יזם אמר לי: בקרוב תבחרו רק את צבע הווילונות

אריה שילה: "עשרים שנה לא קרה לי שחיפשתי עבודה. היום מדברים על שיווק והשגת עבודות. מספר האדריכלים, גדל פי 100 והיקף הבנייה לא גדל באותה מידה"

בלי שותפים "איני מסכים עם האמירה המקובלת שאדריכלים זקוקים לאגו כדי להצליח. להיפך - אדריכל יכול להיות יותר טוב, אם האגו שלו יהיה פחות מנופח. בקרב מקצועות חופשיים כמו עו"ד, רואי חשבון ואפילו מהנדסים, פורחות שותפויות שתורמות כלכלית ומקצועית לכל השותפים. במשרדי אדריכלים , נדיר למצוא משרדי שותפים, וזה האגו האדריכלי שמונע זאת".

אישה בלי אגו "השותפויות שקיימות ומחזיקות, הן בין בני זוג. ברוב זוגות האדריכלים שאני מכיר, האישה היא הכוח היוצר והבעל נושא את דגל המשרד וזוכה בתהילה. נשים מוכנות לוותר על האגו שלהן למען בן זוגן. במשך 15 השנים החולפות, עשיתי שמונה ניסיונות להכניס שותפים וכולם כשלו. אני מאמין שככל שהבסיס המקצועי יותר רחב, העבודות שצומחות טובות יותר; כנראה שותפי למקצוע, לא סבורים כך".

פואבלו אספניול "בשנות ה-70 חברת קלרין, הקבלנית שהקימה את הפרויקט, ידעה לשווק יותר מגינדי של היום. לקלרינים היה חלום: לייבא לארץ סגנון בנייה קולניאלי, שאותו הכירו מבתי היוקרה במולדתם, ארגנטינה. לי כארכיטקט, היה מושג מעורפל לגבי בנייה ספרדית. את מה שלמדתי, למדתי ממגזינים מעטים שהגיעו לכאן. כשנסעתי לספרד, אחרי שהבנייה בארץ הסתיימה, מצאתי בניינים בסגנון הזה רק באי קטנטן שהגעתי אליו בטיסה מיוחדת. קלרין מכרה 600 דירות בשנתיים, זה דירה ליום, וזה היה מדהים. זו היתה חברה שהתפתחה מתיווך ליזום. לא עבדו בה מהנדסים, לא עבדו בה אדריכלים - לא היה לנו, כמתכננים, פרטנר מקצועי לעבוד אתו. אפשר היה לדבר איתם רק על שיווק כי בזה הם הבינו. הם התפשרו כשזה הגיע לעלויות הבנייה ואיכות".

פואבלו אספניול 11' "אני משתדל שלא לעבור בשכונה הזו. יש לי תחושה רעה, בטח. בעיקר כי זה בתים שאי אפשר לתחזק. הם לא יחזיקו מעמד ושום שיקום לא יוכל לעזור להם. צריך לבנות חלקים שלמים מחדש. עם זאת, יש כמה דברים שהפרויקט היה חלוץ בהם, וראוי להזכיר אותם: שם הייתה הפעם הראשונה שהציעו בישראל דירות בבניין מגורים בחלוקות פנימיות שונות, והפעם הראשונה שנבנתה דירה שיש בה שני מפלסים (סלון שקוע), והפעם הראשונה שתכנון פרויקט כלל פיתוח סביבתי".

תחרויות 1 "תחרויות אדריכליות הן דרך לקדם אדריכלים צעירים, אך איני מאמין בהן ככלי לתכנון. אני מאמין שהרעיונות הגדולים ביותר, נולדים בדיאלוג שמתפתח בין אדריכל ללקוח ולא בעבודה עצמאית וסודית, שמאפיינת תחרויות. בנוסף, תחרויות עולות כסף רב לענף הבנייה, והתוצר שלהן זעום. בתחרות ממוצעת משתתפים 50 משרדים, כל אחד משלם על ההשתתפות "רק" 20 אלף דולר, כלומר יחד זה מגיע למיליון דולר, עוד לפני שמוסיפים את עלויות הגורם המזמין ולפני שהבנייה בכלל התחילה".

