"לא ניתן לחזק את מדינת הרווחה ללא העלאת מסים"

ד''ר מומי דהן, מהכלכלנים הבולטים במשק ומי שזכה לתואר "הכלכלן החברתי של המדינה", דוחה בשאט נפש כינוי זה משתי סיבות. "ברגע שמצמידים למונח כלכלן את המילה 'חברתי', יש בעצם מעין 'דאונגרייד' של הכלכלן שבי ואני לא רואה עצמי ככלכלן פחות טוב מ'כלכלנים כלכליים'", אומר דהן בראיון מיוחד ל"גלובס" על רקע "ההתפרצות החברתית" כלשונו. הסיבה השנייה לכך משקפת נאמנה את תפיסת העולם שלו לגבי תפקיד הכלכלה בחברה: "אין משמעות למדיניות כלכלית שאין לה זיקה לחברה - זה יצור שלא קיים. מדע הכלכלה הוא מדע שמנסה לפענח את ההתנהגות האנושית והחברתית ולמעשה יש לכנות כל כלכלן 'חברתי'".

- איך אתה מסביר את המחאה?

המחאה מרובת גוונים, ובה יסוד שאני מברך ומעריך: המיאוס של הצעירים מכללי המשחק שעוצבו בשני העשורים האחרונים. הצעירים הללו אינם משלימים עם הפערים הכלכליים - בין הגדולים בעולם. חוסר ההשלמה הזה ראוי לשבח. ישנן 2 סיסמאות שחוזרות על עצמן: "העם רוצה צדק חברתי" ו"מדינת רווחה, בשבילי ובשבילך". זו מוסיקה ערבה לאוזניי. בצד הגרעין הזה, יש לא מעט טרמפיסטים ופופוליסטים.

- כלומר?

לא נראה לי סביר שאפשר באמת לדרוש להגדיל את ההוצאות הממשלתיות לחינוך, לרווחה ולבריאות ומצד שני להרים שלט שכתוב בו "יש להוריד את המסים". שני השלטים הללו לא מתכתבים אחד עם השני. אם חלילה מקבלי ההחלטות יאמצו את הדרישה הזו, אז הדרך ליוון או לארגנטינה תהיה קצרה מתמיד. צריך להגיד לאנשים ביושר: אם אתם מעוניינים בחיזוק התשתית החברתית, יש להעלות מסים, לבטל פטורים ממס ולדחות על הסף את הדרישות להטבות סקטוריאליות. אנו זקוקים לאוניברסאליות - חינוך 'לכולם', בריאות 'לכולם' ורווחה 'לכלל' הנזקקים באמת".

- אתה רומז להתנהלות של כמה מהמוחים?

אני רומז להתנהלות מקבלי ההחלטות, לרבות רה"מ ושר האוצר. הבולט בהתנהגות השניים בשבועיים האחרונים זה מה ששר האוצר מכנה 'פופוליזם' בהתייחסו להתנהגות כמה מחברי הכנסת. בהצעות שהועלו על ידי רה"מ ושר האוצר, בולט עיקרון הגדלת ההוצאות, כמו במקרה של מתן הנחות בתחבורה ציבורית לסטודנטים. מצד שני, הם החליטו השבוע על הורדת מסים, כמו על הדלק. אילו חבר כנסת היה מציע להגדיל את ההוצאה ובמקביל להוריד מסים, גם נתניהו גם שטייניץ היו מכנים אותו 'פופוליסט'. הדבר העמוק יותר הוא שאם באמת מסכימים שסדר היום החדש מבוסס על הרחבת מדינת הרווחה, זה לא יכול להתבסס על הורדת מסים. לא ניתן לחזק את מדינת הרווחה ללא העלאת מסים".

- איזה מסים יש להגדיל?

"ראשית, יש להנהיג מס עיזבון או ירושה כמו שנהוג ברוב המדינות המפותחות. שנית, יש להרחיב באופן מידתי את המס על רווחי ההון. כמו כן צריכים להטיל מס מיוחד על שכר גבוה במיוחד. כמובן שצריכים לפעול לביטול פטורים ובראשם הפטור ממס על הפקדות בקרנות ההשתלמות, וחשוב גם לצמצם את הטבות המס להפקדות פנסיוניות".

- מה תשובתך לביקורת על מס העיזבון והגדלת מס על רווחי הון?

