"תניית ויתור בחוזה לא מונעת טענות שהתרחשו לאחר סיומו"

כך קבעה השופטת השופטת רות רונן בתביעה של "בר פוינט אוף סייל" נגד רשות שדות התעופה

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע לאחרונה כי חתימה על סעיף ויתור בהסכם לסיום התקשרות אינה יכולה למנוע העלאת טענה בגין אפליה שהתרחשה לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים.

הרקע להחלטה היא תביעה שהגישה חברת בר פוינט אוף סייל, שזכתה במכרז שפרסמה רשות שדות התעופה למכירת ספרים ומוצרי דפוס בנתב"ג. כשנתיים לפני סיום החוזה בשנת 2007 ביקשה בר להביא את ההסכם לסיום לאור קשיים שהיו לה בהפעלת החנויות.

בר, המיוצגת בידי עורכי הדין עמרי קאופמן, אסף לוין ורועי פדל ממשרד גולדפרב זליגמן ושות', טענה בתביעה כי לאחר סיום החוזה התגלה לה כי הרשות נהגה באופן שונה ביחס לסיום ההתקשרות והעניקה תנאים טובים יותר לחברת סקאל דיוטי פרי. עוד טענה כי הרשות ויתרה לסקאל על חוב בסכום של 20 מיליון שקל שהייתה חייבת לה.

בנוסף, כך נטען, הופחתו בשיעור של 50% דמי ההרשאה ששילמה סקאל לרשות עבור הפעלת החנויות במשך 10 חודשים. לטענת בר, היא בקשה את אותה הנחה אך נדחתה, ולכן מדובר באפליה.

הרשות טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה משום שבמסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין השתיים ויתרה בר על אפשרות להעלות כל טענה כנגד הרשות.

השופטת רות רונן קיבלה את טענת בר וקבעה כי סעיף הוויתור אינו שולל את האפשרות להעלות טענה ביחס לאפליה שהתרחשה לאחר ההתקשרות בהסכם הפשרה. לכן, פסקה, מאחר שהאפליה הנטעת אירעה לאחר הסכם הפשרה, יש מקום לברר את הטענות במסגרת שמיעת ראיות, חרף סעיף הוויתור.

"הסכם הפשרה ותניית הוויתור לא היה בהם כדי למנוע מבר לתבוע את הרשות בקשר עם אפליה אפשרית שלה שהתגבשה לאחר ההתקשרות בהסכם", כתבה רונן והוסיפה: "לכן, מאחר שבר טוענת כי היא הופלתה לרעה כאשר לסקאל ניתנו תנאים טובים יותר בסיום ההתקשרות עמה, אין בתניית הוויתור כדי למנוע ממנה את האפשרות לתובע את הרשות בקשר עם האפליה הנטענת".