מרגול, הביתה!

המשטרה יכולה לפקח אחר מרגול גם כשהיא בבית; מדוע היא מוחזקת במעצר?

מאז שעצרה המשטרה את הזמרת מרגלית צנעני בחשד כי שלחה עבריינים מארגונו של עמיר מולנר לסחוט באיומים את אמרגנה, נשמעו קולות רבים הגורסים כי השופטים שהחליטו על הארכות המעצר של הזמרת המפורסמת, הגזימו ו"הלכו רחוק מדי". רבים מהדוברים גם מצדדים בהאשמות של עו"ד ששי גז, הסנגור של צנעני, כי "אם זו לא הייתה מרגול, בתי המשפט לא היו מאריכים את המעצר".

מהתחושות הללו, כי "ידם של בתי המשפט על הדק הארכות המעצר" של צנעני קלה מדי, אי אפשר להתעלם והן אכן מצביעות על מצב בעייתי. ואולם, הטענה כי ההחלטות נובעות מזהותה של החשודה היא לא נכונה. האמת היא שהנטייה הכמעט אוטומטית, של שופטי השלום לקבל את בקשות המשטרה להאריך מעצרם של חשודים בפלילים היא תופעה גורפת, שפוגעת בכל העצורים ולאו דווקא במפורסמים שמביניהם.

יתר על כן, ממחקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה כי דווקא החלשים והמיעוטים בחברה, ולא החזקים והמפורסמים, דוגמת צנעני, סובלים יותר מתופעה זו. כך, למשל, ממחקר שערכו ד"ר אורן גזל-אייל מאוניברסיטת חיפה וד"ר רענן סוליציאנו-קינן מהאוניברסיטה העברית לפני שלוש שנים, עלה כי הסיכוי ששופט ידחה את בקשת המשטרה לעצור חשוד, תלוי במידה רבה בזהותו האתנית של החשוד.

כאשר השופט יהודי (והרוב המוחלט של שופטי ישראל הם יהודים), סיכוייו של חשוד יהודי להשתחרר מהמעצר גבוהים יותר מסיכויי חשוד ערבי, בהינתן שהעמדה המשטרתית כלפי שניהם הייתה דומה ושהדיון נערך באותו בית משפט.

ההסברים לאימוץ האוטומטי של שופטי השלום את בקשות המשטרה להאריך את מעצרה של צנעני נעוצים, אם כן, במקום אחר, ולא בעובדת היותה זמרת מפורסמת.

פער כוחות גדול

אחד ההסברים לתופעה הוא שהשופטים והמשטרה נמצאים באותו צד של המתרס, שמטרתו להגן על הציבור הרחב ולמצות את הדין עם עבריינים. לפיכך, נוטים השופטים להזדהות עם חוקרי המשטרה ו"ליישר קו עם בקשותיהם".

הסבר נוסף להארכות המעצר הכמעט אוטומטיות, נעוץ בכך ששלבי המעצר הראשוניים הם השלבים שבהם קיים פער הכוחות הגדול ביותר, בין החשוד וסנגוריו, לבין המשטרה והפרקליטות. בעוד שחוקרי המשטרה מגיעים לבית המשפט כשהם מצוידים בארגזים של ראיות (לכאורה), הכוללים תמלילי האזנות סתר, פרוטוקולים מחדרי החקירות, דוחות סודיים וכיוצא באלה, מגיעים הסנגורים לדיוני הארכות המעצר בידיים כמעט ריקות, כשכל שברשותם הוא גרסת החשוד ומידע חלקי שמקורו בכלי תקשורת. בשל כך, בשלבי המעצר המקדמיים אין לחשודים יכולת אמיתית להתגונן בפני האשמות המשטרה.

התופעה באה לידי ביטוי בצורה מובהקת בדיון הארכת המעצר הראשון של צנעני, כאשר בכל פעם שניסה סנגורה הצעיר והמוכשר, עו"ד שחר חצרוני, לשאול את נציגי המשטרה דבר מה בנוגע לחקירתה של הזמרת, השיבו השוטרים: "התשובה נמצאת בחומר הסודי המונח בפני השופטת" - המראה היה כמעט נוגע ללב.

שלבי המעצר הראשוניים הם הפוגעניים ביותר בחירות ובכבוד האדם, מכיוון שמעצם טבעם הם מהווים עונש לאדם שעדיין לא נשפט ושהוא בחזקת חף מפשע. לעתים, בעיקר כאשר מדובר בחשודים שעלולים להיות מסוכנים לציבור, הארכות המעצר הן הכרחיות. ואולם, במקרים אחרים, כאשר המעצר נועד לצורכי חקירה, יכולים וצריכים בתי המשפט לעשות שימוש יותר תכוף בחלופות מעצר ובטכנולוגיה שכבר קיימת ומאפשרת פיקוח הדוק אחר חשודים בפלילים, גם כשהם מצויים במעצר-בית. המקרה של מרגלית צנעני, גם אם תצא אשמה לבסוף, הוא אחד מהם.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988