העליון: עמותה שאינה מקדמת את מטרותיה - תפורק

הסמכויות הנתונות בידיו של רשם העמותות מפליגות. בידיו לקבוע את דינה של עמותה, לשבט או לחסד. ירצה, יעניק לה אישור בדבר ניהול תקין. לא ירצה, יסרב להעניקו, וזו תתקשה לגייס תרומות, שיקלו על קיומה. כאשר הוא סבור, שקמה עילה לכך, בידיו של הרשם גם לבקש את פירוקה של העמותה.

את מלאכת בדיקת התנהלותן של עמותות נוהג הרשם להפקיד בידיהם של רואי חשבון. לאחר ביצוע "בדיקת עומק" של העמותה הרלבנטית, מגישים לו אלה דו"ח מפורט, ובו מסקנות והמלצות אופרטיביות, שיכוונו את דרכו.

בין עילות הפירוק, המנויות בחוק, נמצאת גם זו, הנובעת מכך שפעולות העמותה מתנהלות בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה, וזו הנובעת מכך שמן הצדק ומן היושר להורות על פירוקה.

פרשנותן של שתי עילות אלה עומדת בבסיסו של פסק דין, שיצא עתה תחת ידי בית המשפט העליון, ושבו אושר פירוקה של "עמותת קרית נדבורנה - בני-ברק".

עמותה זו נרשמה כבר בשנת 1988. מטרותיה הרשומות הנן, בין היתר, הקמת וניהול מוסדות תורניים, גני ילדים, תלמוד תורה, ישיבות, כוללים להוראה ובתי מדרש, תחת נשיאותו של האדמו"ר מנדבורנא, וכן ארגון והקמת מוסדות גמילות חסד לצרכים שונים.

בשנת 2006 התבצעה, על-ידי רואה חשבון, בדיקת עומק של העמותה. ממצאיה העלו, כי דיווחיה של העמותה, שלפיהם לא התבצעה בה פעילות כספית, היו לא מדויקים. עוד העלו הממצאים, כי העמותה לא הגישה דו"חות כספיים לשנת 2003, כי חברי ועד העמותה וחברי ועדת הביקורת שלה לא נבחרו כדין, וכי מגרש, שהיה אמור להיות בבעלות העמותה, מוחזק בידי עמותה אחרת, העושה בו שימוש.

חשד לניהול לא תקין

על סמך ממצאי הבדיקה, סבר רשם העמותות, כי מתעורר חשד לניהול לא תקין של העמותה. לפיכך, הוא הגיש (באמצעות עו"ד א' רוטמן) בקשה לפירוקה. בקשתו נסמכה על שתי עילות הפירוק, שהזכרנו למעלה מכאן. לטענתו, העמותה פעלה בניגוד למטרותיה ובניגוד לחוק, ומן הצדק להורות על פירוקה.

פרקליטה של העמותה, עו"ד א' פרסקי, טען כי זו פועלת לקידום מטרותיה, באמצעות מתן הרצאות ושיעורים לחברי הקהילה ובאמצעות מתן שיעורים פרטיים לנוער.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דניה קרת-מאיר, קיבלה את הבקשה והורתה על פירוק העמותה. כך היא הורתה, בעיקר בהתבסס על כך, שהנכס העיקרי, שהיה אמור להיות בבעלות העמותה, מוחזק בידי עמותה אחרת, העושה בו שימוש. היא קבעה עוד, כי שיעורי התורה ניתנים על-ידי עמותה אחרת. כך, על-פיה, העמותה אינה פועלת לקידום מטרותיה, שעה שהפעילות, לה היא טוענת, מתבצעת על-ידי עמותה אחרת.

ערעורה של העמותה נדחה עתה על-ידי בית המשפט העליון.

בפתח פסק דינו, אזכר השופט יורם דנציגר את חוק העמותות, המסדיר את פעילותן של עמותות. "חוק זה נועד לאפשר מימוש של חופש ההתאגדות תוך הסדרת הפיקוח על העמותות בעיקר בהיבט הכספי ועל מנת להבטיח את השמירה על זכויות החברים בה וזכויות נושיה", הזכיר. הוא הוסיף והזכיר את זאת, שמעת רישומה של עמותה, היא מהווה תאגיד כשר לכל זכות, חובה ופעולה משפטית, וזאת בדומה לחברה, לשותפות רשומה ולאגודה שיתופית.

דנציגר המשיך והזכיר את זאת, שהעילות לפירוקה של עמותה אינן מוגבלות למקרים של חדלות פירעון, אלא כוללות עילות, הנגזרות מייחודה של ישות משפטית זו. "עילות הפירוק - כל אחת ותכליתה הייחודית - מבטאות איזון בין זכות ההתאגדות לבין אינטרסים נוגדים המחייבים, במצבים מסויימים, הגבלת זכות ההתאגדות באמצעות פירוק העמותה", המשיך בסקירת הדין הרלבנטי.

עילות הפירוק

לאחר דברים כלליים אלה, הוא פנה לעבר שתי עילות הפירוק, שעליהן התבסס רשם העמותות. בנוגע לעילה, הנובעת מכך שהעמותה פועלת בניגוד למטרותיה או לחוק, קבע דנציגר, כי זו תקום רק כשתוכח "התנהלות בלתי חוקית מתמשכת, המהווה חלק דומיננטי מפעילותה של העמותה".

