עכשיו הזמן להשתגע, סטנלי פישר

פעם אחר פעם אני שומע את המשפט: "העודף בחשבון השוטף של מדינת ישראל הוא הגורם המרכזי להתחזקות השקל. היצוא, מנוע הצמיחה העיקרי של המשק הישראלי, ממשיך להיות חזק ודומיננטי, וכל עוד זה המצב - לא צפוי שינוי".

מי שחושב כך אינו מבין את משמעות החשבון השוטף, מסתמך על חוסר ההבנה של נמעניו או מנסה ליצור מסך עשן שיסתיר את הגורם האמיתי להתחזקותו המוגזמת של המטבע הישראלי (ספקולנטים ובעיקר זרים).

זה הזמן לערוך קצת סדר (פסח, הלא כן?) שבסיומו נבין מהו החשבון השוטף, ממה הוא מורכב ולמה אין הרבה קשר בין היצוא החזק והשקל החזק.

החשבון השוטף מהווה חלק ממאזן התשלומים של מדינת ישראל. הוא מורכב מ-4 מקורות שונים המציגים כל אחד את הסכום נטו (כניסת מט"ח מול יציאת מט"ח):

1. חשבון הסחורות - הכולל את העסקאות בגין יצוא ויבוא סחורות כלליות, מיועדות לעיבוד ותיקוני סחורות.

2. חשבון השירותים - תיירות, הובלה ותחבורה, מחשוב ומידע, תקשורת, ביטוח, שירותי ממשלה ועסקיים אחרים.

3. חשבון ההכנסות - בגין שכר עבודה והשקעות. הכנסות של תושבי ישראל על עבודה בחו"ל, של תושבי חוץ על עבודה שבוצעה בישראל וריביות, דיבידנדים ורווחים שלא חולקו.

4. חשבון ההעברות השוטפות - העברות שאינן העברות הון ונקראות גם העברות חד צדדיות, כלומר נכס מועבר בין תושב ישראל לתושב חוץ מבלי שנכס אחר יעבור במקביל ובכיוון ההפוך.

סכימה של ארבעת המקורות יוצרת את הטור שנקרא העודף/גירעון בחשבון השוטף. בטבלה שלפניכם מופיע החשבון השוטף של מדינת ישראל:

למעשה, לאורך השנים ישראל סובלת מגירעון מסחרי בחשבון הסחורות, דהיינו היבוא גדול משמעותית מהיצוא. בחשבון השירותים נהנית ישראל מעודף הולך וגדל בשנים האחרונות.

סיכום שני החשבונות המצביע למעשה על מאזן היצוא והיבוא של מדינת ישראל, מראה כי רק בשנתיים האחרונות עברה ישראל לעודף מהותי במאזן הסחר שלה. זאת למעט 2004 ו-2006 בהן נרשם עודף זניח. סך העודף בשנתיים האחרונות הסתכם ב-9 מיליארד דולר בלבד, להזכירכם פחות מ-20% מסכום הרכישות אותן ביצע בנק ישראל מאז החל להתערב בשוק המט"ח.

מה שבאמת יוצר את העודף בחשבון השוטף, אליו עברנו רק ב-2003, הינו סעיף ההעברות השוטפות ולא היצוא.

אולם בואו נניח לרגע שנתון ההעברות השוטפות הינו קבוע וניתן להסתמך עליו גם בשנים הבאות. אם נסכם את סך העודף בחשבון השוטף משנת 2008, השנה בה החל בנק ישראל להתערב בשוק המט"ח, ועד היום נגיע בקושי לעודף של 15 מיליארד דולר, מתוכם רק 6 מיליארד דולר בזכות עודף היצוא.

47 מיליארד דולר רכש בנק ישראל ולאלו אפשר להוסיף כ-5 מיליארד דולר בעסקות סוואפ (החלפת חוב דולרי בשקלי) אותן ביצע האוצר. ההפרש מבטא פחות או יותר את ההיקף העצום של עסקות השורט הספקולטיביות שתרמו להתחזקות השקל.

אז עכשיו כשכולם מבינים את מה שהבין בנק ישראל מזמן, נשאלת השאלה מה עושים הלאה? בנק ישראל ניסה להילחם בכלים קונבנציונליים ולא ממש הצליח, במקביל, האוצר רוקד על שתי חתונות, מצד אחד מנסה קצת לעזור לבנק ישראל, ומצד שני שקל חזק תורם להפחתת החוב ולגידול בהכנסות ממסים עקב חגיגת היבוא.

3 אפשרויות עומדות בפני בנק ישראל והאוצר:

1. לצפות לנס. שינוי כיוון דרמטי במשחק המטבעות העולמי לטובת הדולר שיקרה עקב העלאת ריבית בארה"ב, משבר חוב באירופה או קריסת בורסות. לחילופין שינוי כיוון דרמטי בסנטימנט השחקנים בשוק המקומי עקב תרחיש בטחוני קיצוני למשל. אני לא הייתי מצפה למצב כזה בתקופה הקרובה.

2. להמשיך במדיניות הנוכחית ולהמר על איתנות היצוא והתעשייה המקומית גם בשערים 3.4 ו-3.3 שקלים לדולר. הימור טיפשי ונאיבי גם בהיבט של ההתייעלות והרווחיות. כמו גם בהיבט של המחשבה כי היפוך הגלגל יבוא מעצמו. הרי כולנו זוכרים איך ב-2007 ניסו לשכנע אותנו ש-3.8 שקלים לדולר זו הרצפה, אחר כך 3.5 שקלים וכשהגענו ל-3.2 שקלים סיפרו לנו שהשווי ההוגן של השקל הוא 2.8 שקלים לדולר. תתעוררו. לתיאבון של שחקני המט"ח אין גבול.

3. ליטול יוזמה. עוד 10% בטחונות, ביטול הפטור ממס על מק"מ - אלו צעדים שכבר איבדו את המומנטום שלהם והעלאת הריבית האחרונה כבר פיצתה עליהם למפרע. נדרש כעת צעד דרסטי כגון הטלת מגבלות, דרישת בטחונות של 40-50%, 10% מס על תנועות הון - צעדיפ של טיפול בהלם. רק אם השוק יבין שבעל הבית השתגע וכדאי לחפש מגרש משחקים אחר, יהיה סיכוי לשנות את המומנטום.

יוסי פרנק הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס

Rika40@012.net.il

אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע.בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי

החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.