מאשימים את ראשי השלטון שהם מנותקים מהעם, שהם יושבים במגדל השן, שהם מקבלים את האינפוטים שלהם ממקורות לא נכונים כמו יועצים פוליטיים, יועצים תקשורתיים ויועצים כלכליים, ושמסיבה זו הבום החברתי של ההמונים נפל עליהם כרעם ביום בהיר.
מה שבנימין נתניהו כנראה לא יודע הוא שהסיסמוגרף הטוב ביותר לקבל תחושות מהשטח באופן בלתי אמצעי מצוי במקום אחר לגמרי: בשוק העבודה. ליתר דיוק, בהתנהגויות ובאמירות השכיחות שנשמעות מפי עובדים ומחפשי עבודה.
שריג גפני, מומחה לתגמול עובדים שהקים את מחלקת תגמול עובדים בטבע; עו"ד שרון שביט-כפתורי, מומחית ליחסי עבודה ממשרד ארנון שגב ושות'; ואורית זיו, מנכ"לית חברת ההשמה דואט - ממפים את האמירות, ההתנהלות וההתנהגויות של עובדים בשנה האחרונה, שהיו בבחינת "סימן לבאות".
סימן 1:
"קח ממני את הרכב, אני לא רוצה לשלם את שווי המס"
גפני: "למרות שאמירה כזו לא מתרחשת בממדים אדירים, היא בהחלט נשמעת באחרונה מפי עובדים. בין השאר, זוהי תוצאה של עלייה בשווי הרכב - תהליך הדרגתי שהתרחש בשנתיים האחרונות והתבטא בתשלום מס גבוה יותר על ההטבה.
"אם, למשל, עובד משתכר 15 אלף שקל לחודש ומקבל במסגרת שכרו רכב ליסינג, כשההטבה הזאת לרבות דלק וביטוחים נאמדת ב-3,500 שקל, הרי שמקלט המס על הסכום הזה הלך והתמסמס. כך, כדי להישאר עם יותר נטו ביד, הוא עשוי להגיע למעבידו ולומר לו שהוא מוותר על הרכב לחלוטין או שהוא מבקש להחליף אותו לרכב קטן יותר עם שווי מס נמוך יותר.
"אמירה זו נשמעת, בין השאר, גם מכיוון שיוקר המחיה אכן עלה מאוד והיום למשפחה ממוצעת עם שניים-שלושה ילדים קשה להשתכר משכר של פי-שניים מהשכר הממוצע במשק".
* האם בשורה התחתונה משתלם לעובד לוותר על הרכב, לרבות הטבות הדלק והביטוחים, ולרכוש רכב בעצמו?
"אנו, כמשפחה, החלטנו לוותר על הרכב שאשתי קיבלה כעובדת בקומברס. ערכנו את החישוב של קניית רכב, דלק וביטוחים לעומת שווי המס שנשלם, והחלטנו לוותר על ההטבה - פשוט כי החלופה השנייה יצאה משתלמת יותר. עם זאת, התשובה לשאלה זו היא לגופו של עניין, כיוון שהיא תלויה מאוד בדפוסי הנסיעה של העובד ובתוכנית הליסינג של המעסיק".
סימן 2:
"אני רוצה לוותר על התנאים הסוציאליים, לטובת נטו גבוה יותר"
שביט-כפתורי: "יותר ויותר עובדים שמתקשים לגמור את החודש מגיעים היום למעסיק בבקשה לוותר על החסכונות לטווח הארוך והבינוני, לטובת תוספת של כסף בנטו.
"הם, למשל, מבקשים מהמעסיק: 'אל תנכה לי עבור קרן השתלמות, ואת החלק שלך בהטבה הוסף לי לשכר'. גם בנושא הפנסיה נשמעות יותר ויותר דרישות בנוסח: 'תנכה לי לפנסיה רק את המינימום הנדרש על-פי החוק ולא מעבר אליו'. מעובדים צעירים יותר שומעים גם אמירות כמו: 'אני לא רוצה שתנכה לי פנסיה בכלל'.
