שוק השטויות של יובל שטייניץ

אם שוק המניות התחיל לגמגם בשבועות האחרונים, לפחות שוק השטויות והמעשיות פורח ומלבלב. אנשי משרד האוצר, למשל, החליטו לספק תירוץ מקורי מאוד לביקורת הגוברת והולכת על מחיר הדלק ורמת המיסוי הגבוהה: לדידם, הכסף הגדול שנגבה מהדלק מנותב לשירותי הבריאות המופלאים שלנו ולשירותי החינוך הנהדרים של ישראל.

אנחנו מניחים שבשלב זה אתם כבר מתקשים להסתיר את החיוך, העוגמה או הרוגזה למשמע התירוץ הזה. בחרו בעצמכם: האם מדובר בבדיחה משעשעת, בפנטזיה, בציניות חסרת תקנה, באופטימיות של בעלי דמיון מפותח, בקשר קלוש למציאות או בחוש הומור גרוע במיוחד? ואולי כל התשובות נכונות.

התירוצים של בכירי האוצר אינם צריכים להפליא איש. הם בסך-הכול מיישרים קו עם הבוס שלהם, השר יובל שטייניץ, שהיטב לשחק במגרש הזה של שוק השטויות בראיון שהעניק השבוע לרזי ברקאי בתוכניתו בגלי צה"ל. הנה כמה מהמעשיות שניסה לשווק לנו שטייניץ והקשר המאוד מקרי שלהן למציאות:

1. "אנחנו מנהלים מדיניות כלכלית כוללת, אי-אפשר לפרוט אותה לפרוטות. בסוף אתה רוצה לתת יותר לאזרחים, אבל יש מערכת מסים"

שטייניץ מנסה לומר לאזרחים: שר האוצר שלכם רגיש מאוד למיסוי על מחיר הדלק, ער למצוקה, חש בתסכול, מבין את הביקורת, יודע שמחיר הדלק גבוה מאוד, אבל, רבותיי, עם כל ההבנה והאמפתיה, יש פה מערכת מסים, זו מדינת חוק! מערכת מס חייבת לגבות מס והיא אכן עושה זאת נהדר - היא צריכה וחייבת לגבות יותר מ-15 מיליארד שקל השנה במסי דלק כדי שתקבלו שירותי בריאות וחינוך מופלאים.

רגע רגע, מר שטייניץ. מערכת מס היא לא בדיוק מערכת סגורה ומדויקת; היא מערכת גמישה שגובה כ-200 מיליארד שקל בשנה. ניתן לשחק ברכיביה, אפשר להוריד מסי דלק ולפצות את המדינה במסים אחרים (ביטול ההורדה במס חברות, למשל, או במסי הכנסה או הכבדת המס על עשירים).

יתר על כן, מי כמו שטייניץ יודע שמערכת מס אינה חקוקה בסלע וגם אינה יצוקה מבטון. הוא היה זה ששינה את חוקי המס בתחום חיפושי הנפט והגז, וחזר ותבע, תבע וחזר לעצמו קרדיט על המלחמה ההירואית שלו בטייקוני הגז כדי לתת יותר לאזרחים (והאזרחים במקרה של הגז הרי לא יקבלו שום הטבה ישירות לכיסם, בטח שלא בשנים הקרובות). אבל כשמדובר במסי דלק, אי-אפשר לתת יותר לאזרחים. פתאום מערכת המס נוקשה מאוד, לא ניתן לשנותה, פתאום הלוחם ללא חת שטייניץ מתייחס למסי הדלק כאל חוק שלא ניתן לערעור או לשינוי.

שטייניץ לבטח יודע שבהוראת שעה אחת ובמינימום זמן אפשר להוריד את רמת המיסוי המטורפת על הדלק כדי "לתת יותר לאזרחים", אבל האוצר מעדיף ולהמשיך למכור את הבלופים הידועים שלו לציבור.

אתמול נשלח בכיר באוצר כדי להעביר מסרים מאיימים: סמנכ"ל רשות המסים אמר ל"גלובס" שהורדת המיסוי על הדלק תוביל לבור של 8.5 מיליארד שקל בהכנסות המסים.

פחד אלוהים! זו בדיוק האמנות של משרד האוצר - לשחק במספרים כדי ליצור מצגי שווא לאזרחים. אם נוצרים עודפי גביית מס של מיליארדי שקלים בשנה כתוצאה מהערכות חישוב לא נכונות של פקידי האוצר בספרי התקציב, העודפים צריכים לשמש לצמצום החוב הלאומי (חס וחלילה לא כדי "לתת יותר לאזרחים"); אם עולה דרישה להורדת מס כלשהי כדי להקל על האזרחים, מיד מעיפים לאוויר תסריטי אפוקליפסה ותוהו בוהו שירסקו את המשק; וכמובן, התירוץ המגוחך שמאפשר לשמור על רמת מיסוי גבוהה לאורך זמן - מתן שירותי חינוך ובריאות לעילא ולעילא.

