בלוף כחול-לבן

הקמפיין לעידוד רכישת כחול-לבן לא מסתיר את אזלת-ידה של המדינה בסיוע לייצור

בכל פעם שמשרד התמ"ת משיק קמפיין לעידוד רכישה של מוצרים כחול-לבן, הוא נופל במה שמכונה "אמת בפרסום". בתחילת העשור הקודם הייתה זו השרה דליה איציק שיצאה עם בכירי משרדה אל רשתות השיווק כדי לעודד קנייה של תוצרת מקומית, תחת הסיסמה "בשבילי רק ישראלי". אלא שאז מישהו בפמליה המכובדת הבחין שכל הכובעים הלבנים שחבשו אותם בכירים היו בכלל מתוצרת סין. בעברית כחול-לבן קוראים לזה פדיחה.

גם לבנימין (פואד) בן-אליעזר היה קמפיין משלו, שבמרכזו בחור וולגרי שמתרברב בכך שכווווולם עובדים אצלו, כי ככה זה כשקונים כחול-לבן - מייצרים עוד ועוד מקומות עבודה. כל כך וולגרי הוא היה, שלא התחשק לקנות אפילו מסטיק כחול-לבן. עכשיו תורו של השר שלום שמחון ("העצמאות"), שהשיק קמפיין עם הכוכבת דנה אינטרנשיונל. "תחשבי שהמוצרים במרכז הקניות, היו מדינות באירוויזיון. בעד איזו מדינה היית?", שואל הקריין. "ברור שבעד ישראל", עונה הצרכנית הנבונה. וגברת אינטרנשיונל פוסקת: "או-אה, דוז פואה".

אבל מה שטוב לצרכנית הישראלית לא טוב כנראה לפרזנטורית של משרד התמ"ת. באותם ימים ממש שבהם צילמה את הקמפיין, היא גם בחרה לה שמלה חדשה לאירוויזיון. לא, היא לא בחרה שמלה של הישראלית המצליחה פנינה טורנה. אז מה אם היא הלבישה את כוכבות "סקס והעיר הגדולה", היא עדיין פרובינציאלית מדי. היא גם לא בחרה בגלית לוי או בדני מזרחי. הפרזנטורית של המדינה בחרה (שוב) במעצב הצרפתי ז'אן פול גוטייה. נו, מה ציפיתם ממישהי שקוראים לה אינטרנשיונל.

תשאלו את עובדי ניסן

הפרולוג הארוך הזה מתחבר בדיוק לטענות שמשמיעים השבוע עובדי מפעל "ניסן תעשיות" משדרות. 100 עובדים מועסקים שם, רובם נשים, חלקן הגדול אימהות חד-הוריות. המפעל הזה מייצר 90% ממוצרי החבישה שמגיעים לבתי-החולים בארץ. ברבעון הראשון של השנה רשם המפעל רווח נקי של מיליון שקל - לא בדיוק כימיקלים לישראל, אבל סכום לא רע בסך-הכול.

עכשיו המפעל נמצא בסכנת סגירה, כי החברה הבורסאית שמחזיקה אותה החליטה להפסיק את פעילות הייצור של מוצרי החבישה בארץ. הטענה היא שבין כלל פעילויות החברה, המפעל הזה מהווה 10% בסך הכול. צריך לשים לב לניואנסים: כשהחברה מדברת על סגירת הפעילות בארץ, היא מתכוונת לארץ בלבד. לפני כמה שנים היא הקימה מפעל זהה בסין, שאותו אין לה כוונה לסגור. על עלויות הייצור הזולות במדינה הזאת אין צורך להרחיב.

אותה מדינה שמטיפה לצרכנים לרכוש כחול-לבן, אותה מדינה שמשיקה קמפיינים במיליונים לצורך העניין, לא עושה הרבה כדי שימשיכו לייצר מוצרים כחול-לבן. איך אפשר לצפות שהישראלי יעדיף מוצר מקומי על המדף ברשתות השיווק, אם פחות ופחות מוצרים כאלה נמצאים עליו? זה מה שאומרים היום עובדי ניסן תעשיות, ואין צודקים יותר מהם. לא מדובר במפעל כושל, גם לא במפעל עם שוק מדמם. להיפך: לניסן תעשיות יש לקוחה אחת קבועה בשם "שראל" שרוכשת את התחבושות שמייצרים במפעל עבור בתי-החולים בארץ - צרכנים שלא הולכים לאיבוד. הם תמיד יהיו פה. כל שהמדינה צריכה לעשות הוא לעודד אנשי עסקים לרכוש את המפעל - בדיוק כפי שהיא מעודדת ישראלים לקנות כחול-לבן. היא צריכה להבטיח לרוכש הפוטנציאלי שבתי החולים בארץ לא ירכשו מוצרי חבישה מיובאים, ואולי אף להעניק לו תמריצים להשקעה. בדיוק בשביל זה יש את מרכז ההשקעות. לא צריך להנשים בכוח מפעלים ללא זכות קיום, אולם כאן זה לא המקרה.

צרו איתנו קשר *5988