עו"ד עדי לויט: "יש בארץ קלות בלתי נסבלת ברישום פטנטים"

"לא רציתי להיות עורך דין. לא אהבתי שעורך דין פלילי משחק עבור הלקוח תפקיד של אלוהים. הם היו מוכנים לעשות הכול בשביל אבא שלי - סמכו עליו שיעמוד כחיץ, כחומה בצורה, בינם לבין אובדן החופש. בהתחלה המשרד שלו היה בבית, והלקוחות היו לוקחים אותי על הגב, מביאים לי מתנות, ואם היינו הולכים בשוק הכרמל, צועקים 'לויט! לויט!' וזורקים לו ארגזי ירקות. סלב של פעם".

כך מספר בשיחה עם "גלובס" עו"ד עדי לויט, ומומחה בינלאומי לקניין רוחני, בנו של הפליליסט הנערץ עו"ד ישעיהו לויט.

"הפסיכופטים האלה, באותה מידה שהם אכזריים, כשהם אוהבים, או מעריכים - זה מכל הלב. אין להם מעצורים", אומר לויט. "אם אכזבת אותם, אתה יכול לעבור לצד השני. זה הפחיד אותי, כשחשבתי מה אני יכול לעשות כשסיימתי משפטים. בחרתי להתחיל מאפס. הכול בזכות עצמי.

"הלכתי ללמוד ביולוגיה, רציתי להיות פרופסור. אבל לא התאים לי לשבת ספון במעבדה ולבזבז את החיים על מחקרים. הייתי צריך לעשות פסיכומטרי מחדש. בפעם השנייה קיבלתי את הציון הכי גבוה במדינת ישראל. קראו לי לאוניברסיטה: אתה מוזמן לבחור. נרשמתי למשפטים, לרפואת שיניים, לרפואה. עשיתי אנ-דנ-דינו. בחרתי במשפטים, אבל אף פעם לא באתי לאוניברסיטה.

"הייתי הולך לבחינות עם המחברות של אשתי מיכל, עתודאית שלמדה שנתיים מעליי, ומקבל ציונים מאד טובים. עבדתי אצל אבא במשרד בדוד המלך 1. ואת ההתמחות עשיתי אצל זליגסון-גבריאלי בשדרות רוטשילד, משרד מהמובילים בארץ בפטנטים, זכויות יוצרים וסימני מסחר.

"התחלתי כעורך דין שכיר, תוך פחות משנתיים נעשיתי שותף, והייתי שם עד לפני 5 שנים. פתחתי משרד עם עו"ד דבי קאזיס, ולפני חצי שנה העברתי אותו סמוך לקניון רמת-אביב. עו"ד גבריאלי היה מורה טוב. עשוי מאותו חומר של אבא שלי - איש אשכולות, עם ידע עמוק ונכונות לעבוד. התמזל מזלי ועסקתי בתיקים הכי חשובים וגדולים בקניין הרוחני.

"גם בזמן שלמדתי ביולוגיה היתה לי נגיעה לעולם הפטנטים וההמצאות: סבא שלי המציא מוצר חביב, להיט - מעצורים לדלתות עשויים מנירוסטה. רשם פטנט. כשסגר את המסגריה, ייצרתי בעצמי את המבלטים, שטאנצים, חברות שלי עזרו לי להרכיב, ואני הרבצתי שם. ביומיים וחצי ייצרנו 10,000 חתיכות. נסעתי בב.מ.וו חדשה, כולה מעולם הפטנטים".

חוצפה אמריקאית

"אם תפתח את האינטרנט", אומר לויט, "תגלה שישראל הוחזרה לרשימה השחורה של הקניין הרוחני. ארה"ב רוצה שישראל תשנה את החקיקה שנותנת כאן יתרון לחברות גנריות, כי אנחנו הרי לא מפתחי תרופות. צריך להיות איזון - שלא יילקחו בחשבון רק האינטרסים של בעלי ומבקשי הפטנטים, שהם בעלי הממון והעוצמה והלוביזם בארה"ב, חברות הטבק, המזון, בעלות הקניין הרוחני הכי גדול שאפשר.

"קודם כל, שהאמריקאים יסתכלו על עצמם לפני שהם באים בטענות לאחרים על חקיקה. הדבר הכי איום ונורא שיכול לקרות לאובייקט זה להיקלע למשפט פטנטים בארה"ב. יותר טוב שתידבק באבעבועות שחורות. זה מיליוני דולרים לעורכי דין, מתנהל בפני מושבעים שלא מבינים שום דבר, ונותנים שם פטנטים בסיטונאות, על כלום נותנים.

"גם בארץ יש קלות בלתי נסבלת ברישום פטנטים. זה נובע בראש ובראשונה מכך שהחוק אינו מציב דרישות מחמירות של ניסוח ומוגשים מסמכים שכמעט בלתי אפשרי להבין מהם מהי באמת ה'המצאה'.

"אנשי המקצוע ברשות הפטנטים, כלומר בוחני הפטנטים עמם מנהלים מבקשי הפטנטים משא-ומתן, אינם יכולים להתמודד עם השטף האדיר של הבקשות המוגשות ומקדישים זמן קצר לכל אחת מהן. אם תוסיף לכך את העובדה שמי שמשלם את הכסף שמממן את הבוחנים הם מבקשי הפטנטים עצמם, תקבל את זה שאפשר לקבל פטנט על כל דבר שזז.

"המציאות שנקלענו אליה מעורפלת: איש אינו מבין מה כתוב בפטנטים הרשומים, וגם השופטים מתקשים מאד להבין כשזה מגיע לבית המשפט בתביעת הפרה. בקיצור, כאוס. רושמים פטנטים כאילו אין מחר ומנהלים לגביהם משפטים כאילו אין אתמול".

הראיון המלא עם עו"ד עדי לויט - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".