לאילו הצעות חוק מקלות על הציבור התנגדה הממשלה?

"חברים, אנחנו, הח"כים שמקבלים פניות וטלפונים ופקסים ואימיילים, מאוד מרגישים את השטח, ואומרים לכם: יהיה פיצוץ חברתי"

(ח"כ מרינה סולודקין מגיבה להתנגדות שר הרווחה משה כחלון להצעת חוק בעניין קשישים נזקקים; 6.7.2011, ימים אחדים לפני פרוץ מחאת האוהלים)

ביום ראשון השבוע הגיע שר התקשורת והרווחה משה כחלון לאולפני ערוץ 2, כשבפיו הבטחה: כפי שהרפורמה שהנהיג בענף הסלולר תפחית מחירים דרמטית, כך ייעשה בשאר המוצרים. "אם זה יקרה במזון, בטיטולים, במטרנה", אמר, "נגיע ל-1,500-1,000 שקל הכנסה פנויה נוספת לאותם אנשים שמפגינים כרגע בצדק, המעמד הבינוני שקשה לו לסיים את החודש".

עם רקע עממי, עם רקורד מוכח בהתמודדות מול בעלי הון, ועם דימוי חברתי (מקורבים מתארים אותו כ"סוציאליסט"), כחלון הוא האדם המושלם לשוות לממשלה פנים חברתיות למול המחאה המתעצמת. אפילו במאהל ברוטשילד איתרנו שלט הקורא להחלפת יובל שטייניץ בכחלון (אופציה שחרף ההכחשות שלא בהכרח ירדה מהפרק).

אבל כחלון, כמו שרים אחרים שמתהדרים בנוצות חברתיות, לא בדיוק נלחם בחריפות נגד מדיניות הממשלה, והרים את ידו בשנתיים האחרונות (כמתחייב מהמשמעת הקואליציונית) - נגד שלל הצעות חוק "חברתיות": רכישת דיור ציבורי, הסמכת רשויות להעניק הנחות לנזקקים, העלאת שכר המינימום, הטלת מס עיזבון על האלפיון העליון ועוד.

עיון בדיוני המליאה מעלה שהרבה לפני דפני ליף, סוגיות הדיור, יוקר המחיה והמיסוי המעוות העסיקו מאוד את הח"כים, שיזמו שלל חוקים ואף ניבאו "פיצוץ חברתי" - אך נתקלו בהתנגדות ממשלתית עקבית.

ההתנגדות נומקה לרוב ב"אין כסף" ובהבטחות כי הממשלה יוזמת צעדים חלופיים ועדיפים. אלא שהחלופות לא התקדמו מהר מספיק, המצוקה העמיקה, והמחאה התפוצצה. כעת, לפתע, מופיע הכסף: השבוע, למשל, אישרה הממשלה את הכפלת מענק החימום לקשישים המקבלים השלמת הכנסה. אולם לפני כחודש, כשהועלתה הצעה לאפשר לקשישים להשתכר יותר מבלי לאבד את השלמת ההכנסה - עלה כחלון להסביר את התנגדות הממשלה.

להלן כמה מהצעות החוק שנבלמו על-ידי ממשלת נתניהו: קראו ושפטו בעצמכם.

ההצעה: הממשלה תרכוש 5% מהדירות הנבנות בפריפריה, לטובת דיור ציבורי

מציעות: מרינה סולודקין ומירי רגב

תאריך: 3.11.2010

מירי רגב נכנסה למיתולוגיה של מאבק האוהלים כשגורשה מרוטשילד והתפרצה כלפי אחד המוחים באופן לא פרלמנטרי ("אתה סתום?"), אולם לזעם שלה היה מקור מוצדק: הפעילים התעלמו (או לא ידעו) מכך שמדובר בח"כית פעילה במיוחד בתחום. כשההצעה הנ"ל נדונה במליאה, היא גם גילתה יכולת נבואית: "בואו נתעורר. החלום של זוגות צעירים לבנות בית הולך ומתרחק, אבל החלום הזה יהיה בסוף הסיוט של הממשלה הזאת".

