"ישראל תהפוך לאחת ממפיקות הנפט והגז הגדולות בעולם"

ד"ר הרולד ויניגר מנסה להפיק נפט כחול לבן מפצלי שמן: "היקף מאגרי הגז בשטחי ישראל הוא 50 טריליון רגל מעוקבת לפחות" ■ המדען הציוני מאמין שהטכנולוגיה שפיתח תהפוך את ישראל למעצמת נפט, מצפה לתגליות גז נוספות ומבטיח לשתף פעולה עם הארגונים הירוקים

"ישראל", מאמין ד"ר הרולד ויניגר, "תהפוך בתוך מספר שנים לאחת ממפיקות הנפט והגז הגדולות בעולם". ויניגר כיהן עד לפני שלוש שנים כמדען הראשי של ענקית הנפט הבריטית-הולנדית רויאל דאץ' של. בראיון ל"גלובס", מעריך ויניגר שהחיפושים אחרי מאגרי גז יניבו תוצאות מרשימות, אולם העתיד האמיתי של ישראל טמון בנפט. בנוסף הוא מעריך שהסיכוי למציאת נפט "רגיל" אינו גבוה, אך כמויות אדירות של פצלי שמן יאפשרו לייצר נפט בכמויות שמתקרבות לתפוקה של ערב הסעודית.

האמונה העמוקה של ויניגר הובילה אותו להצטרף לחברת IEI, שמבקשת להפיק נפט מפצלי שמן באזור שפלת יהודה. הטכנולוגיה והכסף, הוא מאמין, לא יהוו מכשול בדרך להגשמת החזון. עם זאת, נראה שהביורוקרטיה וההתנגדות של תושבי הסביבה והארגונים הירוקים, עשויות לעכב את מימוש הפוטנציאל במשך שנים ארוכות.

1. המדען

"סטנלי פישר של האנרגיה"

לויניגר, 62, יש לוק של מדען מבריק ואקסצנטרי: בלורית כסופה וכרס קטנה מאחורי זוג גבות מזדקרות ומשקפיים עבי מסגרת. מכריו מכנים אותו "סטנלי פישר של האנרגיה" ומציינים שהספיק לרשום 266 פטנטים. לפני שנתיים הוא ויתר על שכר אגדי שרק ענקית נפט כמו רויאל דאץ' יכולה להציע, ובחר לעלות לישראל בעקבות החזון הציוני.

* מה התחזית שלך בנוגע למציאת נפט וגז?

"על-סמך הנתונים שראיתי, נראה שהיקף מאגרי הגז בשטחי ישראל הוא 50 טריליון רגל מעוקבת לפחות (כפליים מהכמות שהתגלתה עד כה - ע' ב'). לגבי נפט, הסיפור יותר מורכב. הגז שהתגלה הוא ביוגני, כלומר אינו מעיד כשלעצמו על הימצאות נפט בקרבתו. להערכתי, הטמפרטורה בשכבות הקרקע הרלבנטיות איננה גבוהה מספיק להיווצרות נפט. מצד שני יש בשכבות האלה עושר גדול מאוד בסלעי מקור (שיכולים להכיל נפט או גז ע' ב') - וזה נתון מאוד מעודד".

* איך זה שכל השנים חשבנו שאין באזור נפט או גז?

"ישראל הייתה מנותקת מעולם חיפושי הנפט והגז, בעיקר בגלל החרם הערבי. בשנים האלה נכנסו הרבה מאוד טכנולוגיות חדשות, בזמן שבישראל בכלל לא הוכשרו מומחים בתחום. למיטב ידיעתי, אני המומחה הבינלאומי הראשון שהיגר לכאן בשנים האחרונות".

הוא נולד וגדל בברוקלין, ניו-יורק, למד פיזיקה באוניברסיטת קולומביה ועשה דוקטורט בהארווארד. הפרויקט הראשון שבו היה מעורב היה פיתוח ה-MRI, מכשיר ההדמיה הרפואי. ב-1976 עבר לעבוד בשל רויאל דץ'.

