"מחירי הדירות לא יירדו, זה שטויות; בקרוב אעשה את אחת העסקאות הגדולות בת"א - במיליארד שקל"

(עדכון) - הראיון המלא עם ענבל אור ■ "הרציתי מול 200 איש שהביטו בי בעיניים מעריצות; ראיתי איך הם מנסים לגעת בי" ■ "אמרתי למנהל בנק שלא אישר לי פרויקט, 'על הכיסא הזה אתה לא תשב הרבה זמן'" ■ "יש אנשים שאוהבים להזכיר לי שאני מב"ש. לא מזיז לי"

בזמן שרבים בענף רק מחכים לראות מתי הגימיק ששמו ענבל אור יסתיים, השאיפות וההצהרות שלה רק מטפסות עוד מדרגה. השבוע היא מתכוונת למנות את עצמה לנשיאה של חברת הנדל"ן אור סיטי. אור, בסך הכול בת 34, תפנה את כיסא המנכ"ל לטובת מנהל חדש ("אסור לי להגיד את שמו. הוא עורך דין, מוכשר, חכם, דמות מוכרת בענף הנדל"ן, מישהו שעבד בחברות ציבוריות ומכיר את כל התהליכים"), ועל פי התוכניות כרגע, יצטרף אליו גם עוזר ומשנה למנכ"ל.

"התחום השוטף צריך להיות מטופל על ידי אנשי מקצוע", היא מסבירה את המהלך, "אני יוזמת. אני צריכה ללכת ולהזרים עוד עסקאות לחברה. אנחנו יוצאים לבורסה בספטמבר - נגייס אג"ח ונעשה את זה בענק - ואני צריכה להכניס עוד תכנים לחברה, עוד עסקאות, להיכנס לחו"ל".

היעד החדש של אור, תחזיקו חזק, הוא לכבוש את שוק הנדל"ן במנהטן. "אני רוצה להיות דונלד טראמפ", היא מכריזה, "אמרתי את זה לפני שנה ולפני שנתיים, כשרק התחלתי, וכולם תהו ולא ידעו מי אני ומה אני. מדגדג לי כבר להגיע למנהטן, אני מתה כבר לראות את המנכ"ל יושב כאן, מנהל את המערך הזה ואת האימפריה הזאת, ואני רוצה לראות אותי במנהטן מביאה עסקאות. אני אצליח שם חבל על הזמן".

מנהטן לא נמצאת רק בראש של אור. מלבד עשרות כתבות וצילומים שלה, המעטרים כמעט כל קיר במשרדים שלה שבמגדלי עזריאלי, תלויה מעל ראשה תמונת נוף של מנהטן. בביטחון רב היא יודעת להצביע ולומר איזה בניין בדיוק היא מתכוונת לקנות בתפוח הגדול.

רק שבינתיים, השנה הקרובה תהיה קריטית מבחינתה של אור. לא בגלל החלומות הטריים על מנהטן, אלא בגלל הצורך להפוך את החלומות של אתמול למציאות אמיתית בשטח. אור אמנם משוכנעת שהיא כבר בליגה של כרישי הנדל"ן - "אין עוד מארגן קבוצות רכישה שהצליח להגיע ל-23 פרויקטים של 1,200 יחידות דיור בזמן של חמש שנים, לבנות, למסור ולהתעסק בכולם" - רק שבפועל, היא בנתה והשלימה עד היום פרויקטים למגורים שניתן לספור על יד אחת, ומסרה עשרות בודדות של מפתחות. שאר הפרויקטים נמצאים בינתיים בשלב המצגות המרשימות באינטרנט ובפרסומות החברה. רק לפני מספר שבועות היא שוב זכתה לכותרות לא מחמיאות, בעקבות אסיפת דיירים בפרויקט מגדל הטייסים שהיא מקימה ברמת גן, שבמהלכה עלתה אפשרות להחליף את הקבלן ולהוסיף למעלה מ-100 אלף שקל לכל דירה.

