האפיקומן של פישר עלול להתברר כיקר

ברור כי פישר היה צריך להמשיך להעלות את הריבית. אלא שהוא עצר ברגע האחרון בגלל הדולר, שבשבועיים האחרונים נחלש - לא רק בישראל, אלא בעולם כולו

נראה כי נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, רצה מאוד להיות חלק מחגיגת הפסח, והחליט לתת לכל עם ישראל "אפיקומן" משלו: הוא עצר בפתאומיות את תהליך העלאת הריבית המתחייב, הותיר אותה על 3% וגם "דחה" גזירות הכרחיות נוספות בשוק הדיור שממשיך להתחמם. השאלה החשובה היא האם לא מדובר באפיקומן יקר מדי.

ההחלטה האחרונה של הנגיד מדאיגה לנוכח שלל הנתונים המקרו-כלכליים שמתקבלים, בעיקר נתוני הצמיחה והאינפלציה. בצד הריאלי, המשק צומח בקצב דומה למדינות כמו סין והודו, כאשר האבטלה הגיעה לשפל ההיסטורי. יתרה מזו, היצוא, שכל-כך קרוב ללבו של הנגיד, זינק ברבעון הראשון של 2011 בכ-11%, דבר שמראה כי הביקושים מחו"ל ערים, וכי היצוא שלנו תחרותי מאוד - על אף זינוק השקל.

בתחום המחירים, הנתונים גם ברורים מאוד: האינפלציה השנתית הגיעה ל-4.3%, הרחק מהגבול העליון של יעד יציבות המחירים (3%) וקצב גידול המחירים השנתי זינק לכ-6%. לעומת התחושה שלפיה האינפלציה בישראל נוצרת "בגלל הדיור", הנמדד לפי שכר הדירה ולא לפי מחירי הדירות, האינפלציה ללא דיור עומדת אף היא מחוץ ליעד (3.6%). כך גם קצב עליית המחירים ללא הדיור (5.1%).

הציפיות לאינפלציה - נתון לא פחות חשוב - גם משקפות חוסר אמון מסוים ביכולת הבנק המרכזי להשתלט על האינפלציה המשתוללת, אשר ממשיכה לכרסם בהכנסה הריאלית של משקי-הבית. התסיסה בגזרת יחסי העבודה בסקטור הציבורי, שתגיע במוקדם או במאוחר גם למגזר העסקי באמצעות הוועדים החזקים, רק מחזקת את הצורך בריסון הזינוק הכולל במחירים.

פסק זמן מעיון בתמונה הכללית ברור כי פישר היה צריך להמשיך להעלות את הריבית. אלא שהוא עצר ברגע האחרון בגלל הדולר, שבשבועיים האחרונים נחלש - לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. בכך הוא משדר חוסר עקביות וחוסר נחישות. נראה כי הנגיד עדיין סבור כי הוא מסוגל להשיג כמה יעדים מתנגשים בבת אחת, ועוד עם כלי בודד.

לבעיות הפוקדות עתה את המשק הישראלי אין תחליף זולת העלאת ריבית. לו היה מטיל פישר הגבלות נוספות בשוק הדיור, ניתן היה לומר כי לכל הפחות, הנגיד מטפל בחלק מהבעיות - בועת הנדל''ן וההשלכות המקרו-יציבותיות שלה. אך זה גם לא קרה.

נכון שפישר יכול תמיד לטעון כי הוא "ממתין חודש נוסף כדי שהתמונה תתברר". כמו כן, הוא איננו מחויב להעלות בכל חודשי 2011 את הריבית ברבע אחוז בממוצע - אחרת הוא היה מגיע בסוף השנה לשיעור של כ-5%. לכן הוא יכול לקחת פסק זמן מדי פעם. אולי בחודש הבא יעלה אלוהים את הדולר בעולם ב"יד חזקה ובזרוע נטויה" - אז יהיה לנגיד נוח יותר לעלות את הריבית ולהכעיס את היצואנים. אך התניית העלאת ריבית במחיר הדולר בעולם כבר שקופה, ולכל הפחות בעייתית.

צרו איתנו קשר *5988