האמת פשוטה הרבה יותר: האוצר מצא פראיירים - אזרחי המדינה שנפשו של שטייניץ יוצאת אליהם אבל הוא לא מסוגל להיטיב עמם. אלה פראיירים שאפשר לסחוט בלי הפסקה וכמעט בלי שיוכלו להתקומם - במסי דלק, במסי קנייה ובמסים עקיפים נוספים שכבר מרכיבים 50% (!) מסך גביית המסים.

לכן האוצר אינו צריך להתאמץ, המוחות המבריקים שיושבים במשרד אינם צריכים לגבש תוכנית גביית מסים נורמלית יותר כדי "לתת יותר לאזרחים", הם אינם צריכים להסביר לציבור כיצד צברה רשות המסים חובות אבודים ב-60 מיליארד שקל; הם רק צריכים להתראיין לתקשורת ולהמשיך למכור לפראיירים את הלוקשים, כדי שימשיכו להזרים בהכנעה מדי שנה עשרות מיליארדים שקלים במסים גבוהים במידה חריגה.

2. "מיסוי הדלק בישראל מקובל ברוב מדינות אירופה. יש מדינות באירופה שמשלמים בהן יותר"

שטייניץ צודק, רמת המיסוי על הדלק באירופה זהה לזו שבישראל, אבל הוא זה שמתעקש לדבר על המדיניות הכוללת ולא לפרוט אותה לפרוטות. אז בואו נעיף מבט על המדיניות הכוללת באירופה בתחום הדלק, התחבורה והתשתיות: ברוב מדינות אירופה אין כמעט מס קנייה ומכס על כלי רכב אלא רק מע"מ. התוצאה היא שבעת רכישת רכב, האזרח משלם למדינה עשרות אחוזים פחות מאשר האזרח הישראלי - עובדה פעוטה שנשמטה מסל התירוצים של שטייניץ, ולא בכדי.

מדי שנה זורמים כ-14-15 מיליארד שקל ממסי קנייה לקופת האוצר, אז למה שהוא יוותר לאזרחים? הוא צריך להעניש אותם פעמיים - פעם במסי קנייה על רכב ופעם במסי דלק.

וכמובן, שטייניץ התעלם מתשתית התחבורה באירופה, שלרוב היא מפותחת יותר, זמינה יותר ומגיעה כמעט לכל מקום בהשוואה לארץ. נו, טוב, מי צריך תחבורה ראויה בישראל אם אפשר לחגוג על המשתמשים ברכבים הפרטיים?

3. "מחיר הדלק נקבע בעיקר על סמך התנודות שאנחנו רואים בשנה האחרונה. זה נקבע בעיקר בעקבות מה שקורה בעולם הערבי. הזעזוע שאנחנו רואים בלוב ובסביבתנו - זה יכול לעלות וזה גם יכול לרדת כשהעניינים בלוב יתבהרו"

שטייניץ טועה. השחקן המרכזי בקביעת מחיר הדלק הוא מדינת ישראל, שגובה 52% מהמחיר כמס. רק 38% מהמחיר מושפע מתנודות מחיר הנפט בעולם. מדינת ישראל היא הטייקון שמכניס את ידו לכיסו של האזרח וגובה מחירים מנופחים על מוצר צריכה בסיסי כמו דלק. ברצותה, המדינה יכולה להוריד את המחיר המנופח, אבל היא לא ממש רוצה, כי היא מתנהגת בדיוק כמו המונופולים ששטייניץ מותח עליהם ביקורת - באופן דורסני, מאיים ואטום.

לכן לשטייניץ ולבכיריו נוח מאוד שהשיח הציבורי יתמקד בחודשים הקרובים בוועדת התחרותיות. כך הם יוכלו לטעון שהריכוזיות בסקטור העסקי היא המנוע שמאחורי המחירים המנופחים שמשלמים האזרחים, וכך הם יוכלו להסתיר את האמת הכואבת: הריכוזיות הכי מסוכנת היא של משרד האוצר. היא זו שמשפיעה בצורה קריטית על גובהם של חלק מהמחירים. הדלק והרכב הם דוגמאות מצוינות לכך.

ובכלל, שטייניץ נוטה להתפאר במדיניות הכלכלית האחראית של הממשלה ובעובדה שהמשק צלח את המשבר הפיננסי. ובכן, המשק צלח את המשבר בעיקר כי הפד ובנקים מרכזיים נוספים שפכו כספים עצומים והצילו את המערכת הפיננסית שלהם, ובעקבות זאת גם את המערכת הפיננסית הישראלית. גם מדיניות הריבית האפסית והכסף בזיל הזול שהנהיגו הבנקים המרכזיים, כולל בישראל, יוצרת אשליה של שגשוג וצמיחה, שעלולה להתפוצץ לנו בפרצוף וכבר הביאה לניפוח בועת נדל"ן.

כששטייניץ משווק את הסיפור המופלא שלו על המשק הישראלי, כדאי שייזכר באמרה של הנשיא אברהם לינקולן, בשינוי קל: אפשר לעבוד על רוב האזרחים חלק מן הזמן, אפשר אפילו לעבוד על חלקם כל הזמן, אבל אי-אפשר לעבוד על כל האזרחים כל הזמן.