המלכוד של עובדי וקוראי "הארץ"

דורון רוזנבלום מעיתון "הארץ" הוא אחד מבעלי הטור המוכשרים והמוערכים ביותר בשטח. הטור האישי שלו מתפרסם באופן קבוע בעמוד הפותח של מוסף "הארץ" השבועי.

לפני כשנתיים כתב רוזנבלום את הדברים הבאים ("חידון האוליגרכיה הגדול"): "גביר רכש כלי תקשורת כדי לקדם בישראל את תדמיתו ואת השקפת עולמו. למרות עברו הלוט במסתורין ודימויו השנוי במחלוקת, התפתית למשכורת הגבוהה והואשמת בכך שמכרת את האינטגריטי השמאלני המפורסם שלך תמורת נזיד עדשים. אתה הודף את הטענות במילים:... הובטח לי שלא תהיה, התערבות כלשהי מצדו של" וכו'.

כיצד ינהגו דורון רוזנבלום ועמיתיו?

רוזנבלום בוודאי לא העלה על דעתו שיום אחד הוא עצמו, יחד עם שאר עובדי "הארץ", יעמוד בסיטואציה הזאת בדיוק, רק גרועה יותר. מה שהוא ושאר עובדי "הארץ" קיבלו מהבעלים עמוס שוקן זה לא סתם גביר אלא גם אוליגרך צמרת; ולא סתם אוליגרך, אלא כזה שהורשע ברוסיה על הזמנת רציחות ושאר עבירות חמורות.

כיצד ינהג רוזנבלום עכשיו, לאחר הודעת שוקן שאותו אוליגרך הפך להיות שותף בבעלות על "הארץ", וחבר במועצת המנהלים שלו? האם ינהג כמו העיתונאי הדימיוני במאמר הסטירי שלו? האם "יהדוף" את הטענות על אינטגריטי עיתונאי (ואנושי) באמירות שהוא עצמו מגחך אותן?

השאלה מופנית כמובן גם אל שורה ארוכה של עיתונאים ב"הארץ", בתוכם עורך "דה מרקר", שכתבו בעבר דברים קשים ביותר על דמותו של ליאוניד נבזלין, על היותו אדם מפוקפק בלשון המעטה. איך ינהגו עיתונאים אלה, וגם האחרים שלא כתבו?

זו אינה הפעם הראשונה בה מעמיד שוקן את עיתונו, ואת עיתונאיו, במבחן של אינטגריטי. בפעם הקודמת זה היה השותף האחר, משפחה גרמנית בעלת עבר נאצי.

מה יכולים עיתונאי "הארץ" לעשות? אני משוכנע כי רבים מהם היו רוצים לקום מיד ולעזוב את העיתון ואת בעליו בשאט-נפש. יש גבול עד כמה אפשר לסבול צביעות ודו-פרצופיות, יש גבול עד כמה אפשר להתעלם מהפער העצום בין עמדות העיתון בנושאי מוסר, אינטגריטי ושמירה על החוק - לבין מעשי העיתון ובעליו המנוגדים לעמדותיו המוצהרות.

פרנסה מול אינטגריטי

הבעיה היא שלעיתונאים יש (או אין) לא רק אינטגריטי, אלא גם משפחות, אישה, ילדים, נכדים. הם צריכים לפרנס ולהתפרנס. זו תקופה קשה לעיתונות, לא פשוט למצוא מקום עבודה חדש. אז קל מאוד לדרוש מהעיתונאים להתפטר - אבל אני בהחלט אבין את אלה שלא יעשו זאת.

הצורך של עיתונאים בשכר המשולם להם הוא בדיוק הדבר שמנצל שוקן כדי לעשות בהם ככל העולה על רוחו, לא להתחשב ברגשותיהם ובעקרונותיהם, להשפיל אותם על-ידי התחברות לגורמים בלתי ראויים. שוקן הכניס את עובדיו למלכוד שמעניין כיצד יתמודדו איתו.

האם הקוראים ישלימו?

אבל יש ציבור שאינו נמצא במלכוד הזה. מה יעשו קוראי העיתון? האם יהיו מוכנים להמשיך לקרוא עיתון שנאה מטיף, אך בעצמו אינו מקיים? האם יהיו מוכנים לקרוא עיתון שמצד אחד קורא לערכים - ומצד שני מעמיד בצמרתו אדם שהוא ברוסיה בחזקת עבריין נמלט? האם יוכלו להאמין לעיתון כזה?