האוכלוסייה מזדקנת ומאריכה ימים, רק לאחרונה המליצה ועדה ציבורית להשאיר את הנשים בעבודה עד גיל 67, וגם הביקוש למוצר הנדל"ני שנקרא דיור מוגן רק הולך וגדל. על פי סקירה עדכנית שערכה חברת הייעוץ הכלכלי צ'מנסקי-בן שחר, ההיצע הנוכחי והמתוכנן בישראל ממש אינו מספיק.
נכון להיום, הענף בישראל כולל כ-17 אלף חדרים בבתי דיור מוגן פרטיים, הנתפסים על ידי 2%-3% מאוכלוסיית היעד בלבד. שיעור זה נשמר כמעט קבוע במהלך חמש השנים האחרונות, כשהמשמעות היא שלא בונים מספיק חדרי דיור מוגן בארץ. לשם השוואה, שיעור המשתמשים בדיור מוגן בארה"ב הוא 5% מכלל האוכלוסייה, מה שעשוי ללמד שהגידול ברמת החיים מביא לגידול בביקושים. גם אם נניח שנתח של 2% בלבד המגיעים לדיור המוגן יישמר, תוספת של כ-330 אלף קשישים בישראל בשנת 2020 פירושה ביקוש ל-6,000-7,000 יחידות דיור נוספות בבתי דיור מוגן, כלומר, המשמעות היא שניתן להוסיף 2-4 בתי דיור מוגן חדשים בכל שנה.
ליזמים ולפעילים בענף, מציינים בצ'מנסקי-בן שחר, יש הזדמנות להגדיל את ההיצע, "אולם אלו נדרשים לתכנון עירוני במיקומים מתאימים. עד היום הרשויות בישראל לא הבינו את צורכי השוק ולא ייצרו היצע מותאם בתחומן. אבל חשוב שהערים יבינו שההזדמנות בהגדלת ההיצע קיימת גם עבורן. זה ייתן לאוכלוסיות המזדקנות שלהן פתרון בתחומי העיר. זוהי אוכלוסייה חזקה המייצרת ביקושים לשירותים אחרים בעיר וזוהי אוכלוסייה שמחזקת את הדימוי ולא מחלישה אותו".
על פי הסקירה, שערכו מירב איינשטיין סיאנו והילה ברגר מצ'מנסקי-בן שחר, היום חיים בישראל כ-740 אלף תושבים בגילאים 65 ומעלה, המהווים כ-9% מתושבי המדינה - שיעור כפול מזה שייצגו תושבים בגילאים אלה לפני 50 שנה. אוכלוסיית המדינה תמשיך להזדקן גם בעתיד הקרוב: ב-2020 יהיה שיעור התושבים בני 65 ומעלה כ-12% מכלל אוכלוסיית ישראל וב-2030 הם יהוו 12.8% מכלל תושבי המדינה.
לפי תחזית זו, אם היום מספר התושבים בני יותר מ-65 הוא 742 אלף איש, ב-2020 הוא יגע ל-1.07 מיליון ואילו ב-2030 המספר יגיע לכ-1.4 מיליון. כלומר, עד 2020 יהיה גידול של כ-330 אלף מבוגרים נוספים וקצב הגידול של בני ה-75 ומעלה יהיה מהיר יותר (58.8%) משל התושבים בני ה-65 ומעלה (7.5%) בין 2020 ל-2030.
שינוי ביחס
לפי הסקירה, בשנים הבאות גם צפוי שהמבוגרים יעבדו פחות מבעבר, מרביתם יתגוררו בסביבה עירונית, הם יהיו עשירים יותר - וקהל היעד לדיור המוגן ממילא ילך ויגדל.
"כיום, מרבית האוכלוסייה הבוגרת מעדיפה להישאר בבית", מציינת איינשטיין סיאנו, "האפשרות לכך היא מעשית הרבה יותר מאשר בעבר, כתוצאה מפיתוח השירותים לקשיש בקהילה. היום זמינים שירותים כמו מועדונים חברתיים ומרכזי יום. הקשיש המוגבל יכול לקבל עזרה חלקית בביתו, לפי חוק הסיעוד הממלכתי, או עזרה מלאה - אם ידו משגת, מידי מטפל/ת או עובד/ת זר/ה. היום ניתן להעסיק עובד זר במחיר שנע בין 4,000-5,000 שקל לחודש. בהשוואה לכל פתרון דיור אחר, זהו הפתרון הכלכלי ביותר והקל ביותר לקשיש (ראו טבלה). המגבלה שבפתרון זה היא שהוא לא עונה על הצורך החברתי והתרבותי של הקשיש. סידור זה גם מחייב פיקוח צמוד על המטפל/ת או העובד/ת הזר/ה. "מפותחים היום גם פתרונות למבוגרים שיאפשרו להשאיר את הקשיש בביתו על ידי הבאת הדיור המוגן עד אליו הביתה - מתן שירותי אבטחה והשגחה, רופא ותרופות, עזרה בפעילויות יומיומיות ועוד".