"צריך להבין, שמעבר ליוקר המחיה עובדים חווים היום משבר אמון בקרנות הפנסיה, בין השאר, בגלל השחיתויות בניהול הכספים שעליהן שומעים מארגונים פיננסיים, וכמובן גם בגלל העלאת גיל הפנסיה. מבחינתם הניכוי לפנסיה נתפס כסוג של מס, כנטל ולא כחיסכון. הם אומרים למעסיק: 'אתה מנכה לי כספים שמי יודע אם אראה אותם בעתיד בכלל. היום גיל הפנסיה הוא 67, מי יודע אם כשאגיע לפרקי לא יעלו את גיל הפרישה ל-87'".
* מה שומעים בהקשר זה מהמעסיקים?
"בנוגע לקרן השתלמות, התגובה של המעסיק לדרישה כזו תהיה לרוב סירוב, בין השאר, כיוון שהתשלום לקרנות ההשתלמות הוא פרי של הסכמים קיבוציים שכובלים את המעסיק. גם הבקשה לנכות את המינימום הנדרש (ולא יותר ממנו) לחיסכון פנסיוני אינו אפשרי, כאשר המעסיק כבול להסדר מיטיב".
סימן 3:
"אני מתפטר. המתחרה מציע לי 200 שקל יותר בשכר"
שביט-כפתורי: "אם עד לא מכבר עובדים לקחו בחשבון תגמולים אמוציונליים במקומות העבודה כמו אווירה טובה, חברים, תנאים סוציאליים, אפשרויות קידום, הכרה והוקרה או טייטל מקצועי רב רושם ועם הילה - הרי שהיום הם מחפשים תגמול רציונלי של כאן ועכשיו, גם אם המשמעות היא לעשות ויתורים על פיתוח הקריירה בעתיד.
"למעשה, היום הם רואים את סוגיית הקריירה דרך החור של הגרוש ותמורת 'שני גרושים' נוספים הם מוכנים לעזוב את הארגון. תופעה זו גורמת לתחלופת עובדים גבוהה מאוד ולהוצאות של אלפי שקלים לארגון על חוסר הנאמנות שלהם למקום העבודה. לעתים מספיק ששני עובדי מפתח יעזבו את הארגון כדי שהיתרון התחרותי שלו ילך יחד איתם".
* איך המעסיקים מגיבים לזה?
"בחלק מהמקרים המעסיקים ייעתרו ויציעו את התוספת. אבל בהחלט יש גם מקרים שבהם המעסיקים לא רוצים - או לא יכולים - לשלם את התוספת כי המשמעות מבחינתם היא הגדלת ההוצאות הקבועות על כוח האדם.
"למעשה, כוח המיקוח של העובדים ירד בימים אלה, כיוון שגם המעסיק - ובמיוחד העסקים הקטנים שביניהם - הם קורבן של יוקר המחיה בדיוק כמו העובדים, וגם אם הם רוצים לשלם תוספת - הם לא תמיד יכולים".
סימן 4:
"אין לי בעיה עם רילוקיישן, גם לא לאפריקה"
זיו: "אם יש משהו שהשתנה בשנה האחרונה הוא הנכונות של מועמדים המחפשים עבודה לערוך רילוקיישן, גם בתנאים קשים ולמרות שהמשכורות ברילוקיישן ירדו חזק. לא מדובר עוד בצעירים שרואים ברילוקיישן סוג של טיול נחמד לחו"ל בשילוב עם עבודה.
"המגמה הבולטת שהיינו עדים לה השנה היא פנייתם של מחפשי עבודה מבוגרים עם משפחות, שמוכנים לעזוב את הארץ בשביל פרנסה טובה, גם למקומות עם תנאי שירות קשים כמו אפריקה.