משבר הנפט היה בשיאו. מדינות ערב צמצמו את אספקת הנפט למערב בגלל תמיכתו בישראל ומחיר הזהב השחור הרקיע שחקים. ענקית הנפט הבריטית-הולנדית הייתה עסוקה במציאת דרכים להפקת נפט לא קונבנציונלי במחירים סבירים.

ויניגר בחר להתמקד בהמצאה של מדען שבדי בשם פרדריק לונגסטרום להפקת נפט מפצלי שמן בתת הקרקע (in situ). במשך שנים פיתח ויניגר את השיטה של לונגסטרום ושכלל אותה, אך לא זכה לראות את פירות עמלו.

בתחילת שנות ה-80 פרצה מלחמת איראן-עיראק, מחיר הנפט צנח והמיזמים להפקת נפט לא קונבנציונלי הופסקו או עברו להתנהל על אש קטנה. ויניגר המשיך לעסוק בתחומים אחרים ופיתח בין היתר שיטה לאיתור גז טבעי בקידוחי נפט באמצעות MRI. השיטה הזו עזרה לחברת של להשיג יתרון משמעותי ביחס למתחרותיה בקידוחי המים העמוקים במפרץ מקסיקו.

פצלי השמן חזרו לאופנה בעקבות גל ההתייקרות האחרון במחיר הנפט, שהחל אחרי הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003. של רויאל דאץ' וחברות אחרות שבו להתעניין במרבצי פצלי שמן בקולורדו ובקנדה אבל המרבצים התגלו כבעייתיים: שכבת פצלי השמן לא הייתה אטומה מספיק, מה שאפשר לנפט לחלחל ולברוח לשכבות אחרות.

ואז פגש ויניגר את הגיאולוג הישראלי ד"ר יובל ברטוב שסיפר לו על מאגרי הפצלים של שפלת יהודה. ברטוב ייסד את IEI, שקיבלה ביולי 2008 רישיון ממשרד התשתיות לחיפושי נפט בשטח של 238 קמ"ר, דרומית לבית שמש.

"בדקתי מרבצי פצלי שמן בכל העולם ובשום מקום לא ראיתי מאגר שמשתווה למה שיש כאן מבחינת העושר והעובי של השכבה", אומר ויניגר, "רק בשטח הרישיון של IEI יש פוטנציאל ל-40 מיליארד חביות נפט. בכל ישראל יש להערכתי לפחות 250 מיליארד חביות ואולי יותר. הרזרבות של סעודיה, לשם השוואה, מוערכות ב-260 מיליארד חביות".

בסוף 2008, שלוש שנים לאחר שקודם למשרת מדען ראשי ברויאל דאץ' הודיע ויניגר על פרישתו בתום 32 שנה. זה היה זמן קצר אחרי ששל חתמה על הסכם לפיתוח מרבץ פצלי שמן בירדן. בתחילת 2009 עלה ויניגר לארץ והשתקע עם בני משפחתו ביישוב מכבים.

"חיכיתי ששל תחתום עם הירדנים", משחזר ויניגר, "ואז עשיתי עלייה".

* יש סיכוי ששל או ענקית נפט אחרת תשקיע אי פעם בישראל?

"אף חברה כזו לא תיכנס לישראל אם יש לה השקעות רציניות בעולם הערבי".

* מה גילית כשהגעת לכאן?

"זמן קצר אחרי שהגעתי התנדבתי ללמד קורס באוניברסיטת בן-גוריון. התברר לי שכל הסטודנטים שלי מגיעים מהחוג ללימודי הסביבה. יש בישראל מחסור חמור באנשי מקצוע ומומחים לתחום הנפט. הייתה כאן חברה ממשלתית שנסגרה בשנות השמונים ובמהלך השנים נעשו כאן 450 קידוחים 'יבשים'. זה נתון שלא יעלה על הדעת בשוק הפרטי".

2. הנפט

אנו בעד הנביא יחזקאל

במשך שנים פקדו את ישראל מחפשי נפט הרפתקנים, שחלקם הזכירו את אינדיאנה ג'ונס, שטענו בלהט כי הארץ המובטחת חייבת לשבת על מאגרי נפט אגדתיים. את המקומות שבהם קדחו בחרו ההרפתקנים לפי רמזים סמויים בספר התנ"ך - ספר יחזקאל נחשב פופולרי במיוחד - אך הקידוחים הסתיימו במפח נפש. האגדה על אוצרות הנפט של ישראל הפכה לבדיחה שחוקה.

לגברי ויניגר, מחפשי הנפט לא טעו לגמרי. הם רק פספסו בכמה מאות מטרים או שהקדימו בכמה מיליוני שנים. אם שכבת פצלי השמן שמונחת בעומק 300 מטרים בין בית שמש לקריית גת הייתה בעומק רב יותר - נניח של שני קילומטרים - היא הייתה הופכת לאחד משדות הנפט הגדולים בעולם. גם בעומקה הנוכחי עתידה השכבה לייצר בסופו של דבר מאגר נפט, אלא שנדרשת לכך המתנה קצרצרה של 3 מיליון שנים.

הסבר מדעי קצר: לפני 70 מיליון שנה, בתקופה שמכונה קרטיקון, האזור של ארץ ישראל וירדן כוסה ברובו על-ידי ים תטיס המפורסם. פני הארץ היו בצורת אגן שבתחתיתו הצטברו שלדי יצורים ימיים זעירים שמתו ושקעו לקרקעית הים.

כך, בתוך פרק זמן קצרצר (במונחים גיאולוגיים) של מיליון שנה נוצרה שכבה עבה ואחידה של פצלי שמן: סלעי משקע שבתוכם חומר אורגני מוצק בשם kerogen.

כשמחממים את החומר הזה לטמפרטורות גבוהות ניתן להפיק ממנו הידרוקרבונים: נפט וגז טבעי. באזור שפלת יהודה מגיע עובי השכבה ל-300 מטרים. מרבץ נוסף, בעובי כ-40 מטרים, נמצא במישור רותם שליד דימונה.

האנושות עוסקת כבר עשרות שנים בהפקת נפט מפצלי שמן. הראשונים היו השבדים, בימי מלחמת העולם השנייה. הם כרו את פצלי השמן, שרפו אותם בתנורים גדולים והגיעו בשיא להפקה של 10 אלפים חביות ביום. באותה שיטה, אגב, השתמשו בשנים האחרונות במכרה של חברת רותם אמפרט במישור רותם.

הפקת נפט בשיטה הזו יקרה מאוד ועלותה מגיעה ל-70 עד 100 דולר לחבית. בתהליך השריפה משתחררים לאוויר חומרים דמויי זפת ופיח שמייצרים מטרדי ריח קשים - תושבי דימונה יעידו על כך.

מתברר שישנה שיטה אחרת שאמורה להיות זולה ונקייה יותר. מי שהגה אותה היה פרדריק לונגסטורם, מדען שבדי שעבד בתעשיית פצלי השמן והציע לחמם את פצלי השמן בתוך האדמה ולהפיק מהם את הנפט in situ, כלומר מתחת לקרקע.

ויניגר פיתח את השיטה של לונגסטרום ושכלל אותה במשך שלושה עשורים והיום משוכנעים ב-IEI שהעלות הכוללת של הפקת הנפט תעמוד על 35 עד 40 דולר לחבית.

3. תוכנית הפעולה

2-4 מיליארד דולר

על השולחן בחדרו הצנוע של ויניגר באזור התעשייה הר חוצבים בירושלים ניצבת מבחנה ובתוכה נוזל אדמדם. זהו נפט באיכות גבוהה שהופק מליבת פצלי שמן שהוצאה מקידוח סקר ליד היישוב אדרת.

עד היום ביצעה IEI מספר קידוחי סקר באזור שפלת יהודה ובדיקות מעבדה. עד סוף השנה מקווים ב-IEI להתחיל בפיילוט שאמור להוכיח ששיטת החימום של ויניגר עובדת, ושאין לה השפעות שליליות על הסביבה.

IEI מבקשת לערוך את הפיילוט בשטח של 8 דונם, ככל הנראה ליד צומת האלה. במשך שנתיים יופקו מהאתר שתי חביות נפט ליום - 500 חביות בסך הכול - בהשקעה כוללת של 30-40 מיליון דולר.

"הפיילוט נועד לקבוע האם המאגר עומד בציפיות והאם הטכנולוגיה שלנו מתאימה", אומר ויניגר, "לא תהיה לנו בעיה לגייס את הכסף ובהנחה שהרגולציה תאפשר לנו נוכל לצאת לדרך ללא בעיות".

אם הפיילוט יצליח ויתקבלו האישורים המתאימים תצא IEI לגייס את המימון הדרוש להפקה המסחרית - בין 2 ל-4 מיליארד דולר. את ההפקה מתכוונת IEI לבצע החל מ-2017.

ברצועת קרקע, שרוחבה 100 מטרים ואורכה 200 מטרים, יבוצעו 200 קידוחים אופקיים שדרכם יוחדרו גופי החימום המיוחדים. הגופים יחוממו לחום של 300 מעלות צלזיוס ויפעלו במשך שלוש שנים.

הנוזלים אמורים להיות מופרשים מתוך הסלע כשהם מותירים את המשקע השחור והמזהם מאחוריהם, במעבה האדמה. ב-IEI משוכנעים שהשכבה אטומה מספיק כדי למנוע חלחול של נוזלים לאקוויפר, שנמצא 400 מטר מתחתיה.

התהליך אינו אמור לשחרר גזים רעילים כלשהם והנפט שיופק יהיה קל מאוד לזיקוק. הפרויקט הזה עשוי לצרוך כמויות גדולות של חשמל, אך בשלבי ההפקה המתקדמים ייווצר גז טבעי באתר ההפקה והשימוש בו לייצור חום באמצעות מלח מותך יאפשר להוזיל את עלויות ההפקה ולייעל את התהליך.

המיזם יפעל 25 שנה ובכל שנה "יתקדם" 200 מטרים. אחד המסלולים האפשריים הוא כביש 35 בקטע שבין בית גוברין למחסום תרקומיה - אזור נידח יחסית המרוחק ממרכזי התיירות של חבל עדולם. עד סוף העשור תגיע ההפקה לשיא: קצב של 50 אלף חביות נפט ליום, כחמישית מצריכת הנפט של המשק.

מנכ"ל IEI, רליק שפיר, מעריך שניתן תיאורטית לספק את מלוא צריכת הנפט של המדינה, אך הגדלת התפוקה מעבר ל-50 אלף חביות תחייב השקעות עתק של תשתיות.

"50 אלף חביות יכולות לספק את צריכת הנפט של מערכת הביטחון והתעופה האזרחית", אומר ויניגר ורומז בכך לטיעון המרכזי שמעלה IEI - הפרויקט יבטיח למדינת ישראל עצמאות אנרגטית.

* איך מסקנות ועדת ששינסקי ישפיעו על הרווחיות של המיזם החדש?

ויניגר: "המיסוי של ועדת ששינסקי הוא בסך הכול לא רע. המודל של דחיית המס, עד לאחר שהיזמים מחזירים את השקעתם, הוא הגיוני מבחינת תעשיית חיפושי הנפט והגז. מה שמפריע לי זה לא המיסוי אלא העובדה שמדינת ישראל שינתה את כללי המשחק בדיעבד, אחרי שיזמים כבר גילו גז. המיסוי בישראל לפני הקמת הוועדה היה מהנמוכים בעולם".

שפיר: "המיסוי החדש מגדיל מאוד את הכדאיות של המיזם מבחינת המדינה. אם היום נפט נמכר ב-100 דולר לחבית אז המיסוי החדש, שעומד על 60%, יכניס למדינה 36 דולר. במילים אחרות, את אותה חבית שהיא רוכשת כיום בשוק העולמי ב-100 דולר, המדינה תוכל לקנות מאיתנו ב-64 דולר. ההנחה הזו תהיה הרבה יותר משמעותית כשמחיר הנפט יעלה - ואנחנו צופים שמחיר חבית יעלה ל-150 דולר לפחות עד שנתחיל בהפקה".

