המצרים קלקלו לארדואן את החגיגה

רג'פ טאיפ ארדואן נחת בקהיר וחשב שמארחיו מחכים לו בקוצר רוח לשמוע מילות גנאי על ישראל. הוא לא האמין עד כמה הם מעדיפים שיחתום על הסכמי שיתוף-פעולה מסחרי שיקלו על כלכלתם המעורערת, יאסוף את 280 חברי פמלייתו ויניח להם בדרכו לתוניס וללוב.

3 ימים בלבד אחרי ש-6 ישראלים הונסו בבושת-פנים על-ידי רחוב מצרי פראי, נחת ראש ממשלת טורקיה בקהיר, וביקש לרכוש כותרות על חשבון כבודה הרמוס של ירושלים. ואכן, בשני נאומים שנשא הוא לא חדל לאיים על ישראל ולתבוע ממנה התנצלות ופיצויים. אבל בכך פחות או יותר הסתכמו הצלחותיו הפומביות.

המצרים קלקלו לארדואן את הביקור. אין דרך נקייה יותר לומר את זה. כדי להבין כמה הקביעה הזו נכונה, צריך רק לעקוב אחר ההבטחות שיצאו מסביבתו בנוגע למסלול יעדיו. אירוח בעזה, ביקור בכיכר תחריר, נאום היסטורי לעולם הערבי בבית האופרה של קהיר. תוכנית מושלמת עבור מנהיג עולה המצויד בשאיפות לאחד את העולם הערבי תחת דגלה של טורקיה.

ארדואן אכן נשא את הנאום, אבל המצרים דאגו שדבר ממנו לא ישודר בטלוויזיה. את הביקור בעזה הם שכנעו אותו לבטל, שהרי מה פתאום שיפלוש לזירת ההשפעה הבלעדית שלהם. הביקור בתחריר אמור היה לשמש גולת הכותרת של מסע ארדואן למצרים. ארדואן קולט בחושיו החדים שעליו לדבר עם הרחוב, אבל מארחיו הבהירו לו בנימוס שמוטב לוותר. ארדואן התקפל שנית.

מארחו של ארדואן, ראש המועצה העליונה של הצבא, מוחמד טנטאווי, חתם עמו על הסכם לשיתוף-פעולה אסטרטגי. ההסכם כולל בעיקר מיזם לחיפושי גז משותפים בים התיכון.

לישראל המודאגת מותר להיאנח ברווחה. המצרים כנראה אינם חלשים כמו שנדמה בעת הזאת. הם לא מכרו את כבודם העצמי לארדואן, והם גם לא מכרו את ידידיהם בירושלים. לפחות לא הפעם.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל