היכונו לשידור החוזר

הרהורים נוגים על מצב הטלוויזיה בארץ לנוכח הפסקת הפקת "נבחרת ישראל בטלוויזיה"

"נבחרת ישראל בטלוויזיה" הייתה תוכנית סאטירה בעייתית. לא אחת חבטתי בה כאן. ובכל זאת, את ההחלטה על הפסקת הפקתה לאחר עונה אחת בלבד, קיבלתי בעצב. אין כאן בבחינת "אחרי מות קדושים אמור": כבר בתוכניות האחרונות של העונה הקודמת, כתבתי כאן שמדובר בתוכנית המשתפרת ביותר בטלוויזיה.

למרות ההשקעה הגדולה בה, הרייטינג של "נבחרת ישראל בטלוויזיה", לא נסק אל מעבר ל-10%. במצבו הנוכחי של ערוץ 10 המשווע למזומנים, זה לא הספיק כדי לשרוד, אבל לא זאת הבעיה. הבעיה היא שאפילו אם התוכנית הייתה מצליחה ומשיגה מספרים של יותר ל-30%, ששמורים בז'אנר רק ל"ארץ נהדרת", ספק אם היה בכוחה לשרוד.

מקורות בערוץ 2, הנהנה מרייטינג משופר, מדווחים על קריסה, ממש כך, בהכנסות מפרסום (רק אתמול פורסם ב"גלובס" על הכוונה לפטר עשרות, אם לא מאות עובדים בתעשייה): אפילו תוכניות דגל שנהנות מרייטינג גבוה, משדלות מפרסמים במחירים שלא הכירו עד כה בערוץ 2.

הקורא הנבון יכול לשאול את עצמו, מה לעזאזל אכפת לו אם איזה מפיק, במאי או צלם יאבדו את מקום עבודתם. הבעיה היא שעם תוצאות המשבר, לא נתמודד כצופים בחודשים הקרובים: הפקות טלוויזיה ממילא מצולמות (לרוב) זמן רב לפני שידורן, ובטווח של החודשים הקרובים, יתמלא המסך הקטן בסדרות ותוכניות חדשות כאילו כלום לא קרה. אלא שאז, עם תום המלאי במחסני הזכייניות, נעבור למוד של שידורים חוזרים והפקות ברמה של הערוץ הקהילתי.

גם מי שלא נמנה עם צופי "נבחרת ישראל בטלוויזיה", צריך לבכות את מותה בטרם עת: מדובר בקורבן הראשון של תקופת היובש שצפויה לנו בקרוב על המסך. מעניין לפיכך לראות מה יעשה הרגולטור בדרישתו למכסה של "הפקות מקור", כשגם תוכניות עם רייטינג נפלא מפסידות כסף על כל דקת שידור.