שיעור בהשתלטות

מוטי זיסר יזם נועז ויצירתי, אך אלביט הדמיה מתקשה לעמוד בסטנדרטים שהציב לה

מוטי זיסר הוא אחד היזמים הנועזים והיצירתיים בישראל. איש של מהלכים גדולים, "על כל הקופה", מתוך חזון וראייה ארוכת טווח. על הצלחות הענק של פרויקטים שהקים בארץ ובחו"ל קשה להתווכח, אבל כך גם על הסיכון הנלווה לא אחת לעסקיו.

סיכון זה בא לידי ביטוי במאזן הממונף בהלוואות של מיליארדי שקלים של החברות הציבוריות שבשליטת זיסר, וכפי שנחשף היום ב"גלובס", גם בחוב של מיליארד שקל בחברה הפרטית אירופה ישראל (באמצעותה הוא שולט באלביט הדמיה) שהוגדר ע"י בנק הפועלים כ"חוב בעייתי".

זיסר עצמו העיד בעבר כי "לפרויקטים שבניתי לא היה רגע של מנוחה, ותמיד הייתי צריך לשחות בנהר גועש. אבל ככה נבנים הדברים הכי גדולים".

את כל התעוזה והיצירתיות שלו גייס זיסר בתחילת מארס 99', למהלך פיננסי שהדהים את שוק ההון המקומי: רכישת מניות השליטה בחברת אלביט הדמיה מידי אלרון של קבוצת אי.די.בי תמורת סכום של כ-150 מיליון דולר - פרמיה של כ-70% על מחיר השוק של המניות.

זיסר לא הסתיר את הסיבה שלמענה היה מוכן לשלם מחיר יקר יחסית עבור פחות ממחצית מניות אלביט הדמיה: קופת מזומנים של כחצי מיליארד דולר שהצטברו בחברה ובחברה הבת שלה דאז, אלסינט, בעקבות מכירת עסקי ההדמיה הרפואית שלהן.

את הקופה הזו יכול היה זיסר למנף לפיתוח יזמויות הנדל"ן שלו בחו"ל. ואכן, בתוך תקופה קצרה יחסית נותבו מאות מיליוני דולרים מקופתן של חברות הטכנולוגיה לשעבר לידי זיסר עצמו (באמצעות אירופה ישראל שבבעלותו), כנגד פעילות יזמית ממונפת באשראי בנקאי שהעביר להן, בתחומי הנדל"ן המניב והמלונאות במרכז ובמזרח אירופה.

העסקים הללו הפכו את אלביט הדמיה לחברה שהיא היום: הצלחות מרשימות כתוצאה ממימוש נכסים והנפקות, לצד הפסדים כבדים מהפעילות השוטפת, הנובעים בעיקר מהוצאות מימון כבדות.

בזמנו, כשרק רכש את השליטה באלביט הדמיה, ניסה זיסר להרגיע את המשקיעים המודאגים בחברה ובחברה הבת אלסינט, שחששו מהצפוי להם תחת בעל הבית החדש. זיסר הפנה אותם לביצועי החברה הקודמת שרכש: "את מניות אירופה ישראל קניתי במארס 96' לפי מחיר של 400 נקודות ולאחר שלוש שנים הן שוות 3,140 נקודות".

לפחות נכון להיום, מתקשה מניית אלביט הדמיה לעמוד בסטנדרטים שהציב לה אז בעל השליטה. לאחר שאיבדה יותר מ-80% מהשיא שקבעה ב-2007, נסחרת המניה במחיר המשקף לחברה שווי של 255 מיליון דולר. זהו שווי הנמוך משמעותית מהשווי לפיו רכש זיסר את השליטה בחברה לפני יותר מעשר שנים.