* המדינה תוכל להוזיל את מחיר הבנזין לצרכנים?

שפיר: "תיאורטית, אם המדינה תרצה לגלגל הדיסקאונט לצרכנים, ניתן יהיה להוריד את מחיר הבנזין ב-30 עד 40 אחוז שזה משהו כמו 4.5 שקלים לליטר, אם ניקח את המחיר היום".

4. הבעיות

"זה תמיד הכי גרוע בהתחלה"

נכון להיום ממתינה IEI לאישור הוועדה המחוזית לתכנון ובניה כדי שתוכל להתחיל בפיילוט. ישיבת הוועדה מתעכבת על-רקע התנגדות של הארגונים הסביבתיים ותושבי הסביבה.

התושבים טוענים שהטכנולוגיה של IEI לא הוכחה עדיין ובמיזם גלומים סיכונים סביבתיים רבים והם אינם מוכנים להפוך את אזור עדולם, בעל ערכי הטבע והתיירות הרבים, ל"שפן ניסיונות".

התושבים הצליחו להשיג את תמיכתם של משרד החקלאות ונציגי השלטון המקומי ובינתיים הצטרפו להתנגדות גם ארגונים סביבתיים רבים. עמותת אדם טבע ודין עתרה לבג"צ וביקשה כי ייקבע שחוק הנפט - שבזכותו נהנית IEI ממסלול אישורים מקוצר - אינו חל על הפקת נפט מפצלי שמן.

המדינה דחתה את הטענות בתשובתה לבג"צ והעתירה עדיין לא הוכרעה. "בארה"ב", אומר ויניגר, "אחרי שיש לך כבר את הרישיון, מספיק להרים טלפון למשרד המקרקעין המקומי ולעדכן שאתה מתחיל בקידוח. כאן זה יותר מסובך.

"יש כל כך הרבה משרדים שמעורבים ולכל אחד מהם יש חלק בתכנון. זה לא מפתיע כי לא היה כאן גז ונפט ולממונה על הנפט והגז במשרד התשתיות יש משרד זעיר".

* מה לגבי התושבים?

"בכל מקום שבו עבדנו יצרנו קשר עם האוכלוסייה המקומית. בקולורדו ובקנדה, ככל שאתה יותר שקוף והתקשורת שלך יותר טובה, אתה משתפר. אני מאוד אופטימי. זה תמיד הכי גרוע בהתחלה אבל הפיילוט יצליח ללא ספק ואני מאמין שעם הזמן התושבים יבינו שזה לא כל-כך מפחיד ושהסיפור נופח מעל ומעבר. אחד התפקידים שלנו הוא להוכיח שאין סכנה במיזם הזה - ונעשה את זה בפיילוט".

ד"ר הרולד ויניגר ישתתף בכנס האנרגיה של "גלובס" שייערך ב-22 לספטמבר

המשקיעים: מרדוק, דיק צ'ייני והלורד רוטשילד

IEI, שהוקמה ב-2008, נשלטת (89%) על-ידי חברת IDT של המיליארדר היהודי אמריקאי הווארד ג'ונאס, שעשה את הונו בתחום כרטיסי החיוג הבינלאומיים. מניות נוספות של החברה מוחזקות על-ידי ד"ר ויניגר והמייסד ד"ר יובל ברטוב.

בנובמבר האחרון הצטרפו לרשימת המשקיעים בחברה שני שמות נוצצים במיוחד: טייקון התקשורת רופרט מרדוק והלורד ג'ייקוב רוטשילד - שניהם רכשו 5.5% מג'יני, זרוע האנרגיה של IDT, שמחזיקה בנוסף ל-IEI גם במיזם פצלי שמן בארה"ב. הרכישה שיקפה לשני המיזמים שווי של 200 מיליון דולר.

משקיעים מפורסמים נוספים במיזם הם הפילנתרופ ואיש קרנות הגידור לשעבר מייקל שטיינהארט שמכהן גם כיו"ר החברה וסגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'ייני שמכהן בדירקטוריון IDT.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גז ונפט?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988