מחקר ישראלי: הליכה בביה"ח יכולה לקצר את משך האשפוז

איך לא חשבו על זה קודם: מחקר חדש שנערך לאחרונה על ידי ד"ר אפרת שדמי וד"ר אנה זיסברג מהחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה, קובע כי מעט הליכה במסדרונות בית החולים מקטינה את משך האשפוז של אנשים קשישים במחלקות פנימיות.

במחקר נמצא שכל הנבדקים שהלכו בחדרם או מחוץ לחדרם, קיצרו את משך האשפוז שלהם בבית החולים ביום וחצי בממוצע, לעומת נבדקים שלא היו פעילים מבחינה גופנית. עוד נמצא כי הנבדקים שהלכו מחוץ לחדרם במחלקה ביממה הראשונה קיצרו את משך שהותם בבית החולים עוד יותר מהאחרים. החוקרות ציינו כי ממצא זה תקף ללא קשר למצב הבריאותי של הנחקרים.

לדברי החוקרות, חולים קשישים עשויים לחשוב, בטעות, שכאשר הם מאושפזים הם צריכים להישאר במיטה. ואולם, הן מדגישות כי מחקרים בתחום הזקנה מראים כי ההפך הוא הנכון: "אצל קשישים, 'רזרבת הפעילות' של השריר עשויה להידלדל מהר. אם עוברים ממצב של פעילות - אפילו מועטה - למצב של חוסר פעילות כמעט מוחלט, אפילו לזמן קצר של כמה ימי אשפוז, עשויים במהרה לאבד את ה'רזרבה' הזו ולגרום לקושי בתפקוד ולסיבוכים אחרים. מחקר זה, יחד עם מחקרים חדשים נוספים בתחום, מראה כי ההליכה אכן משתלמת", ציינו. עוד הן הוסיפו כי ממצאי המחקר מראים כי יש לשקול ברצינות התערבויות פשוטות לעידוד הליכה במטרה לקצר את משך השהות של מאושפזים.

הביצה והתרנגולת

לא נעים להיות זה שמצנן את ההתלהבות מהמחקר, אבל בכל זאת: המחקר הזה לא כלל כאמור התערבות חיצונית שהביאה את הקשישים ללכת, והם עשו זאת מרצונם. זה מעלה שאלה קשה אך פשוטה בנוסח הביצה והתרנגולת: האם לא ניתן להניח שאותם קשישים שהתהלכו להם במסדרונות, פשוט הרגישו טוב יותר ולכן עשו זאת? אולי הגוף שלהם התאושש מהר יותר מהמחלה או מהניתוח שחוו חבריהם הקשישים שבחרו להישאר במיטה? ואם כך הדבר, הרי מובן שהצוות הרפואי שחרר אותם יום וחצי מוקדם יותר. גם המסקנה בסיפא של דברי החוקרות בעייתית מעט: התפוסה במחלקות הפנימיות בבתי החולים בישראל אכן בלתי מתקבלת על הדעת, אולם משך האשפוז בישראל ממילא קצר משמעותית מזה הנהוג במדינות ה-OECD. אם הצוותים הרפואיים יעודדו הליכה רק כדי "להיפטר" מהר יותר מהמאושפזים, לא בטוח שזו התוצאה הרצויה.