יעקב פרי: "ישראל נמצאת בתהליך של שנאת עשירים"

יעקב פרי, יו"ר הבנק הראשון שהתפקד למפלגה מאז נשלטו הבנקים ע"י המפלגות, לא מתכוון לרוץ לכנסת: "מהרגע שאתה מציג את מועמדותך, תופסים אותך מהרגליים ומנערים" ■ בראיון ל-G הוא מתעמת עם נתניהו ועם כחלון, וגם עם המשקיעים שקוראים לו "משמיד ערך סדרתי"

יעקב פרי מתעב רשעות, וכזו, לשיטתו, לא חסרה בציבוריות הישראלית. רשעותם של אלה המונים את מספר הדירקטוריונים שבהם הוא יושב; רשעותם של אלה שסופרים לו את הכסף (2.2 מיליון שקל עלות שכר שנתי על 60% משרה במזרחי טפחות) שהוא מרוויח; רשעותם של מי שהצליחו למנף מאבק פנימי עכור בתוך חברת הגדרות האלקטרוניות מגל, שגם בה הוא מכהן כיושב ראש, רק מפני ש"אני מככב שם למעלה"; ורשעותם של אלה שזוקפים גבה למראה יו"ר הבנק הראשון המתפקד למפלגה פוליטית (קדימה) מאז פסק השיוך המפלגתי-הסתדרותי של הבנקים.

- איך הגיבו בעלי הבית שלך במזרחי טפחות (משפחת עופר ומוזי ורטהיים) על העובדה שיש להם עכשיו יושב ראש מזוהה פוליטית?

"קודם כול לא הייתה שום תגובה שלילית. שנית, אני לא פוליטיקאי. אני היושב ראש היחיד שאיננו פוליטיקאי. קדימה היא מפלגה שמבטאת בגדול את השקפת עולמי. בין זה לבין להיות פוליטיקאי ההבדל גדול".

- מה בדיוק ההבדל?

"פוליטיקאי הוא איש שרוצה להתפרנס מפוליטיקה".

- ואתה מתפרנס יפה מאוד מדברים אחרים. מה שמחזיר אותנו לבעלי הבית. התייעצת איתם בהחלטה להיות מזוהה פוליטית? הייתה להם מילה בעניין?

"אני לא חושב שהייתי צריך ליידע. לא עשיתי שום דבר שעלול לפגוע בתפקודי כיו"ר בנק. כל אחד במדינת ישראל זכאי להביע את דעתו, וכל השנים התראיינתי באופן שוטף בכל נושא שמישהו חשב שדעתי וניסיוני יש בהם כדי לעניין. אבל אני נזהר מאוד לא לגלוש לנושאים שעלולים להיות לא ראויים מבחינת המעמד שלי ומבחינת התפקידים שאני נושא. לא ראוי שאתייחס לנושאים כלכליים כמו דיור ומשכנתאות, או נושאים שנמצאים תחת החלטות רגולטוריות".

- האם תביע את דעתך בנושא חוק החרם, למשל? או פינוי התנחלויות?

"יש לי כמובן דעה על חוק החרם ועל ההתנחלויות. אבל יש לי לקוחות בהתנחלויות, אני צריך להיות זהיר. אני מביע את דעותיי בנושאים שלדעתי הם הרי גורל למדינת ישראל, אבל אם זה עשוי לגלוש לנושאים כלכליים או לנושאים שעלולים להכעיס לקוחות שהבנק מתפרנס מהם, אני נוקט זהירות מקסימלית".

- כלומר, אתה איש ציבור עם נכות.

"במידה מסוימת. לא הייתי מגדיר זאת נכות, הייתי מגדיר זאת זהירות".

- במקרה קודם שלא התייעצת עם בעלי הבנק, והצטרפת לדירקטוריון פרטנר לאחר שהשליטה בה נרכשה על-ידי אילן בן-דב בעזרת אשראי נרחב ממזרחי טפחות, זה נגמר בכך שמוזי ורטהיים אמר שלפי דעתו אינך צריך לשבת שם.

