לראות או לא לראות

"דיוקן", ה' 22:45, ערוץ 1

כבר כמה שבועות שאני מתכוון להמליץ על הסדרה המיוחדת הזאת, ובכל פעם תוכנית אחרת גונבת ממנה את תשומת הלב, אבל הפרק שישודר הערב, זה עם מוחמד בכרי, ראוי לתשומת לב מיוחדת.

למרות שמדובר בעונה שנייה, הרי שתוכנית שמשודרת בערוץ הראשון זקוקה תמיד להצגה, שמא החמצתם אותה עד כה. התוכנית, בהנחייתו של אלדד זיו, מבוססת על פורמט של הבי.בי.סי: בכל פרק מגיעה אישיות מוכרת אל שלושה ציירי פורטרטים שמציירים אותה. מקץ מספר ימים הם נפגשים עם התוצאה האמנותית, ה"מודל" בוחר לעצמו את הפורטרט המוצלח ביותר לדעתו. "על הדרך" זוכים הצופים להכיר טוב יותר את האובייקט, וכך מצטייר לו לא רק פורטרט ויזואלי, אלא גם פרופיל ביוגרפי של המרואיין. התוכנית הנעימה הזאת תארח הערב מישהו שיחסיו עם החברה הישראלית עלו על פסים לא נעימים: מוחמד בכרי. שחקן ויוצר מוערך שחובק על-ידי הישראלים, עד שבמהלך מבצע "חומת מגן", צייר את חיילי צה"ל שהשתלטו על מחנה הפליטים ג'נין כמי שביצעו טבח. הראיון עם בכרי מעניין, ראשית מפני שהוא דמות מושלמת לפורטרט: פניו חרוצות הקמטים ועיניו העמוקות הן חלומו של כל מושך במכחול. שנית הוא מעניין מפני שהדו-שיח עם בכרי, שנראה בהתחלה כדיאלוג פורה והתחלף, עם החרפת היחסים בין העמים, למשהו שונה לגמרי, מייצג אולי נאמנה את הדו-שיח הישראלי-ערבי שהפך לדו שיח בין חירשים.

מי פנוי בפלוטו?

"האלמנט החמישי", ו' 18:05, "יס 2"

בחוץ כבר קר וחשוך, וניחוח של אוכל בבית. כמעט שבת, זמן טוב לנסות ולאתגר את הדור הבא בצפייה משותפת בטלוויזיה. אלא שהדור הבא, כמאמר השיר, יושב בחדר הסמוך ובוהה במחשב. הסרט הזה יכול להיות הזדמנות טובה לצפייה משפחתית. כבר 15 שנה מלאו לסרט הזה, ובאורח פלא הוא לא מתיישן: הוא עדיין נראה עתידני, הוא מעלה חיוך גם בצפייה חוזרת, ברוס ויליס עדיין יודע לספק אקשן מהסוג הישן והטוב אפילו בסרט עתידני, ומילה ג'ובוביץ' היא פשוט עוצרת נשימה, גם ממרחק השנים.

מעשה בנהג מונית ניו-יורקי (כיאה לסרט עתידני, המונית שלו מרחפת באוויר), יוצא יחידה מובחרת, שאל תוך המונית שלו מתרסקת מישהי שנראית כאילו נשלחה מכוכב אחר. מהר מאוד מתברר שיש לה ייעוד עתיק-יומין, לשמור על האנושות מפני הרוע המוחלט. חלק מהעלילה קצת ילדותי ומוסרני, אבל יש כמה אלמנטים שעושים את "האלמנט החמישי" לשווה צפייה: גארי אולדמן למשל, שחקן אדיר שתפקיד האיש הרע פשוט נועד לו. יש כמה חידושים טכנולוגיים שגדולתם הוא בפשטותם, כמו למשל ניו-יורק העתידנית, שבה אנשים גרים בדירות-חכמות בגורדי שחקים ענקיים. הקטע הקצרצר שבו מזנון של מזון מהיר מתחבר לביתו של ויליס, הוא בהחלט חידוש שהייתי רוצה לאמץ. לא מדובר בסרט ענק, אבל הוא עדכני דיו כדי לעניין גם צופים צעירים, ועדיין להיות רלוונטי גם עבור מי שה"אקשן" שעליו גדלו היה מערבונים. בשתי מילים: לילדינו ולנו.

אם רוחנית

"דמג'ז", עונה חדשה, ש' 22:00, "הוט 3"

לגלן קלוז, שחקנית נפלאה, יש רק בעיה אחת: היא בערך בת דורה של מריל סטריפ. חוץ מזה, היא שחקנית מושלמת שבשנים האחרונות (מחמת גילה או מתוך בחירה) בוררת את התפקידים שלה בקפידה, וזה של פטי יוז, כמו נתפר למידותיה. אם תרצו, עורכת הדין פטי יוז היא מה שעורכת הדין שגילמה קלוז ב"חיזור גורלי", לפני 24 שנים, גדלה להיות: צינית, חדה, מרירה, מושחזת וחסרת מעצורים. קלוז-יוז עומדת בראש פירמת עורכי-דין ידועה. העונה מתבססת על פרשיות שחיתות שחוקר המשרד, פרשיות מעניינות ומבוססות על מקרים אמיתיים, אבל עם כל הכבוד לתסבוכת המשפטית, מה שמניע את הסדרה הוא היחסים של יוז עם בת דמותה הצעירה, עורכת דין בשם (הנפלא) אלן פרסונס (רוז ביירן). כבר ראינו לא מעט סרטים וסדרות על יחסי אהבה-שנאה בין גברים צעירים ואביהם הביולוגי או הרוחני, אבל המקבילה הנשית היא פחות מקובלת בהוליווד.

בתפקיד האיש הרע, מצטיין ג'ון גודמן הוותיק שמשלים קאסט שאין רבים כמותו בסדרות טלוויזיה.