"אני מכיר את הביקורות ואין לי בעיה להתמודד איתן. לגבי מס עיזבון, ישראל לא תהיה הראשונה שתנהיג אותו ואפילו במדינה הקפיטליסטית בעולם, ארה"ב, נהוג מס שכזה ונראה לי שהיא לא התפרקה בגללו. יתרה מזו, מדובר באחד המסים הצודקים ביותר. אני מודע לעובדה שמדובר במס שיותר קשה לגבייה אך חשוב לציין שכל מס על עשירים קשה יותר לגבייה שכן יכולת התמרון שלהם גדולה יותר. העובדה שאדם עשיר יכול להרשות לעצמו עו"ד טוב יותר לא גורמת לנו לשנות את החוק הפלילי. לגבי מס על ההון, המס בישראל נמוך לעומת מדינות אחרות שמשגשגות, כך שהטיעון הזה שההון יברח, הוא חלש. כמובן שמדובר בהגדלה במידה".

- אז מה לעשות, מעבר לשינוי במיסוי?

"כדי להיענות לתביעות ה'התפרצות החברתית', צריך לגבש תוכנית לעשור הקרוב. אי אפשר לגבש דבר כזה ביומיים ואפילו לא בחודשיים. צריכה להיות תוכנית שתבוטא בתקציב 2012 ותסמן כיוון, תוך הצבת יעדים. אסור לפעול בהיסטריה או לקבוע יעדים לטווח המיידי. התוכנית צריכה להתבסס על כמה עקרונות. העיקרי שבהם הוא הרחבת מדינת הרווחה. עיקרון נוסף: צמצום דרסטי של הריכוזיות במשק, באמצעות חיסול המבנה הפירמידאלי של החברות, הגברת התחרות בשווקים מסוימים, איסור אחזקה צולבת של נכסים פיננסים וריאליים ולא פחות חשוב: איסור על תאגיד פיננסי או ריאלי להחזיק בגוף תקשורת. עיקרון לא פחות חשוב כמובן הוא שינוי מאוד יסודי בנורמות בשוק העבודה".

- מה הבעיות בשוק העבודה? על איזה נורמות אתה מדבר?

"ישנן שלוש סוגיות בתחום של שוק עבודה שקשורות במידה רבה ל'התפרצות החברתית'. הראשונה היא חוסר האכיפה של חוקי העבודה. לפי עיבודים שביצעתי על סקר כוח האדם האחרון, ישנם כ-300 אלף עובדים במשרה מלאה שמשתכרים פחות משכר מינימום. למעשה, הממשלה יכולה להחליט שהיא לא משלימה עם חריגות בחוקי עבודה, שבישראל הם מהמתקדמים בעולם, אך חסרי משמעות אם הם לא נאכפים. איך אוכפים? צריכים לשלוח פקחים. מבחינת מספר המפקחים, אנו נמצאים משמעותית מתחת לדרישות של ארגון העבודה הבינלאומי. אכיפה הדוקה יותר של חוקי עבודה תשפר את מצבם של הרבה מאוד שכירים בישראל.

"שנית, יש כמות גדולה של עובדים זרים. צריך להבין שההשפעות הכי משמעותיות של התופעה הזו הן על שכר הישראלים שנשארים לעבוד. בשיעור הראשון בכלכלה מלמדים שכשיש עודף היצע, המחיר יורד. אכן אנו רואים ירידה משמעותית בשכר בעלי ההשכלה הנמוכה (פחות מ-12 שנות לימוד) והשחיקה הזאת קשורה בכניסת העובדים הזרים לשוק העבודה הישראלי. גם כאן כניסה זו היא בעלת מאפיינים מיוחדים - בעיקר אנשים בעלי השכלה ומיומנות נמוכה, למעט כדורגלנים וכדורסלנים. המצב היום הוא כזה שעל כל 10 ישראלים בעלי השכלה נמוכה, יש 6 עובדים זרים. זו תופעה משחיתה מבחינה מוסרית שמשפיעה לרעה על השכר ועל כוח הקנייה של ישראלים רבים.

"הצעד האחרון קשור לצד הנורמטיבי. נראה לי שהחברה הישראלית, בעיקר העשירונים העליונים, איבדה את הרסנים המוסריים שאמורים היו למנוע מאותם אנשים להסתכל בעיניים לקופאית, לעובדת הניקיון או למאבטחים ולשלם להם שכר כה נמוך בזמן שהם נהנים משכר גבוה. נדמה לי שההתפרצות החברתית קשורה גם לחוסר ההשלמה עם חוסר המוסריות הזו. כמובן שאני בעד שמנכ"ל ירוויח יותר מעובדת ניקיון - השאלה היא כמה".