבר היינו פורשים או מצמצמים את העסק".

לא מתפנים ניסן: "הגענו לשכונת רמת אביב לפני כמעט 60 שנה. זו הייתה שכונה של פליטים פולנים ששוכנו בדירות מגורים שנבנו מהר. השכנים לא קיבלו אותנו בעין כל כך יפה. עדינה שעלתה מרומניה כילדה, ואני יליד הארץ שגדל בנווה-צדק, הסתבכנו במכולת - לא דיברנו פולנית והחנווני לא ידע שפה אחרת. הרחוב שלנו היה הגבול בין שכונות הפליטים שנבנו מהר-מהר, ל'שיכון האקדמאים' של רסקו, שנבנה ברמה גבוהה יותר. אם היו מבקשים מאתנו לעשות פינוי-בינוי היום, היינו מסרבים. יש הרבה פסיכולוגיה בתחום הזה, אנשים מבוגרים יסכימו לפנות אם יבינו שהבנים שלהם ירוויחו ירושה יותר גדולה". עדינה: "שיעשו את זה אחרי שנלך".

עדינה וניסן כנען

מצב משפחתי נשואים זה לזה 57 שנים ו-3 ילדים משותפים.

גיל 79 ו-81.

לימודים יחד בטכניון בחיפה מחזור 1955.

מגורים דירה ב"שיכון אקדמאים רסקו" - בית טורי ברמת אביב הירוקה שאליו עברו כשהתחתנו, מאז הורחב (120 מ') ושופץ (שני מפלסים) ובחצר הקטנה נטוע עץ לימון מניב.

משרד כנען-שנהב, 4 שותפים (ההורים, הבת והחתן), 25 מתכננים: אדריכלים והנדסאים.

מיקום 300 מטר בקומת קרקע במגדל 2 בקריית עתידים ("מאוד מרוצים מהתנאים").

פרויקטים ניצבים היכל התרבות בכפר-סבא, תב"ע ובניינים בשכונת אזורי חן, מגדל המאה באבן גבירול בת"א, דיור מוגן: פרותיאה בכפר, אחוזת פולג ועוד.

פרויקטים מתוכננים מגדלי מגורים באבא הלל בר"ג, מגדל מגורים ברח' עין-זיתים (ע"י מגדלי ת"א), פרויקט המגורים של גינדי ברמלה.