מתנגדי ועדת הריכוזיות יוצאים לקרב

1. בשקט בשקט נרקמת מתקפת הנגד של המגזר העסקי על המלצות ועדת הריכוזיות. המלצות שאמנם אין להן דבר וחצי דבר עם ריכוזיות, אבל הן פוגעות קשות בחברות ההחזקה הנסחרות בבורסת ת"א. את הקמפיין מובילים כמה אנשי עסקים בכירים, שקיימו בשבועיים האחרונים שיחות רקע עם עיתונאים רבים להצגת עמדותיהם. מטרת הקמפיין היא להסביר שלהמלצות הוועדה יהיו השלכות שליליות באופן משמעותי על התנהלות החברות הציבוריות וליצור אווירה ציבורית שלפיה "ההמצאה", כפי שהם קוראים לה, של "חברות פער" ייחודית לישראל, מזיקה, בעייתית ופוגעת ביכולת לנהל חברה, בזכות הקניין, במשקיעים ובשכל הישר.

מבחינת יוזמי הקמפיין, עצם המושג "חברת פער" הוא המצאה מיותרת שנסמכת לדבריהם על "תיאוריות אקדמיות שוליות שלא התקבלו באף מקום בעולם". עם זאת, אנשי העסקים מעדיפים שלא לצאת בגלוי ובשמם נגד הוועדה, בעיקר כי הם חוששים מהתקפות אישיות נגדם ואינם רוצים להפוך לסמל.

ועדת הריכוזיות נמצאת בשלב השימועים, שלאחריו יגובשו מסקנותיה. יוזמי הקמפיין ועורכי דינם ינסו בשלב זה להשפיע על המסקנות הסופיות, אבל הם אינם שוגים באשליות, וחלקם חשים כי "המשחק מכור". לאחר מכן, יעברו ההמלצות לחקיקה - תהליך שייקח כמה חודשים. לכן המאמץ מושקע בניסיון להשפיע על כלי התקשורת, כדי שזו בתורה תשפיע על חברי הכנסת. בשלב הבא יופעלו לוביסטים, במטרה להביא לשינוי בנקודות ספציפיות, ואנשי אקדמיה ומשפטנים, שינסו לשמוט את הבסיס המתודולוגי של ההמלצות.

2. השיח מתמקד בסוגיית "חברת הפער" ולא בכדי. מדובר בליבת ההמלצות. מרגע שחברה תוגדר "חברת פער", היא תיכנס לסד שבו הגופים המוסדיים ומחזיקי מניות המיעוט יקבעו לגבי החלטות רבות, שהיום מקבל בעל השליטה בעצמו, ויוטלו עליה מגבלות. בין הנקודות הבעייתיות ביותר: הצורך להביא לאישור אסיפה כללית שורה של נושאים כמו עסקאות משמעותיות, גיוס הון, מינוי דח"צים ושכר בכירים; חובת הצעת רכש למחזיקי מניות המיעוט אם בעל השליטה דוחה הצעת רכש עוינת במחיר הגבוה ב-10% ממחיר השוק; וביטול רישום כפול של חברות פער במדדים העיקריים במצב שבו חברת הפער היא יותר מ-70% מנכסי החברה האם.

חלק מהמתנגדים להמלצות שוללים לחלוטין את המושג "חברת פער". לטענתם, הוועדה יוצרת מצב אבסורדי, שבו מפקיעים מהרוב את זכות ההחלטה בעניינים מהותיים, ומעבירים אותה למיעוט. אחרים דורשים כי ההגדרה "חברת פער" תרוכך כך ששיעור ההחזקות של בעל השליטה (לאחר השרשור) הנדרש להגדרת "חברת פער" יפחת מ-50% ל-25%.

3. בטענות מתנגדי הוועדה יש מן הסתירה. הם טוענים נגד "האבסורד" שבו "העניינים המשמעותיים ביותר בחברה יוכרעו על ידי מיעוט בעלי המניות ולא על ידי הרוב". אבל עולה השאלה מי כאן הרוב ומי באמת המיעוט? האם בעל שליטה המחזיק רק 25% מהמניות יכול לטעון ברצינות שלבעלי מניות ה"מיעוט", המחזיקים 75%, לא מגיעות זכויות ואילו לו, מתוקף ה-25% שבבעלותו הישירה, הזכות להחליט בכל נושא?