"דעתו של אחד מבעלי השליטה הייתה שאני לא צריך ללכת לדירקטוריון של פרטנר והוא אמר אותה. אבל עוד לפני שהוא אמר אותה, התפטרתי; לא הייתי באף ישיבת דירקטוריון של פרטנר".

- טעית כשהסכמת להצעה להצטרף לדירקטוריון?

"אולי, בראייה לאחור, כאשר פנו אליי בהצעה להצטרף לדירקטוריון של פרטנר הייתי צריך לשקול את זה שיקול יותר מעמיק. למרות זאת, אני יושב היום בדירקטוריון של שלמה אחזקות, והסיכום מראש הוא שבכל דיון הקשור לבנק מזרחי אני קם ויוצא, וכך גם כאשר ענייני קבוצת שלמה נדונים בדירקטוריון או בוועדות הבנק. יותר מזה - הרחבתי את זה, ואני נמנע מכל דיון הקשור לנושא הליסינג בכלל".

- אז למה ויתרת על פרטנר?

"לולא קם יהודי חכם בשם פרופ' אמיר ברנע והחליט שלטעמו לא תקין שאשב בדירקטוריון פרטנר, כל הנושא לא היה מתעורר. לא הייתה בהשתתפות שלי בדירקטוריון פרטנר שום עשייה בלתי תקינה. יש כאלה שטוענים שאתיקה זה דבר יחסי; אפשר גם למתוח אותו בלי סוף. והייתה גם כוונה ליצור רעש סביב העניין, אז החלטתי להתפטר עוד לפני שהשתתפתי ולו בישיבת דירקטוריון אחת".

- למה זה צריך היה לקבל ביטוי פומבי? ורטהיים לא יכול היה להרים טלפון ולהגיד לך 'רד מזה' במקום לצאת נגדך בראיון?

"מערכת היחסים ביני לבין בעלי השליטה שלי טובה מאוד, ולא יהיה אחד - לא עיתונאי ולא איש תקשורת אחר - שיצליח בעניין הזה לסחוב ממני כותרות, כי אין כאלה. גם כשהיו לי חילוקי דעות עם בעלי שליטה בעבר (בתפקידו כמנכ"ל סלקום) בלמתי את עצמי בלימה שדי עלתה לי בעצבים קשים, עד שעזבתי".

- וכלפי מטה, עם המנכ"ל אלי יונס, שידוע כמי שעושה את הדברים בדרכו שלו.

"הפילוסופיה שלי היא שיושב ראש טוב הוא יושב ראש שמאפשר למנכ"ל שלו לבצע את הפעילות השוטפת בלי להיכנס לו לגלגלים, לעכב אותו או לעצבן אותו. יש גם לזכור שאני לא בא מרקע כלכלי מובהק. יש נושאים שאני חייב לעשותם - לשבת בראש ועדת אשראי, ועדת תגמול, הוועדה לניהול סיכונים; להיפגש עם המפקח על הבנקים ועם הנגיד. יש גם מערכת יחסי עדכון שוטפת ביני לבין אלי, וישנם נושאים שמתוך הסכמה הדדית עם אלי אני משתתף בהם יותר או מוביל אותם".

- לדוגמה?

"מנושא הפעילות למען הקהילה של הבנק ועד נושאים עסקיים ממש, כמו רכישה כזו או אחרת או משא ומתן כזה או אחר. אלי ואני הגענו למערכת יחסי עבודה שעושה רק טוב לבנק, ובמשך השנים שאנחנו בבנק הצלחנו לשנות את תדמיתו, להאדירו ולהביא לשגשוגו הכלכלי".

- יש האומרים שזה מפני שאתה נותן לו לעשות מה שהוא רוצה, פחות או יותר.

