קצת יצאנו מפרופורציה

אל מול הכותרת המבהילה הזו עומדת המציאות - והמרחק ביניהן גדול כמעט כמו המרחק מישראל לקפריסין

אם לשפוט לפי כותרת ראשית באחד העיתונים הבוקר (א'), עומדת לבנון להשתלט על אוצרות טבע ישראליים בשווי מיליארדי דולרים בתמיכתה הבלתי צפויה של ארה"ב.

אל מול הכותרת המבהילה הזו עומדת המציאות - והמרחק ביניהן גדול כמעט כמו המרחק מישראל לקפריסין. המציאות, מה לעשות, הרבה פחות מסעירה או מבהילה מזו שבעיתון. מעניין שאפילו הבורסה התזזיתית קיבלה בשוויון נפש את האיום החדש-ישן על רישיונות הנפט של תשובה ושותפיו.

תוואי קו הגבול שאושר היום בממשלה הוכן על-ידי המרכז למיפוי ישראל, בהתייעצות עם משפטנים הבקיאים במשפט ימי. התוואי הוצג על-ידי אנשי המחלקה המשפטית במשרד החוץ לדיפלומט אמריקני שביקר כאן מספר פעמים. הוא יוגש כעת לאו"ם, כשנה לאחר שלבנון הגישה את גרסתה לתוואי הרצוי לגבול בין המדינות. את ההכרעה בנושא יקבל גוף בוררות שימנה האו"ם ולא ארה"ב.

אלא שכל הסיפור מקבל פרופורציה אחרת, כשמתברר שאפילו יאומץ התוואי הלבנוני, לא צפויה פגיעה ממשית באזורי רישיונות החיפושים של ישראל. גורמי מקצוע ישראלים שבדקו את התוואי, אומרים כי הוא נושק מצפון לשטחי רישיונות "אלון" ו"רות", הנמצאים בקצה הצפוני של אזורי הרישיונות.

ככל הידוע, ישנם בשטחי רישיונות אלה מספר מבנים שעשויים להכיל גז או נפט, אך הם קטנים יחסית, ואינם בראש סדר העדיפויות של נובל ושל קבוצת דלק שמחזיקות בהם.

ההשלכה היחידה שיכולה להיות להזזת קו הגבול דרומה היא שיתברר כי מאגרי גז או נפט שבשטחי אלון ורות "גולשים" לתוך שטחה של שכנתנו הצפונית. מקרה כזה יגרור עיכוב מסוים בפיתוח המאגרים, שגם כך כאמור, נמצאים אי-שם בסוף התור.