תחרויות 2 "עוד אבסורד בתחרויות הוא שבמקרים רבים התוכנית שמנצחת בתחרות, היא לא זו שמתממשת לבסוף. הרבה גורמים משפיעים על המימוש - מתקציב ועד סיבות רעיוניות. מה שמצא חן בעיני השופטים, בדיון התיאורטי, לא תמיד מתאים גם בשטח. הכרזה על תחרות היא שלב ביחסי ציבור, ולפעמים הוא נעשה לפני שגויס הכסף לבנייה. זה גורלו של המוזיאון באום-אל-פאחם, שהתחרות סביבו עוררה מהומה בינלאומית והבחירה הייתה בתוכנית מאד גרנדיוזית. אלא שכרגע אי אפשר להתחיל כי לא הצליחו עדיין לגייס תקציב".

חזרה למקור "בתחרות שהשתתפתי בה ולא זכיתי, לתכנון והקמת בית העירייה בפתח תקוה, האדריכל הזוכה הציע בניין בגובה 20 קומות, שבחמש מתוכן תשכן העירייה את משרדיה ואת כל היתר, תשכיר ותרוויח. ההזדמנות הכלכלית מצאה חן בעיני המזמינים, וההצעה זכתה. כשהחל תהליך התכנון, השתנו הרוחות, החליטו שלא נאה שלעירייה לא יהיה מבנה משל עצמה - וחזרו לפרוגרמה המקורית, נטולת שטחי ההשכרה. אדריכל התוכנית, רוני זייברט, שאותו אני מעריך מאוד, נשאר אותו אדריכל, הוא רק יאלץ לתכנן משהו אחר, ייצוגי והולם מוסד שלטוני".

עודף אדריכלים "הקמתי משרד עצמאי לפני שלושים וחמש שנה בלי שהיה לי לקוח בטוח אחד. עשרים שנה לא קרה שחיפשתי עבודה, היא פשוט הגיעה. היום מדברים על שיווק, מכירה, השגת עבודות. השינוי הוא במספר האדריכלים, שגדל פי 100 ובהיקף הבנייה שלא גדל באותה מידה. בנוסף לכך חלקו של האדריכל הצטמצם, הוא כבר לא אינטגרטור, בשביל זה יש מנהלי פרוייקטים ויש יועצים מומחים לקירור, לנגישות, לאיכות הסביבה. יזם שאני עובד אתו אמר לי: 'בקרוב תבחרו רק את צבע הווילונות'".

רכבת בית יהושע "לפי כללי האתיקה, אסור לאדריכל לקבל עבודה כשהפרוגרמה שלה אינה ברורה לו, או שאין בידו תנאים להשלימה. ויתרתי על פרויקט שההכנסה ממנו הייתה גדולה מכל המחזור השנתי שלי, בגלל שהמזמין, מע"צ, ביקש שתוך חודש וחצי אוציא פרויקט שמעורבים בו 17 מתכננים ומבצעים, בנוסף למשרד שלי. אמרתי 'לא תודה'".

אריה שילה

גיל 65

מצב משפחתי נשוי 2 נכדה

השכלה לימודי אדריכלות ותכנון ערים בטכניון (1968).

מגורים בבית פרטי שתכנן לפני 30 שנה בשיכון ותיקים ברמת-גן, בשטח 170 מ"ר.

משרד דירה בבעלותו בקומת קרקע ברחוב קטן סמוך לנמל תל אביב. 4 מתכננים בנוסף לו.

פרויקטים עומדים שכונת פואבלו אספניול בראשל"צ. מגדלי פיקוח בשדות תעופה צבאיים, מעבדות לצה"ל, תב"ע אזור מגדלי בסר ומגדל סיטי פארק בר"ג, תב"ע ומבנים באפעל החדשה ועוד.

פרויקטים מתוכננים בית הסוכנות, בנייני מגורים לבנייה פרטית ורוויה ומבנים לצבא.

פעילות ציבורית יו"ר אגוד המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בשנים 1997 - 2003, חבר הנהלה בעמותת האדריכלים מ-2004, חבר הוועדה המייעצת לרשם האדריכלים מ-2004 .

אריה שילה / צלם: איל יצהר
 אריה שילה / צלם: איל יצהר