הברוקר עשה את שלו, הברוקר יכול ללכת? בבתי ההשקעות נערכים לגל פיטורים

חורף 2008 היה קר במיוחד בבתי ההשקעות, בעולם כולו וכמובן גם בישראל. המשבר הגלובלי אמנם הכה בכלל המשק, אולם בפיננסים הרגישו בו במהירות ובעוצמה יתרה: ההכנסות צללו דרמטית, והעתיד נראה שחור משחור.

באחד מבתי ההשקעות הגדולים בארץ כינס אחד המנהלים הבכירים את עובדיו לשיחה נוקבת ומדכדכת, שדומות לה התנהלו מן הסתם לא מעט אותה תקופה. "אני לא אשכח בחיים איך הוא עמד שם, ממש עם דמעות בעיניים", משחזרת עובדת שנכחה במעמד, ושמאז עזבה את התחום. "הוא הסביר כמה המצב קשה, שהם מפחדים שהוא רק ילך וייעשה יותר קשה, ואמר: 'אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לפטר לא מעט עובדים'. חוץ מהפיטורים לא חילקו בכלל בונוסים לעובדים. זה היה די שוק בשביל כולם".

למרות השוק, גילו העובדים הבנה (גם לא היו להם, מן הסתם, הרבה ברירות), כמיטב המסורת הקפיטליסטית. אלא שאז הגיע מארס 2009, ואיתו הדוחות השנתיים לבורסה. שם, בין התוצאות הכספיות העלובות להסברים על המכה שהסב המשבר הגלובלי לעסקים, הם הבחינו בנתונים שהפעם היו מסקרנים במיוחד: נתוני השכר של אותו מנהל שבישר על הקיצוצים כשבעיניו לחלוחית. "בשלב הזה הבנו שהדמעות שלו היו דמעות תנין", אומרת אותה עובדת לשעבר. "ראינו שהוא ושאר הבכירים ממשיכים ליהנות מסכומי עתק. אמרנו, 'מילא שכר הבסיס שלהם כל-כך גבוה, אבל שלפחות לא ייקחו בשנה כזאת בונוסים של מיליונים'. הרגשנו שהגישה שלהם היא של 'אנחנו עובדים קשה, כל האחרים לא עושים כלום'".

הם לא הביאו בחשבון שזה ייצור התמרמרות בקרב העובדים?

"אני מניחה שהם הביאו את זה בחשבון. העניין הוא שנראה שזה לא ממש אכפת להם. המקרה הזה היה אחד הגורמים שהביאו אותי לעזוב לגמרי את התחום".

שלוש שנים מאוחר יותר, לא מן הנמנע שהתסריט יחזור על עצמו בקרוב מאוד. לפי ניתוח מוסף שוק ההון של "גלובס" מראשית החודש, "אחרי החגים" צפוי גל פיטורים נרחב בבתי ההשקעות, לאור הצניחה החדה בהכנסות וברווחיות, ועל רקע הטלטלה בשווקי העולם. בענף ניתן לשמוע הערכות סותרות, חלקן אופטימיות יותר מהתחזית הנ"ל, אף שהכול מסכימים שהמצב רחוק מלהיות שפיר. אם אכן יתממש גל הפיטורים המדובר (ובשורות רעות ראשונות התקבלו כבר השבוע בכלל פיננסים ובתמיר פישמן), יהיה זה לאחר תקופת גאות שהתאפיינה בגיוסי כוח אדם מסיביים - תקופה שהגיעה לאחר גל הפיטורים של משבר 2008.

התנודתיות החריפה הזו מעלה שאלות עקרוניות לגבי העבודה בענף: אמנם, פרט לעובדים המאוגדים במגזר הציבורי קשה לחשוב על עובדים שנהנים כיום מביטחון תעסוקתי מוצק במיוחד, אולם נראה שבבתי ההשקעות חוסר הוודאות מועצם. "הם הראשונים שמושפעים מהמצב ומהתפתחויות כגון הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית", אומר יובל קמין, מנהל גיוס והשמה בנישה, המתמחה בהשמת עובדים בשוק ההון. כך גם בסוגיית פערי השכר בין רוב העובדים לבין המנהלים הבכירים והטאלנטים למיניהם: בתי ההשקעות לא המציאו את התופעה, שקיימת בענפים רבים אחרים, אולם היא מתבטאת בהם בעוצמה רבה ומעוררת לא מעט תסכול. הצרימה הזאת מגיעה לשיאה כשתנאי הבכירים המפנקים ניתנים כסדרם במקביל למהלכי קיצוצים ולפיטורים.