גם הגישה הלעומתית, הטוענת כי המושג "חברת פער" היא המצאה ישראלית מיותרת, בעייתית ותביא את מתנגדי ההמלצות לקרב חזיתי מול הרגולטורים וחברי הכנסת. המתנגדים יצטרכו להסביר מה החלופה שהם מציעים. הרי ברוב החברות הרלוונטיות, בעל השליטה מחזיק באופן ישיר שיעור נמוך מאוד. למשל, שאול אלוביץ המחזיק 19% בבזק, נוחי דנקנר המחזיק 12.9% בסלקום או אילן בן דב, המחזיק 24.5% בפרטנר. שליטה מלאה ללא דריסת רגל למיעוט, בשיעור החזקה כה נמוך, אינה נתפסת היום כלגיטימית.

כאשר מציגים התנגדות לליבת ההמלצות ופוסלים את כולה על הסף, יוצרים אנטגוניזם קשה בקרב מקבלי ההחלטות. קבלת טיעון זה תחייב את חברי הכנסת לבטל מעיקרה את הוועדה, תוך התרסה נגד כל הרגולטורים ויציאה נגד ראש הממשלה - מהלך שמשול להתאבדות פוליטית.

על המתנגדים לזכור דבר נוסף - ישנם חברי כנסת הרואים בהמלצות הוועדה פשרה מזיקה וסבורים שהן מקילות מדי. פסילה גורפת של ההמלצות על ידי המגזר העסקי תביא לריאקציה, למתקפת נגד תקשורתית עזה ולהסלמה של דרישות חברי הכנסת. באקלים הפופוליסטי השורר בכנסת, גם דרישה לביטול רשמי של חברות החזקה אינה מופרכת.

4. המלצות הוועדה אינן מקשה אחת. בענייני שכר ובחירת דח"צים, ההמלצות טובות מאוד ויש להרחיבן לכל החברות הציבוריות. אבל חלק ניכר מהטענות נגד המלצות הוועדה מוצדק. למשל, לגבי ההתנהלות השוטפת של החברה. לא בטוח שהעברת הכוח בהחלטות מהותיות בחברה, מהדירקטוריון לאסיפה כללית, כלומר לגופים המוסדיים, תשפר מאוד את המצב. להיפך, המוסדיים לא הוכיחו בשנים האחרונות יכולת טובה לעמוד מול בעלי שליטה, ושיקול דעתם התגלה במקרים רבים כבעייתי וספוג אינטרסים לרוב.

מה הסיכוי שהמתנגדים להמלצות הוועדה ול"חברות הפער" יצליחו לבטל אותן? לא גבוה, להערכתנו. עם כל מופרכותן של חלק מההמלצות והנזק הממשי שהן גורמות למגזר העסקי, העבר הקרוב מלמד שכאשר צוות רגולטורים משלב ידיים יחד, ובמיוחד אם הוא נהנה מגב פוליטי ו/או תקשורתי, כמעט בלתי אפשרי לעצור אותו בהעברת הרפורמה. הניסיון גם מלמד שמרגע שעמדת הרגולטורים התקבעה, הסיכוי לשנותה אפסי.

5. המחאה החברתית של הקיץ לא ממש דרשה את התרופות שוועדת הריכוזיות סיפקה. לא ראינו בהפגנות שלטים "העם דורש חברות פער". הנה דברים שאמר ד"ר עדי אייל, מומחה להגבלים עסקיים, ל"גלובס" ביום חמישי האחרון: "מוועדת הריכוזיות לא יצאה אמירה חברתית. עם ישראל לא יצא לרחוב בשביל בעלי מניות המיעוט. עם ישראל יצא לרחובות בשביל האזרח שאינו בעל מניות. (ההמלצות) רלוונטיות לרשות ניירות ערך, אבל ממש לא רלוונטיות לעם ישראל".