"ראינו נכונות מתחזקת לערוך רילוקיישן לתקופות של שנתיים לפחות (עם ביקורים בארץ של שלוש פעמים בשנה), כאשר אותו עובד מבוגר שעושה רילוקיישן חוסך את הכסף בחו"ל ושולח אותו למשפחתו בארץ".
* הישראלים הפכו ל"עובדים פיליפינים" בחו"ל?
"הדגש הוא שמדובר כאן בטלנטים בני 40-50, מלח הארץ, אנשים מוכשרים ומנוסים שהיו כבר אמורים להשתכר היטב בארץ. אם לפני שנה-שנתיים הם היו מוכנים לעשות רילוקיישן רק לערים במערב כמו ברלין ולונדון, היום הם מוכנים גם להגיע למקומות שכוחי אל כמו אוקראינה, פולין, אסטוניה ומדינות נידחות באפריקה.
"אנחנו גם רואים, שבגלל המוכוונות שלהם להגדלת הנטו הם נעשו הרבה פחות מפונקים והם כבר לא מכניסים את הרווחה האישית שלהם למשוואה: אם לפני שנתיים הם התעקשו לטוס טיסות במחלקה ראשונה וליהנות מרמת שירות גבוהה ולהתעקש תנאי יוקרה בחו"ל, היום הם מוותרים על כל ההטבות הללו לטובת משכורת גדולה יותר".
סימן 5:
"אני בשום פנים לא מוכן לוותר על 1,000 שקל בברוטו"
זיו: "המו"מ על השכר היום הופך ארוך, עקשני ומייגע. הנה דוגמה מהשבוע: רכזת הגיוס שלנו לא הצליחה לסגור השמה בגלל פער של אלף שקל בשכר בין העובד למעסיק, היה מדובר בחברה תעשייתית מובילה שהפגשנו אותה עם מהנדס חשמל מצוין. הוויכוח ביניהם היה על אלף שקל ברוטו. מדובר בברוטו, מה שיישאר לעובד תוספת של 300-400 שקל בלבד בשכר. למרות שהאיש מחפש עבודה זמן רב, הוא לא הסכים לוותר. הוא טען שהוא צריך את התוספת הזו, שעל פניו נראית לא משמעותית, למחיה. זהו תרחיש נפוץ מאוד היום, ואנו מוצאות את עצמנו היום, כחברת השמה, משקיעות יותר משאבים בתהליכי המו"מ על השכר מאשר בהשמה עצמה.
"יתר-על-כן, המועמדים כבר לא מתביישים לדבר על השכר בצורה גלויה, ישירה ותובענית. אם פעם הם התביישו לדבר על הנושא של תוספת שכר כדי לא להיתפס כקטנוניים ברמות של 300-400 שקל, היום התופעה הזו הפכה לגיטימית ושכיחה. אנשים אומרים למעסיק: 'קשה לי, אני לא יכול, אלו הן ההוצאות שלי, מצטער - אני לא יכול להרשות לעצמי להשתכר פחות מאיקס שקל'.
"הם גם לא מתחילים מרמות שכר מנופחות, אלא שמים את ציפיות השכר הריאליות שלהם ישר על השולחן, וכאשר מועמדים מחפשי עבודה מתבוננים על הג'וב הבא דרך החור של הגרוש, המשאים ומתנים על השכר נמשכים לאורך זמן והם כבר ממש לא קלים - לשני הצדדים. גם המעסיקים לא יכולים לשלם יותר וקורה שמשא ומתן נתקע או מתפוצץ על כמה מאות שקלים, למרות שכולם מגיעים לשולחן עם רצון טוב.
"עוד משהו שהשתנה הוא שהמשא ומתן לא נערך באווירת כעס בקטע של אגו או כיפוף ידיים. היום המשא ומתן על השכר ענייני ואמיתי. בגלל יוקר המחיה, כל צד מרגיש שהוא לא יכול לסגת בשל תקציב מוגבל שלא ניתן לפרוץ".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
