גול עצמי לעבודה המאורגנת

1. אם לא המחאה החברתית שפורחת ברחבי הארץ, ספק רב אם מתמחים היו חותמים על מכתבי פיטורים המוניים, ספק רב יותר אם ועד הרופאים של בית החולים מאיר היה פותח בשביתת פתע למרות צווי מניעה מפורשים של בית הדין הארצי לעבודה.

מישהו התבלבל פה. הרופאים מערבבים בין עולם המחאה לבין עולם יחסי העבודה. בשני המקרים יש כללים ברורים שהם אבני יסוד בדמוקרטיה: מותרת וטובה המחאה כל עוד אינה פוגעת באופן מובהק בסדר הציבורי, ומותרת וטובה השביתה כל עוד הוכרזה כדין באמצעות ארגון עובדים יציג.

המעשה של רופאי בית החולים מאיר הוא קודם כל סכנה לעבודה המאורגנת בישראל, עד כדי כך. זהו גול עצמי שהרופאים מבקיעים, שלא יפגע רק בהם, אלא גם בחבריהם העובדים האחרים. הוא עלול להביא לחקיקה שתתמוך בצמצום חופש השביתה, או בסגירה של בתי הדין לעבודה בטענה כי אלה פשרניים מדי, מוטים מדי לטובת העובדים. הצעות חוק מסוג אלה כבר כמעט עברו בכנסת לא לפני הרבה שנים, ואל לחשוב שהן הוסרו מסדר היום לעולמים.

הפגיעה בעבודה המאורגנת באה לידי ביטוי גם באמצעות פגיעה בלגיטימיות של הדמוקרטיה הייצוגית. הרופאים בבית החולים מאיר והמתמחים ביתר בתי החולים החליטו להילחם בהסכם שגיבש יו"ר הארגון שלהם, הנציג הנבחר שלהם. אם לא תקבל את הדרישות שלנו, אומרים המתמחים, אנחנו נתפטר כולנו.

הם שוכחים שאחד העקרונות הבסיסיים בעבודה מאורגנת הוא שהוועד מקבל סמכות לשאת ולתת בשמם של העובדים. זה פועל לטוב ולרע: הוועד מנהל מלחמות על תוספות שכר מחד, אבל הוא גם רשאי להסכים על נושאים פופולריים פחות - הנהגה של שעון נוכחות למשל, או חיוב מומחים צעירים בתורנות, כדי לשפר את איכות הרפואה הציבורית בישראל. המנדט שניתן לוועד לא יכול להיות סלקטיבי, אחרת אין לו זכות קיום.

אקדח לרקה של אידלמן

המתמחים שמאיימים היום בפיטורים צריכים לרכז אנרגיות בתוך המסגרת הדמוקרטית, ללא האקדח שהם מצמידים כעת לראשו של יו"ר ההסתדרות הרפואית. עליהם לפעול לייצוג הולם יותר בתוך מוסדות הארגון, כך שיבטא את משקלם היחסי ככל הניתן - קרי 25% מהרופאים בבתי החולים. ייצוג כזה יביא לכך שבמו"מ הבא, קולם יישמע יותר - וזאת אף על פי שההגינות מחייבת לומר כי המו"מ הנוכחי שהתנהל עם האוצר ממילא עסק בהרחבה בסוגיית המתמחים.

2. המתמחים שכרו יועץ תקשורת צמוד, וכך גם ועד הרופאים בביה"ח מאיר. תקשורת, כך אמר לי אחד היועצים, זה כל מה שצריך היום במאבקים כאלה. ובעידן של תקשורת צהובה שמגויסת כמעט באופן אוטומטי למחאות מסוג אלה של המלאכים בלבן, היועץ כמובן צודק. כמה אירוני שזו אותה תקשורת שהלמה בכוחנות בוועד העובדים של הרכבת, שפתח בשביתה לא בגלל תוספות שכר, לא משום שהם דחו הסכם נדיב של 2.5 מיליארד שקל, אלא משום שהם נלחמו בכוונה להפריט את מערך התחזוקה שנועדה קודם כל לפגוע בעבודה המאורגנת שלהם. להם קראו "בריונים", את הרופאים עוטפים במוזיקת רקע רומנטית.