מה יצא משביתת הרופאים?

את המשא-ומתן בין הרופאים לממשלה מכסה ערפל קרב. מקטעי המידע היוצאים מחדר המשא-ומתן קשה לדעת מה הן בדיוק עמדות הצדדים. למי שאין בידו מידע פנים קשה להעריך מה בדיוק רוצים הרופאים ומה המענה של הממשלה לשאלות שאינן נוגעות לנושא השכר, אלא להתפתחותה לאורך זמן של מערכת הבריאות בישראל.

הסכמות שיושגו בנושא השכר ניתנות לביצוע מיידי. לעומת זאת, העניינים הנוגעים לתקינה ולתוספת מיטות בבתי-החולים מחייבים תכנון קפדני וביצועם יימשך שנים. החלטות בעניינים אלה אינן יכולות להיות תוספת נלווית למשא-ומתן בנוגע לתוספות שכר. הן מחייבות בדיקה יסודית, עלותן גבוהה ביותר והשפעתן לאורך זמן היא עצומה.

אזרחי ישראל זכאים לצפות לקיומה של מערכת בריאות ברמה טובה. אולם אין הגדרה אובייקטיבית מוסכמת למשמעותו של מושג זה. רמתה של מערכת הבריאות בכלל, והציבורית בפרט, תלויה בהיקף המשאבים שיכול המשק להקצות למערכות אלה במסגרת סדר העדיפויות של ההוצאה הציבורית. התפתחות הטכנולוגיה הרפואית והגידול בהיצע התרופות החדשניות, ולצידן הזדקנותה של האוכלוסייה במשקים המפותחים, מביאים לכך שפוטנציאל הגידול בעלויות מערכת הבריאות כמעט שאינו מוגבל.

משקל ההוצאה לבריאות במשק האמריקני, למשל, הוא הגבוה ביותר בעולם, אולם אין להסיק מכך שהרמה הממוצעת של שירותי הבריאות שם היא גבוהה ביותר. תוחלת החיים בארצות הברית נמוכה מאשר במדינות ששיעור ההוצאה בהן נמוך יותר וישראל בכללן. ההוצאה לבריאות היא חלק ממכלול של הוצאות חברתיות שעל המדינה לקבוע מה החלוקה המתאימה ביניהן.

גם מי שסבור, כמוני, שיש מקום להגדיל את הנתח התקציבי של השירותים החברתיים אינו יכול שלא להכיר במגבלת התקציב. ישראל, שרמת התוצר שלה לנפש נמוכה מזו של המדינות המערביות המפותחות, אינה יכולה להקצות לשירותי הבריאות מה שיכולות להרשות לעצמן מדינות אירופה המערבית וסקנדינביה.

אינני יודע אם הרופאים רציניים בדרישה לתוספת רוחבית בשיעור 50% לכולם, שעליה ייתווספו הטבות מיוחדות לרופאים בפריפריה ולמתמחים במקצועות שבהם קיים מחסור ברופאים. תוספת רוחבית כזו אינה מתקבלת על הדעת כיוון שתהיה בה הפרה גסה של האיזונים בשכר היחסי של בעלי מקצועות שונים במגזר הציבורי.

את תוספת השכר שניתן להקצות לרפואה הציבורית יש לחלק כך שרופאים בשלבים מוקדמים של עבודתם יקבלו תוספת בשיעור גבוה בהרבה מכפי שיקבלו הרופאים הבכירים, וכך גם רופאי הפריפריה ובעלי התמחויות מבוקשות.

שביתת הרופאים וסירובם להעביר את המחלוקת לבוררות ממחישים שוב את המצב הלא תקין שבו יכולים המועסקים בענפי שירותים חיוניים להכתיב למעסיקים את תנאי העסקתם על-חשבון הציבור כולו.

הכותב הוא סגן יו"ר ICC ישראל, פרופ' למשפטים במכללה למנהל, ולשעבר המפקח על הבנקים ויו"ר הבורסה