עד כמה שוק זכויות השידור הספורטיבי בישראל מפגר מאחורי אירופה, ניתן ללמוד מהחדשות האחרונות שמגיעות מנורבגיה: ליגת הכדורגל המקומית, שהיא פחות או יותר בסדר הגודל של ליגת העל שלנו מבחינת תקציבים, חתמה השבוע על הסכם שידורים חדש, שיעניק לה 65 מיליון אירו בין השנים 2013-2016 (כ-21.6 מיליון אירו בעונה, המהווים עלייה של 33% לעומת הסכם השידורים הנוכחי).
כהשוואה, זכויות השידור של ליגת העל, הכוללות את "המשחק המרכזי" בערוץ 1, המשחקים המשניים בצ'רלטון, תוכנית התקצירים בערוץ הספורט וניו-מדיה (זכויות אינטרנט וסלולר) שוות בעונה הנוכחית כ-9.8 מיליון אירו בלבד. וזה עוד לפני העונה הבאה, שבה צפויה צ'רלטון לשלם כ-2 מיליון אירו פחות בגין הזכויות של המשחקים המשניים.
ההסכם החדש של הליגה הנורבגית כולל את שידורי הליגה הבכירה, ליגת המשנה, הגביע המקומי וליגת הנשים.
אחד ההסברים האפשריים לפערים המשמעותיים בהיקפי זכויות השידור בין הכדורגל הנורבגי לישראלי, הוא באהבה הגדולה בהרבה למשחק במדינה הסקנדינבית: על-פי האתר הבריטי www.european-football-statistics.co.uk, מעל 8,000 צופים מגיעים בממוצע מגיעים מדי מחזור לצפות במשחקי הליגה בעונה הנוכחית, לעומת כמות נמוכה כמעט ב-50% בליגת העל הישראלית בעונה החולפת.
בנוסף, מעניין לציין כי לפי נתוניה של פיפ"א, רשומים בנורבגיה כ-352 אלף כדורגלנים ב-3,218 מועדונים שונים, לעומת נתונים עגומים בהרבה בישראל: 43,866 כדורגלנים רשומים ב-290 מועדונים בלבד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