במקביל, בחודש מארס האחרון היא רכשה שלד בורסאי בבורסה של תל אביב, שלתוכו היא מתכוונת ליצוק את פעילות החברה לקראת גיוס חוב בקיץ. לפי שעה, השוק לא ממש מתנפל על השלד הבורסאי, חברת מיינרום, והוא נסחר כעת לפי שווי של כ-20 מיליון שקל, נמוך בעשרות אחוזים מהשווי בתאריך שבו נודע על העסקה. אור עצמה, אגב, כבר סיפרה בעבר שקיבלה הצעות למכור את החברה שהקימה בחצי מיליארד שקל ושהערכות שווי נקבו בסכומים של מאות מיליוני שקלים לחברה.

- למה לא מפרגנים לך?

"אני לא יכולה להילחם במה שהתקשורת עושה ממני, או במה שאנשים מהציבור חושבים עליי. אני דוחקת הצידה וממשיכה הלאה לעשייה. בסופו של דבר אני עובדת מאוד קשה מבוקר עד לילה בשביל לספק את המוצר הכי טוב שאני יכולה. אני חיה בבועה שלי, בעשייה שלי. פחות מעניין אותי אם אני מותג או לא".

- אולי קשה לנו להבין מה יש בך שאין בכל אחד אחר. אין לך אבא עשיר, למדת פסיכולוגיה ומשפטים, אבל לא השלמת את התארים, ואין לך ברקורד לימודי הנדסה או לימודים אחרים מתחום הנדל"ן. צצת כמעט משום מקום.

"מה זה קשור? יש לי מהנדס בחברה. סליחה, לא מהנדס, אלא הנדסאי. אני למדתי פסיכולוגיה חברתית ולמדתי עריכת דין והתואר זה לא מה שמביא אותך ליעד. זה האופי, זו העשייה, היצירה, ההתמדה. תגיד לי, יצחק תשובה הוא מהנדס? הוא רואה חשבון? נוחי דנקנר, אתה יודע מה הוא למד? אני מעסיקה אנשים ואני משלמת להם הרבה מאוד כסף כדי שהם יהיו האנשים המקצועיים שילוו את הפרויקטים".

עד כמה הביטחון העצמי תרם למה שאת? "אני חושבת שהכול מתחיל מביטחון עצמי, אבל זה גם היכולות שלך וגם המוטיבציה והעשייה שלך, והיכולת להתמודד עם מצבים קשים. צריכים לקחת דברים בפרופורציות - כי אנחנו עדיין מדברים על בניינים. אני לא אגיד שהכול חלק וזורם. ענבל לא מתעוררת בכל בוקר מחייכת. ענבל הולכת לישון ב-2-3 לפנות בוקר כל יום ומתעוררת ב-7 בבוקר לעבודה. אני עובדת הרבה יותר קשה מכל עובד שלי בחברה".

- את מרגישה שאת משלמת מחיר? הבנות שלך, נועה (7) והילי (4), רוצות לראות את אימא יותר שעות בבית?

"נכון, אבל זמן האיכות שאני נמצאת עם הבנות שלי, שעתיים ביום, זה הרבה יותר טוב מלהיות עקרת בית מתוסכלת שנמצאת עם הילדים שלה, אבל לא באמת נמצאת איתם, כי היא מתוסכלת. אני מגיעה בשבע בערב ואני מכבה את הטלפון. אני משחקת איתן, אני עושה איתן שיעורים, אני הכול איתן. הן מקבלות שעתיים אימא נטו, ולצד זה אני גם ממצה את עצמי.

"אני מאוד חרוצה, אני רואה את המטרה ואני דוהרת אליה. אני לא עוצרת בעצור, לא יודעת מה זה לקבל לא. כבר בילדות, בימי שבת, החברים היו הולכים לים - ענבל הייתה הולכת לעבוד. הייתי מוציאה הפלגות של יאכטות, מגיעה מבאר שבע לתל אביב חולה, עם 40 מעלות חום, לוקחת כדור ונוסעת. זאת אני.