"אז 'יש האומרים'. זה במסגרת הרשעות".

ישראל יוזמת, ביבי לא

פרי מחזיק ברזומה עסקי נרחב מאז פרש מתפקידו כראש השב"כ במארס 1995. הוא ניהל את סלקום, ישב בראש ליפמן, וכיום הוא, כאמור, יו"ר מזרחי טפחות וחברת מגל. ועדיין, על אף שהוא נמנה כבר זמן רב עם אליטת ההון-שלטון במדינה, הוא מבחין בינו ובין "רוב האנשים שנמצאים היום בראש המערכות הכלכליות ובאים מרקע כלכלי". בניגוד אליהם, פרי מגיע מרקע אחר, של עובד ציבור, ו"כולם מודעים לעובדה שבציבור אני נתפס כראש שב"כ לשעבר, כמי שעסק בנושא של שבויים ונעדרים, ויש אנשים שמעוניינים לשמוע את דעותיי".

זו הסיבה לכך שהוא מעורב בשנים האחרונות ביוזמות ציבוריות. אחת מהן הייתה "יש תקווה", שיצאה לדרך באוקטובר 2006, במטרה להביא לשינוי שיטת הממשל בישראל. פרי, יחד עם אישים כמו אוריאל רייכמן, רון חולדאי, אבי נאור ואילן בן-דב, ביקשו להפריד בין ניהול המדינה לפוליטיקה. בין היתר, הם הציעו שחברי הכנסת לא ייבחרו בפריימריז או על-ידי מרכזי המפלגות, אלא על-ידי הציבור כולו; שפיזור ממשלה יהיה ברוב של 66 חברי כנסת; וש-50% מהשרים יהיו שרים מקצועיים שאינם פוליטיקאים. חמש שנים חלפו מאז יצאה היוזמה לדרך בבאזז תקשורתי גדול, גוועה, ודבר לא השתנה בשיטת הממשל הישראלית.

באפריל השנה, חודשים ספורים לאחר שהתפקד לקדימה, הצטרף פרי לאישים כמו עידן עופר, יובל רבין, עמרם מצנע ואמנון ליפקין-שחק ב"ישראל יוזמת". הפעם היה זה המשא ומתן עם הפלסטינים על הפרק, וקבוצת האישים הציגה יוזמה מדינית לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, בשיתוף מדינות ערב, המושתת על היוזמה הסעודית משנת 2002.

"במקום לדבר על תאריכי יעד, כמו ספטמבר, צריך ליזום", אומר פרי. "כמו שאמר אלוף פיקוד מרכז, ספטמבר זה לא תאריך, זה תהליך. ובמקום לחכות לתהליכים, מדינת ישראל צריכה לקחת את המושכות לידיים ולהיות אחראית לגורלה. התארגנו על מנת להגיד לממשלת ישראל שצריך לשבת ולדבר עם 22 מדינות ערב ועם הפלסטינים".

- כבר נוכחת שהתארגנויות כמו "ישראל יוזמת" לא משפיעות על מדיניות של ממשלות.

"לצערי, ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת שלא הרבה קבוצות הצליחו לשנות דעות או כיוונים, אבל יחד עם זאת, 'ארבע אימהות' הוציאו את צה"ל מלבנון, הפגנת יחיד של מוטי אשכנזי גרמה להקמת ועדת אגרנט, מרד של קוטג' הכריח את מדינת ישראל לעסוק במחירי המזון. לישראל יוזמת הצטרפתי כי החלטנו לא ללכת נגד הממשלה, אלא לנסות ללכת איתה".

- אילו תגובות קיבלתם?

"בחנו את היוזמה מול מנהיגים, ביניהם הנהגות ערביות ושמאל ישראלי, נפגשנו עם מנהיגים באירופה ובארצות הברית, ועם אישים פלסטינים כולל אבו-מאזן ואבו-עלא. היינו אצל שר החוץ המצרי הנוכחי, שעומד להיות יו"ר הליגה הערבית, וגם הוא אמר שהיוזמה היא מסגרת טובה לעבודה משותפת ולהסכמות. דיברנו גם עם חלק מהנהגת הימין בארץ".

