"לסמוך על חסדיו של בורא עולם"

למי ששכח: תמ"א 38 נועדה למעשה לחזק מבנים ביישובים הנמצאים בסיכון גבוה לחוות רעידת אדמה חזקה. יישובים הממוקמים גיאוגרפית על קו השבר הסורי-אפריקני, כמו העיר טבריה.

בפועל, כל אותם יישובים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר, מרביתם בגליל, לא נכללים בסופו של יום בתכנית, זאת משום חוסר הכדאיות הכלכלית. נוצר מצב לפיו חיזוק המבנים ייעשה רק באזורים העשירים של המדינה. הפריפריה, שלשמה נולדה תמ"א 38, נותרה מאחור ותושביה ייאלצו, לפחות בשלב זה, לסמוך על חסדיו של בורא עולם ועל המזל.

לא מרימים את הכפפה

נושא תמ"א 38 לחיזוק מבנים אשר נבנו לפני שנת 1980, עולה מעת לעת על סדר היום הציבורי. העיקרון שמנחה את תמ"א 38 הוא נתינת הקלות בנייה, כלומר תוספת קומה או שתיים בבניינים רווי קומות, במטרה לחזק את יסודות הבניין מפני רעידות אדמה.

נכון להיום, 6 שנים לאחר כניסתו של החוק לתוקף, רק מספר בקשות מצומצם התקבלו ברחבי הארץ בנושא. בפועל, פחות מ-100 מבנים בלבד חוזקו בשיטה זו.

מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, ציין בדו"ח שפורסם במארס האחרון כי "גם באזורים אשר השתלם ליישם את תמ"א 38, התקדם היישום רק מעט...". המבנים אשר חוזקו על-ידי הקבלנים ובהסכמת דיירי הבניינים, היו בעיקר באזור המרכז - באזורים המבוססים כלכלית כמו תל-אביב, הרצליה, רעננה, רמת-גן וגבעתיים, אשר מניבים רווח כלכלי מהותי לקבלן, מה שהופך בעבורו את הפרויקט למשתלם כלכלית ואף רווחי.

לצערי הרב, בשנים האחרונות פנתה עיריית טבריה לקדם את חיזוק המבנים שבשטח השיפוט שלה, אך לא נמצאו קבלנים או יזמים שהרימו את הכפפה לטיפול בנושא.

הסיבה נעוצה בעצם שאלת הכדאיות הכלכלית. במקומות שבהם ערכי הנדל"ן נמוכים יותר, אין כדאיות כלכלית לקבלן לבצע חיזוק מבנים, על אף כל ההקלות הקיימות בנושא אגרות בנייה, היטלי השבחה וכיוצא בזה.

העיר טבריה וערים נוספות בצפון הארץ, רואות בחיזוק המבנים אשר לא עומדים בתקן, צורך חיוני לשמירה על ביטחונם ושלומם של התושבים. ידוע לכל שערי הגליל והעמקים, ובייחוד טבריה וצפת, בנויות על מדרון הררי וממוקמות גיאוגרפית על קו השבר הכל כך רגיש.

רעידת אדמה משמעותית עלולה להסב נזק כבד למבנים, אך יותר מכך, צפויה להמית אסון אנושי כבד. את התחזית הקודרת הזאת כבר העלה מבקר המדינה בדו"ח הביקורת שלו - שמצטרף לסדרה ארוכה של דו"חות קודמים - בנוגע לעמידות מבנים ותשתיות בעת רעידות אדמה.

אסור לנו לשבת שאננים בחיבוק ידיים.

ממשלת ישראל חייבת לתת דעתה על הנושא באופן הברור ביותר בנוגע לשדרוג המבנים במרחב העירוני, כדי שאלה, בבוא העת הנוראה, יעמדו כחומה בצורה שתשמור על התושבים המאכלסים אותם.

העיר טבריה השוכנת על חופה המזרחי של הכנרת, ידעה לפני 174 שנים רעידת אדמה מהקשות שידעה הארץ הזאת. כ-600 מתושבי טבריה נספו באסון - תושבים שהתגוררו לכל היותר בבניינים בגובה שתי קומות. אין בכוונתי לדמיין אפילו מה צפוי לנו ברעידת האדמה הבאה, כאשר מדובר במבנים המתנשאים לגובה רב יותר.

לא מדובר בשדרוג חזותי לשיפור פני המבנים, אלא בחיי אדם. חובה על כולנו לעשות כל שביכולתנו על מנת להעמיד לרשותם את הסביבה הבטיחותית ביותר שתשמור על שלומם.

אין זמן

ולרוע המזל, אין בקופתה של הרשות המקומית הרזרבות התקציביות כדי לצאת במבצע חיזוק מבנים ברחבי העיר. עם כל הכבוד לרצון הטוב שלנו כראשי רשויות, לא נוכל לחזק את המבנים ברחבי העיר מבלי שממשלת ישראל תמצא את הנוסחה האידיאלית שתשתלם לקבלנים והיזמים ליטול חלק בתמ"א 38.

לעיר טבריה, כמו גם לצפת והערים שדומות להן, אין הפריבילגיה ואפילו לא מרחב הזמן ששיש למקבלי ההחלטות בערי המרכז ולכן, אנו פועלים ללא לאות מול השלטון המרכזי והגורמים המקצועיים השונים, על מנת לקדם את הנושא ולהעניק לתושבינו מרחב עירוני בטוח שישמור בזמן אמת על שלומם.

זוהר עובד הוא ראש עיריית טבריה.