"מנהל באחד הבנקים שהגעתי אליו לאחר שהבנק אישר לי פרויקט גדול, אמר לי: 'ענבל, למרות האישור בדירקטוריון, אני לא מאמין לא בך ולא בפרויקט'. הסתכלתי עליו בעיניים ואמרתי לו 'אני מבטיחה לך, על הכיסא הזה אתה לא תשב הרבה זמן'. ירדתי למטה באותו רוגע, ניגבתי את הדמעות, עליתי לבנק מתחרה ושאלתי 'מי מטפל בקבוצות רכישה? יש לי פרויקט פצצה בשבילכם'. עכשיו אני יושבת לסגור עם אותו הבנק. כשסוגרים לך את הדלת ואתה נכנס דרך החלון, אין לקבל את הלא. אני נורא נחושה, אני לא מוותרת, אני לא רואה את הבנות שלי, אני מוותרת על זמן איכות של המשפחה שלי, הכול בשביל העשייה".

- וזה שווה את זה?

"זו אני. אתמול הגעתי הביתה יחסית מוקדם, בשבע בערב, אמרתי שאני אהיה עם הבנות שעה לפני שהן הולכות לישון, אבל בסוף עליתי על בגדי ספורט, שמתי נעלי ספורט, עליתי לחדר כושר והתחלתי להתאמן. לא יכולתי, אני צריכה את זה, אני לא מסוגלת, זו אני, זה האופי שלי. גם במשרד אני לא יכולה לראות משהו סטטי. תמיד צריך לעשות, אני באה למשווק שלי ואומרת לו 'אם אין לך עבודה, תתחיל לעשות טלפונים'".

המשווקים שעליהם היא מדברת יכולים בקלות להיות גם קרובי משפחתה. בעלה של אחותה הבכורה עובד בחברה וכך גם אחיה ואחותה ("אם מישהו לא עושה את העבודה כמו שצריך, אז הוא פשוט לא נמצא"). בעלה, אודי גרינפלד, יושב בקצה המשרדים - הכי רחוק שאפשר מאור. "פתחתי לו עכשיו חברה... הוא פתח חברה חדשה, שמתמחה בפיקוח וניהול פרויקטים".

- והוא יוצא לדרך עצמאית?

"זו חברה של אור סיטי. כאילו אנחנו שותפים ביחד במניות, והוא ינהל את החברה".

- את כבר אישה עשירה?

"לא מעניין אותי כסף. אני, תן לי ליצור. יכולתי להיות הרבה יותר עשירה היום, הרבה יותר, אני מדברת איתך במונחים אחרים. יכולתי לא לקחת רווח של 7% בפרויקט או 10%, ולהרוויח יותר".

- זה שוק תחרותי. המחיר והרווח נגזרים מהיכולת ומהרצון למכור כמה שיותר.

"היתרון היחסי שלי הוא בין 10% ל-25% שמרוויחים יזמים רגילים, ועובדה שיש מארגני קבוצות רכישה שלוקחים גם 15% מפרויקט. אני גוזרת קופון הרבה יותר קטן מלב לבייב או כל קבלן אחר. אנחנו לא באותה רמה בכלל מבחינת רווחיות. אם הייתי גרידית, ואם הייתי רוצה כסף, הייתי מסתכלת על פרויקט במטרה של רק לראות את הכסף, אני אומרת לך שזה לא מעניין אותי. תן לי לחיות טוב, ואני חיה טוב, אבל בסופו של דבר אין לי את זמן האיכות שאני מדברת עליו. העבודה שלי זה הבילוי. תשאל אותי מתי בפעם האחרונה ענבל יצאה לבית קפה בתל אביב. אין, לא מכירה את זה, בתשע בערב אני יושבת עם העובדים שלי ושותה איתם את הקפה".

נדל"ן לנשים

ניכר על אור עד כמה חשוב לה להראות שהיא עובדת קשה. בכל נקודת זמן שנפגשנו עימה היא תמיד הייתה בדיוק אחרי פגישה עם שר או עם ראש עיר, ובדיוק לפני עסקה "מדהימה" נוספת. גם התקשורת תופסת נתח מאוד משמעותי בשגרת החיים שלה בשנתיים האחרונות. היא מדלגת כמרואיינת וכפרשנית מתוכנית לתוכנית, תמיד מאופרת, תמיד לבושה טיפ טופ, ותמיד עם ביטחון מלא במותג שנקרא ענבל אור, גם כשנראה לא פעם שהתקשורת בעיקר משתמשת בה כבקוריוז.