שר השיכון אריאל אטיאס טען שבפריפריה יש קרוב ל-600 דירות "שאף אחד לא לוקח אותן" - ולכן אין שם צורך בהוספת דיור ציבורי. בהצעה להגדלת ההיצע במרכז, אמר, הוא יתמוך. רגב הגיבה בחריפות: "אין לכם כוונה לפתור את בעיית הדיור... לא יכול להיות מצב שאלפי צעירים חלשים, נזקקים, אין להם איפה לגור. גם בפריפריה אין להם איפה לגור... שלא יספרו לנו סיפורים שיש דירות".

סולודקין טענה שמצב הדיור נגרם בשל הפסקת תוכניות הדיור הציבורי כבר ב-2003. בנייה או רכישה "מסיבית" של דיור ציבורי על-ידי הממשלה, טענה, תקטין את מספר השוכרים בשוק הפרטי, תוביל לירידת מחירים, וכך "משפחות צעירות רבות יממשו את חלומן לדירה משלהן".

ההצעה: הממשלה תרכוש 5% מהדירות הנבנות במרכז, לטובת דיור ציבורי

מציעות: מרינה סולודקין ומירי רגב

תאריך: 1.6.2011

לאחר שאטיאס, כאמור, הצהיר שיתמוך בהצעה להרחבת הדיור הציבורי במרכז, הוגשה הצעה זו - אלא ששוב הממשלה התנגדה.

סולודקין טענה שההתנגדות מבטאת "אטימות וחוסר הבנה כלכליים", שכן המשפחות שאינן מקבלות דיור ציבורי פונות לשכירות, וכך תורמות להתייקרויות בשוק. היא דיברה על התור הארוך של הממתינים לדיור ציבורי במרכז, והתריעה: "אתם באוצר, בבנק ישראל ובמשרד השיכון - התעוררו! עדיין לא מאוחר, ואפשר למנוע את הפיצוץ החברתי הבא. אפשר להקדים תרופה למכה חברתית דוגמת פרשת ואדי סאליב".

אטיאס טען מנגד שחידש ב-2009 את קניית הדירות הממשלתית לאחר שנים, "אמנם לא בהיקפים שצריכים". ההצעה המתוארת, טען, "מדברת על משהו מאוד רחב וקצת לא שוויוני", ואין היגיון כלכלי בכך שהממשלה תרכוש דירות יקרות במרכז. במקום זאת, "אנחנו רוצים שבמכרזי המינהל היזם ישאיר למדינה כמה דירות. הוא מפחית את זה מעלות הקרקע. המדינה לא באה עם כסף חוץ-תקציבי וקונה דירות. הדבר הזה יכול לגרום לפיזור נכון של האוכלוסייה שצריכה סיוע, ולא לגרום, חלילה, לזה שנבנה שכונות מיוחדות לאנשים במצוקה". אלא שגם יוזמה כזו לא קודמה: האוצר התנגד.

ההצעה: פטור ממע"מ לרוכשים דירה ראשונה שמחירה עד 1.3 מיליון שקלים

מציע: יואל חסון (9.3.2011)

חסון טען שהתוכניות המורכבות שעליהן מדברת הממשלה כפתרון למצוקת הדיור אולי יעזרו בטווח הארוך, אולם "אם אנחנו רוצים היום לתת עזרה ראשונה דחופה" - יש לאשר את הצעתו. לטענתו, "חלק הארי ברכישת דירה כיום זה מסים", ולכן הדרך לעזור הנה הקלת מיסוי.

שר האוצר יובל שטייניץ טען מנגד שעל המע"מ להיות אחיד, ופריצה שכזו תהווה "תקדים מסוכן" שיפגע במשטר המס ותייצר אפליה: קוני דירות יד שנייה יישאו בעלות המע"מ, שכן הקונה המקורי כבר שילם אותו - והדבר יקשה על בעלי הדירות למכור.

בנוסף, התנגד האוצר מטעמי עלויות - שלטענת שטייניץ מסתכמות בכ-400 מיליון שקלים בשנה. "על מה נצטרך לוותר?", פנה לחסון. "אולי פגיעה ברווחה? בבריאות? בביטחון? בחינוך? מאיפה אתה רוצה להביא את הכסף?". ח"כ אורית זוארץ התפרצה: "אולי להוריד כמה שרים מיותרים, שעולים לא פחות". לכך שטייניץ לא התייחס.