- רק נתניהו לא התקשר.

"סיבותיו של ביבי עמו. אני לא הדובר של ביבי. חובתו של מנהיג, שנבחר על-ידי הרוב, להתייחס לרחשי לבם של כלל האוכלוסייה, בדיוק כמו שעשה כאשר ביטל את הטלת המע"מ על הפירות והירקות. הנהגה צריכה לקיים דיאלוג עם מי שאכפת להם".

- נשמע שנעלבת.

"במידה מסוימת. הנהגה לא צריכה להגיד כן רק לאלה שזורקים עליה עגבניות".

תגובת לשכת נתניהו: "במשרד ראש הממשלה לא מכירים את היוזמה".

"משפחת עופר מאוד נדיבה"

פרי נלהב כשהוא מטיף לצורך לשבת עם הפלסטינים לשולחן לדבר, ומהר - לפני שיהיה מאוחר מדי. הוא מניף ידיים, מרים את קולו והופך ממוח אנליטי קר לאזרח סופר אמוציונלי. "מדינת ישראל מביאה במו ידיה למצב של הסדר כפוי, או סנקציות כלכליות, שבמדינה מוטית יצוא כמו שלנו עלולות להיות הרסניות", הוא קובע. "מגעים מדיניים ושיחות תמיד יצרו יציבות ושקט. קיפאון מדיני והתבצרות בתנאים ובעקרונות יביאו לאלימות ולחוסר יציבות כלכלית וביטחונית. השקט שלו זכינו בשנים האחרונות מצד שכנינו לא יימשך הרבה זמן אם לא יהיה כאן שינוי דרמטי".

- בכל זאת, שאלה שחוקה משהו אבל מתבקשת - איך אפשר לשבת לשולחן הדיונים כשהפלסטינים יורים רקטות על יישובי הדרום?

"אני שם את זה תחת הכותרת של תירוצים. סביבנו מתחוללת מהפכה אזרחית מהעצומות ביותר שהיו בעולם, ואנחנו לא יכולים להיות אדישים לירידה דרסטית במעמדנו, עד כדי בידוד בעולם המערבי. העולם מאבד את הסבלנות אלינו, היהדות האמריקאית והממשל מסתכלים על הקונפליקטים שבתוכנו ודואגים לגורלה של ישראל. כשההנהגה מתקבעת בקונפליקט הזה, אנחנו בבעיה".

- זו נבואת זעם?

"לא. כי לא בהכרח נהיה עדים למתקפת טרור, אבל אנחנו יכולים להיות חשופים למחאות כמו ביום הנכבה או ביום הנכסה. ההתקוממות הבלתי אלימה היא הרבה יותר נפיצה ועלולה להתדרדר לאלימות ולשפיכות דמים. זאת מלחמת ברירה. מדינת ישראל לא יוזמת בשנים האחרונות שום מהלך, היא אפילו לא נגררת. הייתי מאוד מרוצה מנאום בר-אילן של נתניהו, חשבתי שהוא מביא עידן חדש. אני אהיה ראש התומכים בנתניהו אם ממשלת ישראל תצא עם יוזמה מדינית".

- איזה סוג יוזמה אתה רואה לנגד עיניך?

"בישראל יוזמת חשבנו על ועידת שלום אזורית - שלא תסתמך רק על הסעיפים שלנו, אלא על מתווה אובמה; עם הקוורטט, הפלסטינים, ישראל, ומדינות ערב - שתדון בכיוונים לפתרון הסכסוך עם שורה של הסדרים ושל הסכמים. חובתה של מדינת ישראל למנוע מהלך חד-צדדי, כמו שהיה בהתנתקות, כשאנחנו עשינו מהלך חד-צדדי בלי לקבל תמורה נאותה".

