עמדה: תלונות שווא של נשים נגד בעליהן - תחום פרוץ לגמרי

המחוקק הישראלי התגייס בעשורים האחרונים בכל מאודו על מנת למגר את תופעת האלימות במשפחה, כאשר מספר הרציחות של נשים על-ידי בעליהן הפך לתופעה כמעט יומיומית.

סעיפים בחוק שונו, עונשי מינימום נקבעו, נוהלי חקירות של המשטרה, ומתן צווי הגנה נגד בעלים הנחשדים באלימות רועננו - כל זאת במטרה למגר את תופעה המכוערת והקטלנית.

אלא שלצד הפעולה המבורכת של רשויות החוק למיגור האלימות במשפחה, התפתחה תופעה מכוערת נוספת ומפתיעה: נשים לא מעטות נתפסו כדוברות שקר, עת התברר כי בדו עלילת-שווא נגד בעליהן.

חשוב לזכור כי גבר המואשם באלימות חווה חוויה קשה של ניתוק ממשפחתו. לעיתים קרובות הוא עלול למצוא את עצמו בתא מעצר צר ומעיק, בחברת פושעים ונרקומנים ותחת חקירה קשה ומשפילה. ותופעה עלילות-השווא של נשים נגד בעליהן, גם כשהיא נחשפת, אינה מטופלת על-ידי רשויות החוק כלל.

עד היום לא נפתח אפילו תיק פלילי אחד נגד אישה שטפלה עלילת-שווא על בעלה. אף לא אחת מהנשים שנתפסו בעבירה זו לא ישבה אפילו יום אחד בכלא. העונש המקסימלי ניתן כקנס, בגובה 30 אלף שקל, אך הייתה זו החלטה נדירה ביותר.

אי-הטיפול בתופעה מעודד נשים לטפול האשמות-שווא על בעליהן, מפני שבמקרה כזה הן זוכות בנקודות רבות, מוראליות ומוחשיות, במאבק הגירושים נגד בעליהן.

אלימות במשפחה לא נחשבת רק לאלימות פיזית. גם צעקות רמות, שבירת חפצים, טריקת דלתות, חבטות בקיר או בשולחן וכמובן איומים שונים נחשבים על-פי החוק לאלימות.

נשים לא מעטות המצויות במאבק גירושים, מגישות תלונות-שווא נגד בעליהן על אלימות, ובמקרים לא מועטים ככל הנראה בעצה אחת עם עורכי דינן.

בית המשפט לענייני משפחה מעניק משמורת זמנית על הילדים כמעט תמיד לאמא. הרחקת הבעל מהבית לא רק מביא לנשים ניצחון מוראלי - אלא מאפשר להן להציב את הישארותן בבית כעובדה בשטח, שבעתיד יהיה קשה מאד לערער עליה.

בדרך-כלל, נושאי האלימות בין בעל ואשתו עולים עם תחילת ההליכים המשפטיים. מדובר בהליך מאוד כוחני, שבו אדם, שבחלק נכבד מהמקרים לא עשה דבר, מורחק מביתו ולמעשה מנוטרל.

אצל חלק גדול מהאנשים ההרחקה מהבית והתערבות והמשטרה נתפסות כטראומטיות. הבעל המורחק מבין שחוקי המשחק לא פועלים לטובתו, ועל כן לעיתים יעדיף לסיים את ההליכים כמה שיותר מהר.

אסור לשכוח שהתלונה במשטרה חושפת את הבעל לחזית נוספת עמה עכשיו צריך להתמודד: קודם הליך גירושים מול אשתו - ועכשיו גם הליך פלילי.

מעבר לכך, הדרך המהירה ביותר להוציא אדם מביתו היא על-ידי תלונה כזו. בכל מקרה שבו האישה מאסה בבעלה ולא יכולה לראות אותו יותר, החוק מאפשר לה הליך אכיפה פשוט - כי הרי הבעל לא יעזוב את הבית מטוב-לבו. באמצעות צו הגנה הבעל מורחק מהבית - והאישה מקבלת את שחפצה בו.