בבתי ההשקעות הנסחרים בבורסה התנאים החלומיים של הבכירים גם מתפרסמים בפומבי, מנקרים את עיני הכפופים להם ומותירים אותם לאכול לעצמם את הלב. דוחות 2010, למשל, לימדו את עובדי אקסלנס שכ-14% מהוצאות השכר של בית ההשקעות מופנים לחמשת הבכירים בחברה. עובדי דש איפקס גילו שלמרות צניחה חדה ברווח, של קרוב ל-60%, שכר ההנהלה הבכירה זינק בכ-45%. עובדי מגדל שוקי הון גילו שעלות שכרו של הסמנכ"ל ים רובינשטיין הסתכמה ב-6.6 מיליון שקלים, ושיו"ר מגדל אהרון פוגל מסביר לתקשורת כי מדובר בשכר "הוגן".

"זו נקודה כואבת", מודה עובדת בבית השקעות מוכר. "הקפיטליזם מעודד אותנו לפרגן להם, אבל ישנו האופן שבו אנחנו מגיבים בגלוי, וישנן הרכילויות עליהם אחר כך מאחורי הגב. אתה אומר, 'או-קיי, הוא צריך לקבל יותר, אבל עד כמה?'. אם הם היו מקבלים כפול מאיתנו ניחא, אבל כשזה פי עשרה ויותר זה מקומם". קולגה שלה למשרד מהנהן בהסכמה: "נכון, זה עולם קפיטליסטי והכול - אבל ראשית, מדובר בסכומים מוגזמים ומופרכים, ושנית, לא תמיד יש לזה קשר לכישרון או לעבודה טובה יותר. התחושה היא שיש בעסק הזה הרבה מאוד יכולת של אנשים למתג את עצמם ככוכבים, כמי שהעסק מאוד צריך אותם - והרבה פחות יכולות מיוחדות".

סוגיית הכוכבים והקשר הרופף לא פעם בין שכר לביצועים התחדדה בימי האופוריה של 2007, ובמיוחד על רקע הטלטלה שהכניס לתחום בית ההשקעות פריזמה שהקימה קרן מרקסטון. בפריזמה החליטו לפנק את המנהלים בג'יפים וברכבי שטח יוקרתיים אחרים, ושילמו משכורות גבוהות במיוחד גם לעובדים הזוטרים יותר. "פריזמה גרמה לבלגן מאוד-מאוד גדול ולקפיצה חדה במשכורות בשוק", משחזר מנהל בית השקעות קטן. "אני זוכר שנבהלתי מזה, ולא הייתה לי ברירה אלא להעלות שכר להרבה עובדים. בראייה לאחור אני חושב שהכוונה שלהם הייתה לשלם בכוונה הרבה יותר ולתת כל מיני ג'יפים והטבות, כדי לצייר תמונה כאילו 'אצלנו נמצאים הכי מוכשרים'".

ההתנהלות החריגה של פריזמה אולי עזרה לעובדים בענף לשדרג את שכרם, אולם הדבר לא החזיק מעמד לאורך זמן. בימי המשבר נאלצו בפריזמה לקצץ ולפטר בדיוק כמו כולם, וב-2009 בית ההשקעות, שנולד בתרועה רמה, התפרק סופית. "שנה-שנתיים השוק קצת רעד, כי אם רצית לשמור אנשים טובים היית צריך להציע להם יותר - אבל זה קרס בקול ענות חלושה", אומר בכיר לשעבר בבית השקעות גדול. "פריזמה הייתה חתיכת בלון שהתפוצץ. המודל שלהם פגע בכל השוק. הם לקחו אליהם כביכול כוכבים, שכמובן מהר מאוד התגלה שאף אחד מהם לא באמת כוכב. לא נשאר מזה כלום, וגם המשכורות חזרו לרמות נורמליות".