- אתה מצטער על ההתנתקות?

"אני לא מצטער על העובדה שאנחנו לא יושבים שם. אבל הייתי עושה את זה עם תמורה".

- מישהו היה נותן לך תמורה?

"אפשר היה לנהל עליה משא ומתן".

- הגרעין הקשה של היוזמה מונה גם אנשים כמו עידן עופר, שם שלא בהכרח מעורר אהדה בציבוריות הישראלית.

"למה? כי יש לו כסף? מדינת ישראל נמצאת בתהליך של שנאת עשירים".

- למה זה קורה, לדעתך?

"כי למעמד הבינוני קשה. קשה להסתדר עם המשכורת, המשכנתה, מחירי המזון, המים, החינוך, עם החשמל. הקוטג' הוא סימפטום של מחאה אזרחית חברתית, שמתבטאת גם באיזושהי שנאה כלפי אחרים שעשו זאת, ולא עברו את החוויות הקשות האלה".

- אז עושים עוול למשפחת עופר.

"אני בהחלט חושב שמי שמתנפל עליהם לא בדק את הדברים לעומק. הם משפחה מאוד נדיבה, שחלק מנדיבותה לא התקבל".

- גם את העיסוק בשכר הבכירים אתה מקטלג תחת אותה "שנאה".

"לגיטימי שיש כאלה שחושבים שהשכר שלי מוגזם. הבעיה היא שהדברים הופכים להשתלחות, והם לא מבוססים ולא בדוקים. האם כתוצאה מהורדת השכר של בכיר זה או אחר היה משתפר מצבם של תושבי שדרות?".

- נראה שיש הרבה מאוד דברים שבוערים בעצמותיך. אז למה בעצם אתה יושב על הגדר ולא מפשיל שרוולים ומתחייב והולך לפוליטיקה? הרי כבר ראינו שמהגדר קשה מאוד לשנות משהו.

"ברגע ששיטת הממשל נשארת כפי שהיא, לא תגיע מסה של אנשים טובים וראויים. כי בשיטה הנוכחית, מהרגע שאתה מציג את מועמדותך, הופכים אותך, תופסים מהרגליים ומנערים, ומטבעות נופלים לך מהכיסים, ואין בן אדם שלא ייפול לו משהו. התפתח אצלנו חוסר כבוד לפוליטיקאים, מקצוע שאנשים לא רוצים לעסוק בו, כי היכולת להשפיע ולשנות את השיטה שואפת כמעט לאפס. הפוליטיקה הישראלית לא מצליחה להרים נושאים והחלטות גורליות. לאיש כמוני זה אכפת, אז הוא נותן את ידיו לקבוצה. הרקורד שלי לא קושר אותי בעבותות לשלטון. ברגע שפרשתי, אני אזרח ככל אזרח אחר".

- גם למאיר דגן הייתה הזכות להביע את דעתו על התנהלותם של נתניהו ושל ברק אחרי שפרש מהמוסד?

"אדם ששירת את מדינת ישראל במשך עשרות שנים, וחושב שיש לו מה להגיד, וחשוב לו שישמעו אותו - שיגיד; גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. זאת צדקנות שלכם, התקשורת. על איזו תקופת צינון מדברים? אילו סודות הוא גילה? לראשי מערכת הביטחון יש צינון בפוליטיקה, אבל אין להם צינון על הפה. ככל שיותר אנשים יביעו את דעתם, נשחיז את הדמוקרטיה".

"החברה הייתה במצב לא טוב"

עוד קודם להשחזת הדמוקרטיה, פרי נאלץ להתמודד עם ציפורניה המושחזות של העיתונות, שביטאה את זעמם של המשקיעים במגל, שהוא עומד בראשה. נציין כי במאי השנה, אחרי שוך הסערה, חתמה מגל על החוזה הגדול בתולדותיה - 35 מיליון דולר ובנוסף על כמה חוזים קטנים יותר. למרות זאת המנייה עוד לא התאוששה.

