הג'ינג'י כבר לא יצטרך להתראיין

לסר אלכס, אחד שלא מרבה להתבדח עם השחקנים שלו, היתה מהתלה קבועה על חשבונו של פול סקולס. הג'ינג'י שנא להתראיין - ובכל פעם שהבוס רצה להלחיץ אותו, הוא היה אומר לו שיש מחוץ למגרש האימונים צוות של "סקיי ניוז" שעורך כתבה לקראת המשחק הבא, ושהוא בחר בו כדי להעניק להם את הראיון המבוקש עם אחד השחקנים. שחקני יונייטד מספרים שסקולס היה מגיב בכזה לחץ, עד שהיה מתחיל להזיע, להפיל דברים, ואז נושם כמה נשימות עמוקות ויוצא החוצה רק כדי לגלות שהבוס חמד לו לצון.

ממחר, יצטרך פרגי למצוא לו קורבן אחר בסגל של מנצ'סטר יונייטד. מספר 18 באדום על החולצה ועל הראש, כבר לא יימנה יותר על הסגל של מנצ'סטר יונייטד. בגיל 36, אחרי 17 עונות, 676 הופעות ו-102 שערים, החליט פול סקולס לסיים את קריירת המשחק שלו. עוד שלשום, במהלך חגיגות האליפות המאוחרות של מנצ'סטר יונייטד, ניסו הכתבים לדלות ממנו מה הוא מתכוון לעשות. אבל סקולס עשה את הדבר שבו הצטיין ביחסיו עם התקשורת ושתק. הבוס הכל יכול שלו, קיווה להשאיר אותו לעוד עונה, ולנו נותר רק לנחש מה עבר לו בראש: יומיים קודם לכן הוא ראה ושמע את השוער אדווין ון דר סר , מסכם קריירה גדולה במשפט: "כנראה ששיחקתי משחק אחד יותר מדי", והחליט שלו זה לא יקרה. השחקן שהצליח להתגבר על מבנה פיזי לא אתלטי, בלשון המעטה, ועל מחלת האסטמה, ידע שהגיל הוא האויב היחיד ששום ספורטאי לא יכול לו: בעונות האחרונות ראו אותו רץ פחות ופחות, ומבצע עבירות, חלקן זיכו אותו בכרטיסים, לא מתוך רצון לפגוע ביריב, אלא משום שלא הספיק להתייצב בעמדה הנכונה. מכאן, ידע הג'ינג'י, אפשר רק לרדת.

השלטון הבלתי מעורער של מנצ'סטר יונייטד בכדורגל האנגלי בדור האחרון, התבסס לא מעט על הקבוצה ההיא של גיגס, סקולס, האחים נוויל, ניקי באט ודייויד בקהאם. כשיש לך שחקני בית כאלה, אתה צריך רק לחזק במקומות הנכונים. הקבוצה ההיא שהחלה להתפרק עם המעבר של בקהאם למדריד (ובמקביל של פיל נוויל לאברטון וניקי באט לניוקאסל), היתה צריכה להיות כבר כולה בהיכל התהילה של מנצ'סטר יונייטד. אבל המשבר הכלכלי של סוף 2008, כשיונייטד עודנה אלופת אירופה, הכריח את סקולס וגיגס לסחוט מעצמם כל טיפה: ב-2009 נפרדה יונייטד מכריסטיאנו רונאלדו וקרלוס טבז - ושני הווטרנים, במקום לעלות מדי פעם מהספסל, הפכו לשחקני הרכב. העונה פג הקסם: אם את גיגס עוד ראינו משחק 180 דקות בשבוע, הרי שסקולס הלך ודעך.

***

האם מנצ'סטר יונייטד תפתח את הארנק הקיץ כדי לאפשר לחברו, ראיין גיגס, עוד עונה מכובדת? קשה לדעת: המנכ"ל, דייויד גיל, כבר הודיע שאלכס פרגוסון התבקש לסמן שחקנים מובילים בעולם כיעד לרכישה, אבל האוהדים לא מתרגשים: מדובר באותו האיש שהבטיח להם רכש בשווי 100 מיליון ליש"ט במהלך המונדיאל אשתקד (אחרי הרכישה של הרננדז). זה נגמר עם בבה.

מפתה להיות מלודרמטיים ולהכריז כאן שפול סקולס הוא "העלה ה(לפני) אחרון", שאחריו יילך גיגס, ואחריו פרגי, מה שיסמל אולי את היום הראשון לשארית חייו של כל אוהד יונייטד ברחבי העולם. אלא שאז אפשר להיזכר גם שבמועדון הזה היה מאט באזבי, והיו שמונה שחקנים שאבדו ביום אחד, והיו גם צ'רלטון ובסט, והמורשת הזאת מניחה בפני המאמן האגדי את המשימה האחרונה שעוד נותרה לו, שהיא אולי הקשה מכולם, אחרי כמעט 25 שנים במועדון: להניח אחריו את היסודות ל-25 השנים הבאות. סר אלכס הוא לא אדם שמרבה לחשוף את אשר על ליבו, אבל אני די משוכנע שעל כך בדיוק הוא חושב כשהוא מביט, בפעם האחרונה, בפול סקולס השחקן, ונזכר שבפעם הראשונה שבה צפה בו, היה הג'ינג'י ילדון בן תשע.