"אני יודעת שאני צריכה להתעסק בעשייה ופחות בתקשורת, למרות שאני אישית מאוד אוהבת את התקשורת, גם אם היא מחטיפה וגם אם היא חושבת שהיא נותנת מכה בכנף. אני הרבה יותר סלקטיבית היום ואני לא מוכנה להתראיין בכל מקום. אני לא אלך לכל תוכנית טלוויזיה ואני יודעת שלתקשורת יש שני צדדים, ולצערי הרבה פעמים היא מוציאה דברים מהקשרם".

- אולי חלק מהאש שאת מרכזת קשור לקושי של ענף הנדל"ן לראות אישה מצליחה?

"בוודאי. אני רואה את השוביניזם בצורה מאוד בולטת. אם יושב מולי מישהו בפגישה עסקית ואומר לי שהוא לא מאמין שבחורה יכולה לנהל עסק כזה, זה לא שוביניזם?

"ענף הנדל"ן צריך לפי דעתי לעבור לידיים של נשים. אתה יודע איך אישה מתמודדת במשברים מול גברים? אתה יודע איך אישה חושבת? אני רואה את זה כאן. זה עולם אחר. נדל"ן זה מקצוע קשה והוא מתאים יותר לאישה".

"אני מותג, מודל"

"יש אנשים שאוהבים להזכיר לי שאני מבאר שבע. זה לא מזיז לי. רק את זה אומרים עליי? אם הייתי צריכה להתייחס ולהיעלב מכל דבר שאומרים או כותבים עליי - לא הייתי יכולה להמשיך", אומרת אור.

"אני סופגת הרבה ביקורות, גם מצד התקשורת, אבל בעיקר מגברים, שלא אוהבים את הנוכחות הבולטת שלי ומנסים לפגוע. וזה לא מצליח להם. אם בתחילת דרכי הייתי קוראת את הטוקבקים ולוקחת ללב, היום אני מבינה שכותבי טוקבקים הם אנשים משועממים, קנאים וחסרי עבודה. זה חלק מהאופי האנושי של האנשים במדינה שלנו, שלא יודעים ולא אוהבים לפרגן, לכן למדתי להתעלם. לא מעניין אותי ממטר מה שהם כותבים".

- אמרת פעם שמי שמגיע מהפריפריה עובד יותר קשה. גם הביטחון העצמי יותר נמוך בנקודת פתיחה כזאת?

"מהרגע שהגעתי למרכז לא הרגשתי חוסר ביטחון. גדלתי בבית תומך, עם אימא שכל הזמן חיזקה אותנו ודאגה לומר לשלושת אחיי ולי שאנחנו מצוינים. גם אחותי מצליחה. היא רק בת 36, ומסיימת פוסט דוקטורט במינהל עסקים ובדרך לפרופסורה. זה חלק מהתמיכה להאמין בעצמנו שקיבלנו בבית. מגיל צעיר ידעתי שאני חייבת להשיג את מה שאני רוצה, לא ידעתי ולא הסכמתי לקבל 'לא'".

- בזמן האחרון הותקפת מצד עובדים לא מרוצים, מצד רוכשי דירות מתלוננים. אולי נסחפת קצת עם הביטחון העצמי שלך?

"מול העיניים שלי יש רק יעדים ומטרות שהצבתי לעצמי, ואם יש רגעים שאני לוקחת ביקורת שכותבים או מטיחים בי בצורה קשה, אני מזכירה לעצמי שאני רק בתחילת הדרך לפסגה. למדתי לנגב את הדמעות ולהמשיך הלאה. צריך גם לזכור שככל שמצליחים יותר, הביטחון העצמי עולה, וצריך לדעת איפה לשים את הגבול. אני כל הזמן משתדלת לזכור את המקום שממנו הגעתי, לא ללכת רחוק מדי עם הביטחון. למשל, אני מרצה המון בפני אנשים מהזירה העסקית ורואה איך הם מביטים בי.