רמות נורמליות בשוק ההון עולות אמנם על השכר הממוצע במשק, ואין כל צורך להציע לעובדים בבתי ההשקעות ממחטות לניגוב הדמעות - אולם רובם המכריע רחוקים מהמספרים המפוצצים של משכורות הבכירים, שהעיתונות הכלכלית נהנית להעלות לכותרות. לפי סקר השכר של נישה (ראו טבלה), אנליסטים ומנהלי השקעות בכירים משתכרים בממוצע רק מעט יותר מ-20 אלף שקלים בחודש (המתחילים משתכרים הרבה פחות), סוחר מנוסה יסתפק ב-12 אלף שקלים ומנהלי קשרי לקוחות יסתפקו בשכר בסיס נמוך מהשכר הממוצע במשק.

שכר הבסיס נמוך, אולם למנהלי הלקוחות ולבעלי תפקידים נוספים, ובמיוחד למשווקי ההשקעות, יש אפשרות לטפס לסכומים גבוהים הרבה יותר מעמיתיהם בעזרת בונוסים על הצלחות. אחרים נהנים גם הם מבונוסים, בשנים שאינן קטסטרופליות, ואלה אינם קשורים בהכרח למידת הצלחתם האישית: מדובר בסכומים קבועים בגובה של כשתיים-שלוש משכורות. בחלק מבתי ההשקעות עובדים נוהגים לקטר על כך שבשנים מעולות, כמו 2009 ו-2010, הבונוס לעולם לא יטפס לשש משכורות - אולם בשנה גרועה, 2011 למשל, הבונוסים בדרך כלל יבוטלו כליל. מכיוון שמדובר בבונוסים הניתנים מדי שנה, העובדים רואים בהם מעין חלק אינטגרלי מהשכר - וקיצוצם נתפס כסוג של הרעת תנאים.

מי שכן יכולים לטפס לגבהים מרשימים יותר בשכר הם כאמור משווקי ההשקעות, שמביאים לעסק את הלקוחות. "מוקדי הכוח בשוק הזה משתנים", מנתח בכיר בענף, "בעשרים-שלושים השנים האחרונות השוק מאוד השתכלל. פעם, אם היית מנהל השקעות טוב, היו עולים אליך לרגל, היית יכול לתת שירות טוב ללקוחות שלך ולגבות עמלות גבוהות. אבל התחרות התחזקה, המרווחים יורדים, והדגש עבר מניהול ההשקעות לעניין השיווקי. ואז, מי שמרוויח את העמלות הגבוהות אלה העובדים שמביאים את הלקוחות - משווקי ההשקעות. הם הופכים לפונקציה המשמעותית בעולם הזה.

"בגלל זה ובגלל הרגולציה יכול להיות שאיש המפתח בארגון הוא המשווק, או עורך הדין או האקס-רגולטור, שיכול להתמודד עם כמות הניירות, וחלק ממנהלי ההשקעות נדחקים לצדדים".

מנהל בית השקעות מסכים עם הקביעה הזאת, ומסביר בניסוח בוטה יותר את השכר הצנוע יחסית של מנהלי ההשקעות: "כשמדובר בגוף גדול, שמנהל עשרות מיליארדי שקלים, מנהלי ההשקעות לא יכולים לנצח את השוק ולא יכולים להפסיד לשוק. המנהלים הבכירים כבר מבינים את זה, והתוצאה היא שהם לא מעריכים יותר מדי את מנהלי ההשקעות שלהם. בגלל זה השכר שלהם הוא שכר בסדר, אף אחד לא רעב ללחם, אבל זה לא שכר מאוד גבוה".

אז מנהלי התיקים יתקשו להגיע לסכומים גבוהים ממש - אולם הם נהנים מיציבות תעסוקתית גבוהה ביחס למשווקים. שכרם של אלה יכול, כאמור, לטפס באופן משמעותי בתקופות הגאו*ת - אולם הם גם עלולים להיות המפוטרים הראשונים בעתות משבר, שכן אז פוחתים באופן טבעי המשאבים המופנים לשיווק, לפרסום ולגיוס לקוחות.