"ייתכנו מקרים בהם אף אם אי-החוקיות בפעילות העמותה לא הייתה מתמשכת, הרי שחומרת אי-החוקיות שבפעילות העמותה תצדיק פירוקה", המשיך דנציגר בפרשנות העילה. כך, למשל, די בגילוי מקרה בודד, שבו העבירה עמותה, במודע, כספים לארגון טרור, על מנת להקים עילה לפירוקה. "השימוש לרעה שנעשה בזכות ההתאגדות מאפשר פירוקה של העמותה", סיכם נקודה זו.

אלא שבעילה הנדונה אין מדובר רק בפעילות שאינה חוקית, אלא גם בפעילות בניגוד למטרות העמותה או לתקנונה. במקרה כזה "אמת המידה המנחה צריך

שתהיה מחמירה פחות", המשיך דנציגר, "וזאת בשים לב לאינטרסים הנוגדים

הרלבנטיים". "כאשר מדובר במצב בו נטען להפרה של התקנון או לפעילות בניגוד למטרות העמותה, אל מול זכות ההתאגדות עומד האינטרס הציבורי - הנובע בין היתר מן ההטבות להן זכאיות עמותות (המהוות מעין מימון עקיף של פעילותן) - כי פעילות העמותה תיעשה בהתאם למטרותיה. כמו כן פעמים רבות עומד האינטרס של כלל חברי עמותה, לרבות אלה שאינם נמנים על ועד העמותה, כי פעילותה תיעשה בהתאם למטרות שנקבעו לעמותה מלכתחילה ובהתאם לכללים שנקבעו בתקנון להסדרת פעילותה".

בניגוד למטרות העמותה

כך, כשמדובר בעילת פירוק, הנשענת על פעילות בניגוד למטרות העמותה, מתקיימים שני מצבים טיפוסיים: האחד, כאשר בוצעה הפרה מוגדרת, חדה וברורה של מטרות העמותה ותקנונה; השני, כאשר התבצעו פעולות, אשר על אף שאינן נוגדות, במפורש, את תקנון העמותה או את מטרותיה, הן נוגדות עקרונות יסוד, העומדים מאחורי אלה, או מאחורי עקרונות היסוד של השיטה עצמה, כגון הגינות, ניהול תקין ושמירה על זכויות המיעוט.

דנציגר הקדיש מילים גם לעילת הפירוק השנייה, עילת הסל, זו שמן הצדק והיושר. לדידו, פרשנות עילה זו דומה לפרשנות עילת הסל של פירוק חברה. בזו גם בזו יש לעשות שימוש במשורה. "אחד מן המקרים אשר לדידי מאפשרים את הפעלת עילת פירוק זה הוא במצב בו העמותה אינה פועלת עוד לקידום מטרותיה אך מוסיפה היא לנצל את הטבות המס או הטבות אחרות להן היא זכאית כעמותה או שהיא מוסיפה לקבל כספים מתורמים, וזאת בדומה להכרה בעילה לפירוק חברה משיקולי צדק ויושר במצב בו החברה הפכה להיות חברת בועה המהווה מסגרת ריקה מתוכן שתכליתה הוצאת כספים מבעלי המניות", קבע.

דנציגר שב וקבע, כי על בית המשפט לפעול בריסון בעשותו שימוש בעילה זו, ולבחון היטב את נסיבות המקרה. "ככל שהדברים נוגעים לפירוק עמותה בשל אי-קידום מטרותיה יש לתת את הדעת למשך הזמן בו העמותה אינה פועלת לקידום מטרותיה כמו גם לנסיבות האופפות התנהלות זו", הוסיף.

ולאחר כל אלה, הוא לא ראה להתערב בהחלטה לפרק את העמותה. את העילה לפירוק הוא מצא בזו שמן הצדק והיושר, ולא בזו, הנובעת מפעילות שאינה חוקית ובניגוד למטרות העמותה ותקנונה. חרף זאת שנמצאו בעמותה אי-סדרים כספיים, שיש חמורים מהם, הוא קבע, כי "המדובר באי-סדרים שעיקרם העדר ניהול תקין של העמותה ואי-דיווח על הכנסות והוצאות, אך לא מדובר בפעילות מתמשכת או בפעילות המתאפיינת באי-חוקיות חמורה".

על-פי דנציגר, הצדק והיושר מחייבים את פירוק העמותה, וזאת מכוח צירוף נסיבות המקרה. הוא הסב את תשומת-הלב לכך, שמתן שיעורי תורה כלל אינו נמנה עם מטרות העמותה, לכך שהוכח כי שיעורים אלה ניתנים על-ידי עמותה אחרת, ולכך שהנכס היחידי שבבעלות העמותה, מוחזק בידי עמותה אחרת, העושה בו שימוש.

"מזה זמן המערערת אינה פועלת לקידום מטרותיה", סיכם דנציגר והורה על פירוקה של העמותה. השופטים אליעזר ריבלין וחנן מלצר הצטרפו לדעתו. (ע"א 1775/10).