ההצעה: להכיר בריבית על משכנתה כהוצאה מוכרת במס

מציעה: רונית תירוש (9.3.2011)

תירוש הסבירה שמיקדה את הצעתה (שהוגבלה לדירות בסכום של עד מיליון שקלים) "בדירות מאוד צנועות, לאוכלוסיות מאוד מוחלשות", ותהתה "מה הבעיה של האוצר לוותר על האתנן הזה... ולאפשר לאדם לשלם מס הכנסה מופחת".

סגן שר האוצר יצחק כהן טען מנגד שההצעה נוגדת את עקרונות דיני המס, תגדיל את אי-השוויון בחברה, שכן אינה מתייחסת לשכירים שאינם מגיעים לסף המס - ואף תיטיב עם רוכשים על חשבון שוכרים. עלותה, טען, כ-630 מיליון שקלים בשנה. תירוש הגיבה: "כל מספר שיוצא מהאוצר, תהפכו אותו לשליש ואולי תגיעו למספר הנכון".

בהמשך הועלו האשמות, הדדיות ומוצדקות, בצביעות: רוני בר-און ציין שכאשר אולמרט היה בשלטון, נתניהו, שטייניץ וחבריהם באופוזיציה דווקא צידדו בהצעה דומה. כהן הזכיר לו שהמוסר הכפול הוא דו-צדדי: בר-און וחבריו, שכעת זועקים בשם החלשים, התנגדו להצעה בעת שכיהנו בממשלה.

ההצעה: ליידע חייבים, המתקשים בהחזר משכנתא, בנוגע לזכותם לערער

מציעים: שורת ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה (8.12.2010)

התנגדות הממשלה להצעה זו מדגימה סירוב לסייע לשכבות החלשות גם כשהדבר אינו כרוך בעלות תקציבית: לווים שהממשלה משתתפת במשכנתה שהם נוטלים מהבנק, ונקלעו לקשיים, רשאים לפנות לוועדת חריגים המוסמכת לפרוס חובות ואף למחול על חלקם. אלא שרבים לא מודעים לקיומה, והבנקים ממהרים לפתוח נגדם בהליכי הוצאה לפועל המסתיימים לא פעם בפינוי לרחוב. ההצעה שהציג ח"כ אילן גילאון פשוטה: לחייב את הבנק ליידע את הלווה לגבי הוועדה, בטרם יפתח בהליכי הגבייה. "יש בהצעה כדי לתקן מצב שגורם הרבה צער", אמר.

השר כחלון, שהשיב בשם הממשלה, הסביר שהוא עצמו הגיש הצעה דומה כאופוזיציונר - אולם כעת הוא נאלץ ליישר קו. כחלון הסביר שהממשלה מתנגדת שכן היא יוצרת התערבות בשוק הפרטי. גילאון פנה לנתניהו, ששהה במליאה, וביקש ששריו יתייחסו לחוקים עניינית "ולא על-פי המאכלת הקבועה של קואליציה ואופוזיציה..". נתניהו לא השיב.

ההצעה: הטלת מס עיזבון בשיעור 10% על ירושות של 10 מיליון שקלים ומעלה

מציעות: שלי יחימוביץ' ומרינה סולודקין (12.1.2010)

ההתנגדות להצעה זו מרתקת במיוחד, על רקע הטיעון הממשלתי הקבוע בדבר מחסור בתקציב. לפני כעשור המליצה ועדת בן-בסט על החלת מס עיזבון כמקובל במערב, והעריכה שהדבר יכניס למדינה כ-2 מיליארד שקלים בשנה. ההמלצה נדחתה, וכעת הוגשה הצעה מרוככת, שלפיה המס יוטל רק על ירושות גדולות במיוחד. "ההכנסות ממס זה מהוות סעיף הכנסות קבוע ויציב בתקציבי מדינות הקפיטליזם הנאור", אמרה סולודקין, וטענה שהמס יקטין פערים ויתרום לשוויון הזדמנויות. "תשאלו את עצמכם: האם היה צורך להקטין את תקציב משרד החינוך 17 פעמים בשנים 2006-2003 לו הוטל מס עיזבון?".