תקציר הפרקים הקודמים: מגל היא חברה לאבטחה היקפית שהוקמה על-ידי התעשייה האווירית ונרכשה ב-1984 על-ידי אנשי העסקים נייתי קורש וקובי אבן-עזרא. 50% מפעילותה הם מכירת המוצרים שהיא מייצרת, ו-50% ממנה הם ביצוע פרויקטים של אבטחה. בשנות ה-90 הונפקה בנאסד"ק ובתל אביב בכ-8 דולר למניה, ומאז משקיעיה לפחות אינם רווחים נחת, ובתולדותיה הסוערות קשיים כלכליים, גלי פיטורים, ומאבק שליטה שהפך לאישי ביותר שרק אפשר. כך, המנכ"ל (הזמני) שהביא פרי לחברה, יואב שטרן, ופרי עצמו נקלעו למאבק על אופן ניהול החברה, שהגיע לפרטי-פרטיו העסיסיים לדפי העיתונים.

פרי מאמין כי שטרן "השתמש" בעובדה שהוא אישיות ידועה כדי לנגח אותו. "יש המון חברות שחוות בעיות בגלל תחרות, בשל מצב שוק או בגלל משבר, וכמעט לא נוגעים בהן", הוא מתלונן. "אבל יואב החליט לעשות מלחמה, וכשאני מככב שם למעלה זה הרבה יותר קל".

בתוך חודשים ספורים פרי שלח את שטרן הביתה, אבל מהר מאוד נאלץ להתמודד עמו בכובע אחר, כמייצג קבוצה של משקיעים אמריקאים שניסו להשתלט על מגל ולהדיח את פרי וחברי דירקטוריון נוספים.

נחזור מעט לאחור: כאשר פרש פרי מהשכ"כ הוא התבקש על-ידי קובי אבן-עזרא, אז יו"ר החברה, להצטרף לדירקטוריון. מן הסתם חשבו כי לצד כישוריו, גם קשריו כראש שב"כ יכולים להועיל בדרך לקבלת פרויקטים ביטחוניים. כאשר עזב פרי את סלקום ב-2003, "קובי אמר לי, אני לקראת פרישה, בוא תצטרף", משחזר פרי, "ואז הגעתי לכאן לחצי יום עד יום בשבוע לראות מה קורה". לפני שנתיים וחצי הפך ליו"ר החברה.

יש האומרים כי בעל השליטה השני, נתן קירש, לא רווה נחת מתפקודו של אבן-עזרא כיושב ראש ומהמינויים של חתנו יזהר דקל למנכ"ל ושל בנו אסף אבן-עזרא לסגן נשיא. פרי, מבחינתו, טוען כי אבן-עזרא וכן דקל הביעו את רצונם לפרוש. כך או כך, דירקטוריון החברה בראשות פרי אישר לקובי אבן-עזרא ולמנכ"ל יזהר דקל, שהוא גם חתנו של אבן-עזרא, חבילת פרישה נאה - אבן-עזרא קיבל מענק הסתגלות של 360 אלף דולר, שכר שנתי, רכב יוקרה ונהג צמוד לכל החיים, ואילו דקל קיבל חבילת פיצויים של 7.2 מיליון שקל. זה היה בעוד החברה מתמודדת עם קשיי השוק והתחרות ועם רכישה לא מוצלחת שנה קודם לכן, ב-2007, של חברה אירופית בשם VSAT ב-12 מיליון דולר, השקעה שנמחקה לגמרי בתוך 16 חודשים.

מענק הפרישה הנדיב הזה שימש מאוחר יותר כאחת הטענות שהעלה שטרן נגד הניהול הבזבזני של החברה ונגד פרי עצמו. "תנאי הפרישה של שניהם נקבעו הרבה לפני שהגעתי", אומר פרי, "גם אם תהפכו את העולם אי-אפשר להאשים אותי בזה. וניסו. אלה החוזים שמצאתי, וחוזה מכבדים".