לפי סקירת צ'מנסקי-בן שחר, המחזור הכולל של ענף הדיור המוגן מוערך בכ-1.5 מיליארד שקל בשנה.
ענף הדיור המוגן כולל מגוון של מסגרות דיור המיועדות לקשישים המעוניינים לנהל משק בית עצמאי. בתי הדיור המוגן בארץ מופעלים על ידי שני מגזרים: המגזר הממשלתי, שמספק מענה לאוכלוסייה הבוגרת חסרת האמצעים וחסרת קורת הגג, והמגזר הלא ממשלתי, שמורכב מהמגזר הוולנטרי ומהמגזר הפרטי, הפונה לאוכלוסיות בעלות מאפיינים סוציו-כלכליים גבוהים ומאפשר לדייריו רצף טיפולי במידה שיהפכו לסיעודיים.
דירות בנות 40-80 מ"ר
הדיור המוגן בישראל מתאפיין במספר קטן של שחקנים גדולים, הגם שהגדולה שבהם, רשת משען, תופסת נתח של 15% בלבד (2,600 יחידות דיור), בשעה שכל החמישייה הפותחת - משען, אחוזת רובינשטיין, מגדלי הים התיכון, בית בכפר ובית בלב, מחזיקות ביחד ב-37% מהשוק.
"בהסתמך על סקרים ועל שיחות עם מנהלי בתי דיור מוגן", נכתב בסקירה, "גיל הכניסה החציוני לדיור מוגן הוא 77. נשים אלמנות מגיעות החל מגיל 70, ו-90% מהדיירים הם מעל גיל 75 בעוד ש-10% בלבד מהדיירים הם בגילאי 65-74. מרבית הדיירים גרים לבד. הזוגות מאכלסים 12%-18% מהחדרים. בפרויקטים 'הכפריים' מחצית מהדיירים הם זוגות. דיירי הדיור המוגן משתייכים לעשירון השמיני ומעלה".
הדיור המוגן בישראל כבר מזמן אינו "בתי הזקנים" שפעלו בישראל כבר בסוף המאה ה-19. התשתית לגידול בהיקף ובאיכות הונחה בשנות ה-70, כשנפתחו בין היתר מסלולי הכשרת אקדמאיים, הוקמו מכוני מחקר ללימוד הזקנה והוקמו אגודות וועדות שונות. מאוחר יותר, מציינים בצ'מנסקי, בשנות ה-80, חלו תמורות רבות במערך השירותים לזקן והמגמה העיקרית שהתפתחה הייתה עידוד פתרונות דיור קהילתיים שיאפשרו לקשיש להזדקן ולא לעבור למוסד, "מגמה שנבעה משינוי ביחס לזקנה בכלל ולשינוי בפרספקטיבה חיובית של דור הביניים לתקופת הזקנה".
הדיור המוגן במגזר הלא ממשלתי פועל בשני מודלים: המודל העירוני, שמציע יחידות דיור בגודל של 1-3 חדרים ובשטח של 40-60 מ"ר עבור בודדים או זוגות, ומודל כפר הגמלאים, שמציע שכונת בתים צמודי קרקע ובהם יחידות דיור בשטח 40-80 מ"ר, כשבאמצעות מודל זה מנסים היזמים למשוך את הפלח "הצעיר" בקרב האוכלוסייה הבוגרת, בגילאי 65-75 ואף בגילאים נמוכים יותר.
במרבית המודלים של דיור מוגן נבנית מחלקה סיעודית המאפשרת לקשיש רצף שימוש גם לאחר הירידה בתפקודו הגופני והקוגניטיבי, כשבדרך כלל מספר המיטות במחלקות הסיעודיות הוא לפחות 10% ממספר החדרים בבית הדיור המוגן.
מחירי דיור מוגן באזור השרון ונתניה
התפלגות הקשישים בגילאי 65 פלוס בפתרונות היודר הקיימים כיום
גיל הזהב 2011 התפלגות הגילאים
ביקוש מול היצע אוכלוסיית המבוגרים מול מספר יחד בדיור מוגן
האוכלוסייה המבוגרת בישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