"לפני כחודש הרציתי בסלקום, לפני 200 איש שישבו והביטו בי בעיניים מעריצות. אחרי ההרצאה אמרתי לעורך דין שלי שבא איתי, 'אמיר, אני בשוק. אני מותג, מודל', כי ראיתי איך הם מנסים לגעת בי, ולא נתתי לזה לעלות לי לראש.

"אני יודעת שאני סוג של סיפור סינדרלה, שאני עוברת ברחוב ואנשים מבקשים להצטלם איתי. אני לא מעכלת את זה ולא נותנת לזה לעלות לי לראש. אני לא סנובית. לפני כשבועיים ישבתי עם יזם גדול שבונה 3,000 יחידות דיור ודיברנו על שת"פ. פתאום הוא הפסיק את השיחה ואמר שעד לא מזמן הייתי אויב שלו, שהיו ימים שהוא רצה להרוג אותי, שאיך העזתי בכלל להיכנס לתחום הזה. ועכשיו הכבוד הוא שלו, שהוא לא האמין שאני אבוא אליו. זה בוודאי מקרה שמעלה ביטחון עצמי".

- מי המודל שלך לביטחון עצמי במינון הנכון?

"אימא שלי היא מודל לחיקוי ולהערצה. אישה שתמיד עבדה קשה, אבל ידעה לחזק אותנו, שלימדה אותי לא לסמוך על הגבר שלי, אלא רק על עצמי.

"אני מעריצה את הילרי קלינטון, כאישה וכאחת שידעה להתמודד נכון עם משבר אישי קשה מול כל העולם שהביט בה, ולא הוזילה את עצמה. גם ליהיא לפיד היא אישה חזקה בעיניי, עם ביטחון עצמי במידה הנכונה".

"אין בועת נדל"ן"

לאחר נסיקה בביקושים ובמחירים בענף הנדל"ן למגורים במשך שלוש שנים, החל השוק בשבועות האחרונים להפגין סימני התקררות, על רקע הצעדים וההכרזות של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ושל ראש הממשלה והשרים. ויחד עם זאת, גם כשמדברים על מצבו הנוכחי של השוק, היכולת של ענבל אור לצבוע את העולם בהתאם לצבעים שהיא בחרה מעוררת התפעלות.

בשבוע שבו פורסם כי 40% מבכירי ענף הנדל"ן חוזים שינוי בסנטימנט בשוק המגורים ומעריכים שנראה ירידת מחירים, היא בוחרת להסתכל על הכוס המלאה: "עכשיו יצא סקר שקובע ש-60% מבכירי ענף הנדל"ן אומרים שהמחירים ימשיכו לעלות, וזה משהו שתמיד אמרתי. אין לנו בועה. אני לא מרגישה התקררות. אין לנו עתודות קרקע ויש ביקושים שהם מאוד גדולים והם תמיד הולכים וגוברים, אז מן הסתם המחירים ימשיכו לעלות".

ביקוש והיצע זה לא הכול. צריך כוח קנייה, אזרחים שיוכלו לקנות את הדירות במחירים המטורפים של היום. עם ריבית עולה וקצת לחץ על הבנקים למשכנתאות, כבר לא בטוח שיש לאזרחים את היכולת הזו.

"אני רואה את המשכורות וגם הן עלו בשנים האחרונות. גם המשכורות עלו וגם שכר הדירה עלה, וזה מצביע על כך שאין בועה. המשכורות צמחו מאוד. פעם מזכירה הייתה מרוויחה אצלי 4,000 שקל וזה היה מצוין, היום הן לא מדברות איתך על פחות מ-7,500 שקל. זה קרה רק בשנה האחרונה וזו קפיצה משמעותית".

- אבל בנק ישראל חושש מבועה ו-40% מבכירי הענף דווקא אמרו שהמחירים ירדו.

"המחירים לא ירדו. זה שטויות. הביקושים עולים על ההיצע וחייבים להבין את זה. אני רואה את שוק הנדל"ן, אני עובדת בו, ואני הולכת לעשות ממש בקרוב את אחת העסקאות הגדולות ביותר בענף, בהיקף של מיליארד שקל באזור תל אביב".

צרו איתנו קשר *5988