- תאר לנו איזו חברה מצאת?

"החברה הייתה במצב לא טוב, וזו הייתה תקופה מאוד קשה מבחינת תחרות השוק העולמי. 11 בספטמבר פיתח המון ציפיות בתעשייה הזאת, שתהיה עבודה לכולם, והתברר שהתקווה הזאת נכזבה. אבל מה שהיא כן יצרה זה המון חברות קטנות שהתחרו על תקציבי ענק שממשלת ארצות הברית אמרה שיש לה, אבל למעשה לא הוציאה אותם. היא העתירה תקציבים רק על הבדיקות בשדות התעופה, ופרויקטים אמיתיים של הומלנד סקיוריטי כמעט לא קרו. השוק נהיה קשה מאוד, ובהתאם מגל התקשתה להשיג חוזים".

- ומה עשית?

"החלטתי שאני רוצה לעשות כאן שינוי וזעזוע, ומיניתי טייס לשעבר, יואב שטרן. המליצו לי עליו, והיו לי איתו כמה שיחות שמהן התרשמתי לחיוב. בדיעבד, יכול להיות שהייתי צריך לבדוק קצת יותר. אחרי שלושה חודשים הבנתי שטעיתי. הוא איש מוכשר, אבל אגרסיבי מדי, שלא התאים לא לאווירה ולא לתרבות הארגונית של מגל".

לא הסכים לקצץ בשכרו

שטרן פתח בהליכי הבראה כואבים, כולל פיטורי עובדים וקיצוץ של 10% בשכר לכל העובדים. פרי, ששכרו עמד אז על 50 אלף שקל בחודש, בנוסף לחבילת אופציות נאה שקיבל, לא הסכים לקיצוץ. העיתונים פרסמו כי סמנכ"ל הכספים של החברה שלח מייל מודאג ל"אחד הבכירים" - לא קשה לנחש מי - ובו שאל מה לעשות לאחר שפרי אמר לו שהקיצוץ יפגע בהסכם הגירושים שלו.

"זו אווילות מוחלטת. המצאה של מישהו, כנראה של יואב", קוצף פרי. "הוא המציא הרבה דברים שאני, מפאת כבודו, לא רוצה להתייחס אליהם. היו עניינים אחרים שקשורים למערך העיסוקים שלי, 60% בבנק 40% פה, שגרמו לי לא להסכים לקיצוץ בשכרי, ומובן שזה נוצל ברשעות ובשקר על-ידי מי שרצה".

- הסיפור על חוזה הגירושים הוא אמנם פיקנטי, אבל מה שחשוב הוא שלכל עובדי החברה מקצצים והיושב ראש מסרב לפגוע בכיסו.

"כאשר יואב שטרן בא ואמר שנדרש קיצוץ שכר, אמרתי, אני מוכן לכך אבל אני לא בתוך הסיפור הזה, כיוון שהחוזה שלי נחתם ביני לבין בעלי השליטה, ואני לא נחשב לעובד. אין לי פה תנאים וימי חופשה, אפילו את הטלפון לא מחזיקים לי (ההסכם של פרי במגל קובע שכל עוד הוא עובד גם במקום אחר, קרי בנק מזרחי, המקום האחר משלם את הוצאותיו כגון רכב, עיתונים וטלפון). צריך גם להגיד שכבר החזרנו מאז יותר מחצי ממה שקיצצנו לעובדים".

- אבל יש גם מראית עין. חשבת איך זה נראה?

"יואב לא עדכן אותי בהתחלה מה הוא עושה, וכך נושא הקיצוץ הגיע אליי כבר כעובדה קיימת שאני נאלץ לקבל אותה. נראה שהעובדה שהודעתי לו שאני לא מוכן יותר שיישאר במגל הביאה אותו להכריז עליי מלחמה ולנסות לבצע השתלטות עוינת על החברה".