למרבה הצער, לחוק יש השלכות נוספות. לעיתים תכופות האישה מנופפת בהרחקה בבית המשפט ומשחירה את פני בעלה. בן-לילה הופך הבעל להיות מסוכן, ואילו היא האישה הקטנה הופכת להיות מסכנה.

חשוב לציין כי הרעש סביב תלונה במשטרה מכניס את התיק להסלמה ולמתח עצומים בין בני-הזוג, דרגה שלא הייתה קיימת שם קודם.

בכל פעם בה מוגשת תלונה על אלימות במשפחה, נפתחת חקירה משטרתית. לא פעם מתגלה כי תלונות האישה על האלימות היו מוגזמות, אם לא מופרכות מן היסוד.

מקרה בולט לתלונת-שווא התפרסם לאחרונה בתקשורת, ובו סופר על גבר שהואשם על-ידי אשתו באלימות ואף ישב במעצר במשך חצי שנה, עד אשר הצליח להוכיח כי תלונותיה של האישה היו תלונות-שווא. גם תלונה זו לא טופלה במישור הפלילי, והאישה המעלילה לא בילתה אפילו יום אחד במעצר.

למעשה, לפנינו משוואה המעודדת נשים להגיש תלונות על אלימות בעליהן, ולהשתמש בכוח זרועות החוק בצורה מעוותת במסגרת מאבקן לגירושים.

מה קורה כאשר מוגשת תלונה של אישה נגד בעלה על אלימות?

מהרגע שבו מוזמנת משטרה בגין תלונה על אלימות במשפחה, מתבצעת באופן אוטומטי הפרדה מיידית בין בני-הזוג, כאשר ברוב המוחלט של המקרים הבעל מוצא את עצמו מחוץ לבית. השוטרים רושמים מפי האישה את תלונתה במקום (אלא אם כן הגיעה פיזית למשטרה), ואילו הבעל נלקח לחקירה.

בתום החקירה יורחק הבעל מאשתו על-ידי המשטרה לכמה ימים. בשלב זו תונחה האישה לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לצו הגנה. צו זה יינתן כנגד הבעל לעיתים קרובות במעמד צד אחד, של אשתו, וכך יורחק הבעל מביתם המשותף לתקופה של כשבוע, עד דיון נוסף בעניינו. אם הבעל לא יצליח להוכיח את חפותו, יינתן כנגדו צו הגנה ל-3 חודשים.

צו ההגנה אומר איסור על יצירת קשר בכל דרך שהיא, הטרדה, ולפעמים רדיוס של מספר קילומטרים.

לא כל הליך מסתיים במעצר. לעיתים החוקר אינו מוצא סיבה לעצור את הבעל או אפילו להרחיק אותו. במקרים כאלה "ממליצים" לבעל לשמור מרחק עד שהעניינים יירגעו. אם המשטרה מאמינה כי אכן נעברה עבירה, מועבר התיק לפרקליטות עם המלצה להעמיד לדין. וכאן כבר מתחיל הליך פלילי.

"הצגה" קטנה בבית המשפט

חשוב לדעת כי כדבר שבשגרה, המשטרה לא לוקחת צ'אנסים ומרחיקה אדם מיד לאחר קבלת התלונה. ניתן לומר כי מדובר בהליך שגרתי לחלוטין. הרחקת אדם באמצעות צו למניעת אלימות במשפחה, במעמד צד אחד, הינה צעד קל ביותר. מספיק שהאישה תגיש בקשה בה תפרט אלימות או חשש לאלימות כלפיה ותעשה הצגה יפה בבית המשפט.

למה? כי במקרים רבים בהם מוגשות בקשות למתן צווי הגנה, שופטי בית המשפט לענייני משפחה מצויים במצוקה אמתית. טעות של שופט אשר לא נעתר לבקשת צו הגנה עלולה להסתיים בטרגדיה קשה. אף שופט לא יכול לקחת על עצמו את האחריות לכך - ובצדק! צווי הגנה, חרף העובדה שמדובר בהליך קצר ופשוט, הינם הליך קשה ביותר לשופט היושב בדין.

חשוב לציין כי לבית המשפט אין כל דרך לגלות האם המעשים המיוחסים לבעל נכונים. לפיכך, בחלק נכבד מהמקרים יינתן צו הגנה במעמד צד אחד. בניגוד להליך הפלילי, שבו על התובע להוכיח כי פלוני ביצע את העבירה - בבית המשפט לענייני משפחה, אם לא הצלחת להוכיח כי אשתך שיקרה, סביר כי יינתן נגדך צו.

האם מעצם הגשת התלונה נגדו, עלול הבעל להינזק?

הגשת תלונה על אלימות כנגד הבעל גוררת אחריה פתיחת חקירה משטרתית כנגדו, אשר עלולה להסתיים בהגשת כתב אישום ואף בריצוי מאסר. אם מדובר בתביעת-סרק, וגם כאשר הנושא מתבהר לבסוף - עדיין עלול הבעל לשאת בתוצאות לא נעימות, לעיתים קשות ביותר.

ידועים מקרים רבים בהם מוצא צו הרחקה כנגד הבעל, ובמקרה בו לבעל יש רישיון לכלי נשק, לעיתים נשלל ממנו גם רשיונו. שלילת הרישיון להחזקת נשק עלול להביא לפגיעה בהכנסותיו של הבעל, אם עיסוקו דורש נשיאת כלי נשק.

כמו כן, לעיתים הבעל והאישה עובדים יחדיו, והרחקת הבעל מאשתו גוררת את הרחקתו מהעבודה, והדבר עלול לפגוע בפרנסתו. מעבר לכך, עד שמתבררת הפרשה עלול הבעל לבלות בתא מעצר, וגם לכך יש נזק מוראלי ופסיכולוגי.

מה יכול לעשות בעל שנפל קורבן לתלונת שווא?

במקרה בו נפתחת נגד האישה חקירה על תלונת-שווא, האישה אמורה לעמוד בפני הליך פלילי. אלא שעד היום, במשך 14 שנות עבודתנו, לא נתקלנו באישה ששילמה על הגשת תלונת-שווא.

יחד עם זאת, כבוד סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז, השופט יעקב כהן, קנס אישה ב-30 אלף שקל בגין עדות שקר בסוגייה זו. זהו הסכום הגבוה ביותר בו חויבה אישה בישראל.

גבר רשאי לתבוע את אשתו אם הגישה נגדו תלונת-שווא, אך תביעה זו תגיע לבית המשפט לענייני משפחה, שלא כל-כך אוהב להתעסק בתביעות נזיקין.

החוק הקיים מספיק לטיפול בתופעה

חשוב להדגיש כי אם הייתה מונהגת ענישה כבדה בשל הגשת תלונות-סרק, נשים לא היו עושות שימוש בהליך זה בקלות כה רבה.

יש לשקול בכובד-ראש הכבדת הענישה בגין תלונות אשר מתבררות כתלונות-שווא, מפני שהמצב הנוכחי מערער את עיקרון השוויון בפני החוק, מפלה אזרחים על רקע מינם ופוגע בצורה קשה בתדמית עשיית הצדק ומעמד רשויות החוק בעיני רבים מאזרחי ישראל.

מצד שני, שינוי החוק, כך שיקבע ענישה קשה על תלונות-שווא, עלול להרתיע גם נשים שנמצאות באמת בסכנת חיים. הללו עלולות להעדיף לשתוק מאשר להסתכן בתלונה, כשהעדים היחידים למעשים היו הבעל והאישה עצמם. במקרה כזה עלול שינוי החוק להוביל דווקא להחרפת המצב, להקצנה במקרי אלימות ולריבוי מקרי רצח נשים בידי בעליהן.

■ עו"ד רועי קורץ ועו"ד דלית לומיאנסקי הם עורכי דין המתמחים בדיני משפחה, תביעות משפחתיות, ניהול עזבונות וערעור על צוואות.