ההערכות בשוק הן שכך יהיה גם במשבר הנוכחי: הקיצוצים יורגשו היטב בשיווק, בעוד שמניהול התיקים אין יותר מדי מאיפה לקצץ. קמין מחברת נישה אומר שכבר עכשיו מורגשת ירידה בביקוש למשווקים.

תחום נוסף שבו, על-פי ההערכות בשוק, עלול התגמול לחוות ירידה משמעותית, הוא תחום הברוקרז', שבו צמחו בשנים האחרונות כוכבים למיניהם שהגיעו לרמות שכר חלומיות ולאו דווקא בגלל כישרון מיוחד בהצמחת כסף. "להעביר את הפקודות במחשב, לקנות מניה כזו או אחרת - זה לא איזה משהו נורא אינטליגנטי", טוען בכיר בבית השקעות. "הקטע הוא שבעולם הזה יש מעט מאוד לקוחות, ואם הם רוצים לעבוד איתך ולהעביר דרכך את ההוראות - אז הערך שלך הוא מאוד-מאוד גבוה.

"אבל היום זה כבר מתחיל ללכת אחורנית. המשכורות שם יהיו חייבות לרדת. רמת התחרות עלתה, רמת הרווחיות ירדה. אתה מגלה שכל החברות האלה עובדות בשביל העובדים שלהן. אם יש לך ברוקר שיש לו לקוחות זרים - הוא ימשיך לקבל משכורות עתק, כי הלקוחות הזרים הם באמת שלו. אבל אם יש לך בן אדם שעובד קצת עם מגדל, קצת עם מבטחים - המשכורות של החבר'ה האלה ירדו".

האם הסכומים העצומים שרשמו חלק מהכוכבים של חדרי המסחר עוררו גם הם טינה וקנאה בקרב שאר העובדים, בדומה לשכר המנהלים? נראה שפחות. עובדים רבים מסתכלים על העבודה הסופר-אינטנסיבית לעתים בחדרי המסחר ומעדיפים לוותר על פוטנציאל ההשתכרות, ובלבד שיישארו להם חיים. "לפעמים זה נראה כמו מבוך עכברים", אומר בכיר לשעבר בבית השקעות, שהחליט לצאת מהמירוץ. "אני החלטתי לברוח מכלובים של זהב, אבל הרבה נשארים והופכים קצת לזומבים. פועלת כאן דינמיקה של רווחה כלכלית: אתה מרוויח משכורות יפות מאוד, אבל זה כמו סם. אתה לא יכול לעזוב את זה כי אתה חי ברמת חיים מסוימת, וברגע שאתה יורד ממנה עולמך חרב".

מי שמשקיפה על כל הסיפור מהצד היא רשות ניירות ערך, שבשנים האחרונות העמיקה משמעותית את הרגולציה על בתי ההשקעות. שם כמובן לא אוהבים במיוחד את המגמה הזו, ויש הטוענים כי היא תבוא בסופו של דבר על חשבון הלקוחות, או על חשבון העובדים, או על חשבון שניהם גם יחד: הרגולציה משיתה על בתי ההשקעות עלויות נכבדות, ולעתים מחייבת אותם לשכור עובדים נוספים (למשל למחלקה המשפטית) - והמימון לכך יצטרך להגיע ממקור כלשהו. כשמדובר בחברות בינוניות ומטה, המשמעות יכולה להיות גם סגירה של העסק. "בכל שני וחמישי יש חוקים חדשים, ועוד ועוד עדכונים - אתה כבר בקושי זוכר מה צריך לעשות", מלין מנהל תיקים.

"חוסר הביטחון בתחום הזה נובע מכך שהעסק משתנה כל הזמן", הוא מוסיף. "זה עסק שלא קיים המון שנים במתכונתו הנוכחית. כל העולם הזה מאוד התפתח מאז רפורמת בכר, זו למעשה תעשייה צעירה. אני מקווה לגדול יחד איתה, אבל אני יודע שיחסית למקצועות אחרים אני נמצא יותר בסיכון. זה לא כמו רופא או עורך דין או מהנדס, מקצועות שאתה יכול להיות בטוח שתוכל לגדול איתם".

 לא בשמיים שכר ממוצע בבתי ההשקעות