סולודקין הוסיפה שהיעדר המס פוגע בחלשים, שכן במקומו מגדילה המדינה את הכנסותיה באמצעות העלאת מסים עקיפים על מים ודלק, "שמורידים משמעותית את רמת החיים של השכבות החלשות ומעמד הביניים... הניסיון ההיסטורי מצביע על ארצות שבהן האריסטוקרטיה או בעלי הון התנהגו בצורה לא חכמה ולא אחראית כשסירבו להתחלק באוצרות מדינותיהם עם הרוב המכריע של העם, וזה נגמר רע מאוד: או שהתחוללו מהפכות או שעלו לשלטון קבוצות רדיקליות.. ישראל תוכל להימלט מגורל דומה רק אם נאמץ מדיניות כלכלית נבונה, של חלוקה נכונה של נטל המסים; רק אם נאמץ דרך של הגדלת השוויוניות בחברה. כולנו חייבים להבין שיש גבול לחמדנות".

השר גלעד ארדן טען מנגד שיישום ההצעה דורש "מנגנון סבוך ובעל עלויות גבוהות" כדי למנוע התחמקות מהמס. ארדן סקר את נימוקי ועדת בן-בסט בעד המס - חתירה לשוויון ועוד - ואמר: "אני מתחיל להתאהב ברעיון, אגב, תוך כדי ההתנגדות".

השבוע, על רקע המחאה, פורסם כי הממשלה שוקלת להטיל מס עיזבון.

ההצעה: להסמיך רשויות להעניק הנחות באגרת המים לנזקקים

מציע: שלמה מולה (26.1.11)

בעבר יכלו ברשויות המקומיות, לפי קריטריונים, להעניק הנחה בתעריפי המים לנזקקים - כשם שניתנות הנחות בארנונה. מאז הוקמו תאגידי המים העירוניים האפשרות נחסמה. מולה ביקש " להחזיר עטרה ליושנה", ותהה: "מה זה הדבר הזה, אטימות הלב של הממשלה הזאת?".

"לב כולנו למשפחות הדלות", השיב שר התשתיות עוזי לנדאו. הוא הודה שהמחירים עלו מאז הפעלת התאגידים, ו"לצערנו, מי שנושא בסוף את הדברים האלה על כתפיו הם אזרחי המדינה", אך הסביר ש"כרגע בלתי אפשרי" לאשר את ההצעה ושרשות המים דנה בהגדרת מדרגות לתעריפים. מולה לא השתכנע: "אני מתפלא על האגף החברתי, גם של הליכוד, גם של ש"ס... בכל יום מספרים לנו כמה שהם חברתיים. מה יותר חברתי מזה שבאים ואומרים: בואו ניתן הנחה למשפחה קשת יום? מים, לא משהו אחר".

ההצעה: הגדלת הסכום שקשישים מקבלי השלמת הכנסה רשאים להשתכר

מציעה: מרינה סולודקין (6.7.2011)

קשיש המקבל השלמת הכנסה זכאי היום להשתכר עד 960 שקלים בחודש. מי שמרוויח יותר - נשללת ממנו הקצבה. סולודקין ביקשה להעלות את התקרה, וסיפרה על מאות פניות שקיבלה מקשישים "שאינם מצליחים להבין מדוע הממשלה מסרבת לנקוט צעד שישפר ולו במעט את מצבם הכלכלי ללא עלות תקציבית כלשהי; וזאת במצב של עלייה מתמדת במחירי מצרכי היסוד, כגון מוצרי מזון, מים, חשמל, ומחירי הדירות... איך אתם, הממשלה הלאומית, מעיזים להסתכל בעיני הקשישים, השייכים לאחת השכבות החלשות ביותר בחברה הישראלית".

השר כחלון השיב שמתוכנן מהלך אחר לסיוע לקשישים, ולכן הממשלה מתנגדת, "אבל הדבר הזה, אני יכול להתחייב לך שיקרה... זה נכון וזה צודק". סולודקין לא התרצתה, וטענה שהממשלה מתעכבת יותר מדי: "חברים, אנחנו חברי כנסת שמקבלים פניות וטלפונים ופקסים ואימיילים, מאוד מרגישים את השטח, ואומרים לכם: יהיה פיצוץ חברתי".