דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

גבול האפוטרופוסות ההורית

יש מקום להתערבות בית המשפט כשההורים פועלים לטובת הילד בהתאם לתפיסתם?

השבוע הזדעזעה המדינה כולה מסיפורה הנורא של א.מ., נערה ממוצא אתיופי, שלקתה בגידול ממאיר בידה, ולפי אבחנת רופאיה, אם לא תיקטע ידה - יתפשט הסרטן בגופה, וא.מ. צפויה למוות נורא בייסורים. על אף שא.מ. עצמה הסכימה לקטיעת ידה, הרי שבהיותה קטינה ויתומה מאב, ולאור התנגדותה הנחרצת של אימה לקטיעת היד, נאלץ בית-החולים לבקש צו מבית המשפט שיאפשר לו לטפל בקטינה ללא הסכמת אפוטרופוסיה.

מטבע הדברים השופט יהורם שקד התייסר קשות במתן החלטה כה הרת-גורל, ואף תיאר בפתח החלטתו כי שנתו נדדה מכובד האחריות, אך על אף תחושתו הקשה של השופט, אין ספק כי הגורל זימן לו שעת חסד וזכות גדולה בהצלת חייה של הקטינה. ולא רק מבחינה מוסרית צריך השופט להיות שלם עם החלטתו אלא גם מבחינה משפטית.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות מסמיך מפורשות את בית המשפט לפעול בנושא טיפול רפואי בקטין אם שוכנע, על פי חוות-דעת רפואית, כי האמצעים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, וקל וחומר במצב חירום של חיים ומוות.

בלקיחת האחריות לגבי חייו של הקטין על עצמו, הקושי העיקרי עימו מתמודד בית המשפט הוא שלילת זכות ההחלטה של ההורים, מכיוון שלא מדובר בהורים מתעללים במכוון, אלא הורים שסבורים באופן סובייקטיבי כי הם פועלים לטובת הילד.

כך במקרה זה התנגדותה של אם הקטינה לקטיעת היד נובעת ככל הנראה מהרקע התרבותי ממנו היא באה, בו קטיעת יד נעשית כאות קלון לגנבים ופושעים, ולתפיסתה מוטב מותה של הקטינה מאשר חייה ללא יד קבל עם ועדה כאחרון הפושעים.

מבחינה זאת, דווקא מקרה קיצוני כגון זה הוא מן המקרים היותר פשוטים להכרעה, שכן כשהאלטרנטיבה היא בין הצלת חיים למוות ביסורים, טובתו של הקטין היא ברורה, וגם האמצעים לפעול למענו.

הדילמה הקשה יותר היא במקרים שבהם נדרשת התערבות בהחלטותיהם של הורים לגבי ילדיהם ואורח חייהם, כשאין המדובר בהצלת חיים, אלא רק בשיפורם. השאלה היא האמנם ניתן לקבוע מה היא טובתו של קטין באופן אובייקטיבי, והאם יש מקום להתערבותו של בית המשפט כשהורים פועלים כדי להגשים את טובת ילדיהם בהתאם לתפיסתם האישית.

דוגמא לדילמה מעין זאת פורסמה השבוע דוקא בניו-זילנד. ג'סטין רייט, שחיין מקצועי בן 17 שמתאמן לקראת האולימפידה הקרובה, התאהב בשחינית אמריקאית בת 24 למורת-רוחם של הוריו, שסברו כי מערכת היחסים החדשה אינה מטובתו של בנם. מאחר שרייט הוא קטין, הוריו ניצלו את זכותם כאפוטרופוסים וביטלו את אישורם להשתתפותו של רייט באולימפידה עד שייפרד מבת-זוגו החדשה. רייט הצעיר פנה לבית המשפט בניו-זינלנד, אשר החליט, במה שנראה כהחלטה תקדימית, להפקיע את האפוטרופוסות של הוריו, ונתן צו המאפשר לקטין להמשיך להתחרות גם ללא אישור ההורים.

דילמה שכיחה יותר, במיוחד בישראל, נסבה סביב סוגיית מתן ריטלין לילד. לפני שנתיים בית המשפט המחוזי בחיפה חייב מתן ריטלין לילד בכיתה ב', בהתאם לחוות-הדעת הרפואיות שהמליצו על מתן הטיפול, ובניגוד לעמדתה של אימו הביולוגית, שטענה כי מדובר בטיפול תרופתי שנוי במחלוקת בעל תופעות לוואי לא פשוטות.

יש לציין כי במקרה זה נלקחה בחשבון העובדה שהאם הביולוגית לא גידלה את הילד בפועל, והוא הוצא מחזקתה על-ידי בית המשפט עוד קודם לכן וללא קשר לנושא הריטלין. השאלה האם ניתן יהיה לחייב הורה משמורן לתת ריטלין לילד על אף התנגדותו נשארה פתוחה, ולא ספק עוד תעלה לדיון בעתיד הקרוב.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות