משמורת משותפת על הילדים: כבר לא חלום רחוק לגברים

ברירת המחדל הידועה, לפיה בעת גירושים נותרים הילדים במשמורת אמם, ולאב נקבעים הסדרי ראייה בלבד, הולכת ומפנה את מקומה להסדר של משמורת משותפת. בימים אלה, שלהי 2011, המהפכה נמצאת בשלביה הסופיים. המשמורת המשותפת הולכת והופכת להסדר מוביל ומשמעותי עם פירוק התא המשפחתי.

לפנינו שינוי תפיסתי במערכת המשפט, שנעשה באופן איטי והדרגתי: לא עוד הגישה השולטת לפיה האם היא ההורה העיקרי והאב הוא ההורה המשני. מעתה, הכיוון הוא שלשני ההורים תפקיד שווה בגידול הילד.

מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 ועד היום מתנהל ויכוח בין הטוענים כי משמורת משותפת תורמת לרווחתם של ילדים, לבין אלו הטוענים כי הסדר זה פוגע ברווחתם. בישראל נערך מחקר מקיף הבוחן את מהותם של הסדרי המשמורת וראיית הקטינים, שממצאיו הצביעו על כך שהסדר מסוג משמורת משותפת אינו מתקיים כדבר שבשגרה בסכסוכי משמורת קטינים.

עם זאת, ברור שבית המשפט אכן יורה על משמורת משותפת אם יהיה זה לטובת הקטינים. עד לא מזמן, על מנת שתישקל האפשרות הזאת, חייב בית המשפט להשתכנע כי קיימים מספר תנאים מוקדמים:

• מסוגלות הורית טובה של שני ההורים.
• רמה טובה של שיתוף-פעולה בין ההורים.
• תפיסת הילדים את שני הבתים כמרכזיים בחייהם.
• מרחק גיאוגרפי קטן בין בתי ההורים והערכה הדדית.

ועדת שניט, אשר מונתה במטרה לבדוק ולהמליץ בכל הקשור להיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושים, המליצה לשר המשפטים על נוסח חוק חדש, אשר יחליף את מרבית סעיפי הפרק העוסק בהורים וילדיהם הקטינים שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (אשר נחקק בשנת 1962).

הצעת חוק זו מבוססת על שותפות - יחד ולחוד - באחריות ההורית למימוש זכויות הילד, כאשר השיקול המנחה והמכריע הוא טובת הילד. החידוש הוא בכך שיהיו שני הורים מטפלים ואחראים לילד, על-פי מה שהוסכם שהוא לטובת הילד. ההורים יהיו במעמד הורי שווה, על קרקע אחת, ללא קשר למשך הזמן שכל הורה מטפל בילד.

תקשורת טובה בין ההורים - תנאי הכרחי?

בעוד שבעבר תקשורת טובה בין ההורים הייתה תנאי לפסיקת משמורת משותפת, ובכל מקרה בו היו ההורים ניצים זה לזה נפסל הסדר המשמורת המשותפת על הסף, הרי שהפסיקה הלכה צעד קדימה וקבעה כי משמורת משותפת יכולה להתקיים גם כאשר לא מתקיים שיתוף פעולה בין ההורים.

מגמה זו של שיוויון בין ההורים באה לידי ביטוי בפסיקה לא רק בקביעה כי משמורת משותפת הינה דרך המלך, אלא גם בעניינים הקשורים לזכות לקבוע את מקום מגורי הילדים ומקום חינוכם.

באפריל 2011 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב את ערעורה של אם על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, לפיה ילדה תישאר ללמוד בבית-ספר באזור מגורי אביה, שיוצג על-ידי הח"מ, על אף שאמה עברה דירה לעיר אחרת, בין היתר בהתחשב בהסדרי הראייה הנרחבים שמקיים האב עם הילדה, עד כדי משמורת משותפת למעשה.

ביוני 2011 חייב השופט פיליפ מרכוס בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים את האם להשיב את הילדים להתגורר בירושלים, שם התגוררו עם שני הוריהם טרם הגירושים, וקבע: "כמובן אם או אב רשאים לעבור ממקום מגורים אחד למקום אחר, ולהורה השני סמכות מאוד מצומצמת להגביל זאת. אך הדבר אינו יכול להיעשות בנוגע לילדים".

ומה עם המזונות ?

לא ניתן להתעלם מסוגיית המזונות, כשמתקיימת משמורת המשותפת. לעניין זה הפסיקה ברורה, וגם הסדרים המחלקים את זמנם של הקטינים באופן שווה בין שני הוריהם מטילים על פי רוב את חובת תשלום מזונות על האב.

בספטמבר 2011 סיכם השופט אסף זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בטבריה את ההלכות המשפטיות הנוגעות לסוגיית המזונות בעת הסדר משמורת משותפת (תמש 13135-10-09): "ברגיל, הסדר של משמורת משותפת הביא להכרה שיש להפחית בגובה החיוב בגין מזונות הקטין ובהיקפו, אך לא במהותו".

בפסק הדין המנחה בעניין זה נקבע, כי משמורת משותפת מצדיקה בדרך כלל הפחתה של כ-25% מדמי המזונות שהיו נפסקים אילו המשמורת הייתה נתונה באופן בלעדי בידי האם. עם זאת, יצוין כי אף היו מקרים שבמסגרתם לא הופחת תשלום המזונות על ידי האב למרות משמורת משותפת, או למרות הרחבה משמעותית של הסדרי הראייה.

לעניין זה קבע בית המשפט: " איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, זאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר. משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר בחיי ילדיו, מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין. סביר בעיניי כי מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר. מידת ההפחתה מדמי המזונות בהם מחויב האב במקרים של משמורת משותפת נעה בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה".

סיכומו של דבר: הפסיקה הולכת ומתאימה עצמה למציאות בפועל - מציאות בה אבות נוטלים חלק פעיל בגידול ילדיהם לא פחות מאימהות, ונותרים הורים פעילים, בעלי זכויות שוות והשפעה שווה על חיי ילדיהם, גידולם וחינוכם. אלא שהמהפך המשפטי, מטבעו איטי יותר ואורך שנים, ובסוף 2011 ניתן לומר שהוא כבר כאן. המשמורת המשותפת כהסדר אפשרי וסביר, אינה כבר שאיפה רחוקה ובלתי מושגת.

■ הכותבת היא מומחית בדיני משפחה.