- עצם העובדה שיכול היה לנסות מצביעה על כך שהיו משקיעים לא מרוצים.

"בוודאי. המניה לא זזה. בין השאר בגלל בעיה בסחירות. אבל הוא הלך לאותם אנשים ואמר, תנו לי להשתלט על החברה, ואני אעשה בה נסים ונפלאות. היו כאלה שקיבלו את דעתו. המשקיע האמריקאי לא יורד בדיוק לעומקם של מי זה פרי ומי זה איקס. אם מישהו בא ועושה רושם טוב, ועוד אומר שיעלה לו את מחיר המניה, אז המשקיע אומר, למה לא".

המהלך נמנע בעיקר מפני שקירש נעמד על רגליו האחוריות והכריז כי החלפת ההנהלה תמנע ממנו להזרים כסף לחברה. פרי טוען כי מאז דחתה האסיפה הכללית את ניסיון ההשתלטות, מגל החלה להתאושש. "זכינו במספר לא מבוטל של חוזים שמאפשרים לנו בשנה-שנתיים הבאות להעלות את החברה על פסים מאוד בריאים, ואנחנו מצפים לטוב".

- מתי תוכל להגיד, מגל יצאה מהמשבר?

"כשנסתכל על התוצאות של סוף השנה הזאת נוכל להגיע למצב שנגיד, הבראנו, עברה המחלה".

"צריך לקבוע קווים מנחים"

נדלג בחזרה אל הזירה הציבורית, כפי שפרי מורגל. את פרצופו של פרי אי-אפשר לפספס לאחרונה. הוא נשקף משלטי החוצות המפוזרים בערים הגדולות, יחד עם עוד כמה מבכירי מערכת הביטחון לשעבר, כחלק מקמפיין של מטה המאבק של משפחת שליט, הקורא להחזיר את גלעד הביתה גם במחיר כבד.

- אתה בעד שחרור מחבלים עם דם על הידיים?

"מעולם מדינת ישראל לא קבעה קווים אדומים לגבי החזרת שבויים או נעדרים, חיים או אלה שאינם בין החיים. הוקמה ועדה על-ידי השופט שמגר, שאמורה הייתה לנסות ולקבוע קריטריונים כאלה, והעובדה היא שזה לא קרה. כשיש חייל שבוי או חיילים נעדרים, זה הופך לבעיה רגשית ולאומית, ואז קשה לקבע אותה כמסגרת. בארצות הברית יש נעדרים ממלחמת קוריאה, מוייטנאם, וכל משפחה כואבת את כאבה, אבל זה לא הופך לבעיה לאומית.

"הבעיה שלנו היא שלהנהגה קשה לקבל החלטה בנושא, אין סייגים ואין החלטות, ובסופו של דבר עומדת משפחה אומללה שנושאת על כתפיה ניסיון טרגי, והשנים חולפות. הדוגמה של רון ארד, שכולנו מייחלים שיימצא פתרון לסוגיה שלו, מרחפת מעל.

"אני וחבריי גורסים שעל אף שהמחיר הוא כבד, ומחבל כזה או אחר יחזור לסורו, ארגוני הצבא והמודיעין שלנו מספיק חזקים כדי להתמודד איתם. למדינת ישראל יש חבות להחזיר את גלעד".

- וכשגלעד יחזור הביתה, מה אז?

"צריך לקבוע קווים מנחים. מה עושים לגבי מתים ולגבי חיים, וכמה. הגיע הזמן שלדרג המחליט יהיו קווים מנחים של מה מותר לו ומה אסור לו. כיוון שמדובר בבעיות אנושיות, אין צורך בחקיקה, אלא בקווים מנחים שמנהיגים יוכלו לעבוד איתם, קווים שברורים גם ליריב".

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988