בשבחו של השמן: איפה בארץ מייצרים את שמן הזית הטוב ביותר?

דוידי שולף מאי שם מפוחית ענקית. הוא מצמיד אליה מיקרופון ובבת אחת מתמלא חלל המחסן הקטן בצלילי "על הדבש ועל העוקץ". אני מביט בו מהופנט. אי אפשר לא לאהוב את השיר הזה כשמישהו מנגן אותו במפוחית סטייל שלישיית אדלר בצהרי שישי, כשהאוויר מלא בריחות שמן זית.

צומת קסם היא הכי לא טוסקנה בעולם. גם מושב חגור הוא לא בדיוק סן ג'מיניאנו. ענף הייצוא הבולט שלו הוא לא בדיוק קיאנטי ושמן זית. יותר בכיוון של רמט"כלים. לא פחות משניים באו מהמושב הקטן שבשרון - דן חלוץ וגבי אשכנזי. נו, עם שם כמו חגור, מה כבר יכול לגדול כאן.

אבל את ארז אברמוב כל זה לא מעניין. האיש נמוך הקומה והאנרגטי הזה מתעקש להביא את טוסקנה לכאן, יעלה כמה שיעלה. כשהוא לא בונה מכוניות מירוץ בסדנה שלו, שעליה כתב "סדנה לבריאות הנפש" ("מס הכנסה חקרו אותי חצי יום מה אני מייצר כאן", הוא צוחק), עומד ארז ליד המכונות הענקיות שלו ומייצר את אחד משמני הזית הכי טובים שעשה כאן מישהו מעולם. השמן שלו הוא אולי לא שמן טוסקני עם ניחוחות של דשא ירוק, אבל נדמה לי שאף איטלקי שאוהב אוכל לא היה מעקם את האף מולו.

שלא לדבר על פלבאי כמוני שממש נשבע בקסמה של תערובת זני הברנע והפישולין שטעמתי כאן בצהרי שישי. עד כדי כך שגם הרבה אחרי 14:00, שעת הסגירה הרשמית, אני מתעקש להמשיך ולטבול עוד ועוד חתיכות לחם בקערית השמן הקטנה המונחת על הדלפק, מתעלם באלגנטיות מקולה המהדהד של הרופאה שלי, ד"ר פריד, שהסבירה כבר לפני כמה שנים שגם שמן זית הוא שומן.

"מה?", היתממתי מולה, "הרי זה בריא לא?".

"אפילו מים יכולים להרוג אותך אם תשתה יותר מדי", אמרה הרופאה הקשוחה שלי.

מה אכפת לי. ד"ר פריד יצאה כבר מזמן לגמלאות והרופא הצעיר שהחליף אותה עוד לא ממש מכיר אותי טוב, למרות שבפעם האחרונה הציץ בבדיקות הדם שלי במבט מסוקרן.

מחירים שוברי שוק

אברמוב הקים את בית הבד שלו לפני כשבע שנים. בתחילה חשב שזו תהיה מעין חלטורה קטנה לצד עיסוקיו האחרים. אבל מהר מאד הוא נשבע בקסם וכיוון שהוא איש רציני שאינו מכיר קיצורי דרך, קם ונסע לטוסקנה, הביא את פס הייצור הכי גדול שיש לבתי בד בוטיק - להבדיל מבתי בד מסחריים, וחנך את מותג שמן הזית שלו - "שמנא". כשהוא לא עוצר את השמן שלו, סוחט אברמוב שמן במכונות שלו לכמעט מאה מותגי שמן זית אחרים.

"לא מעט מהם זכו בפרסים על שמן שעשו אצלי", הוא מחייך.

והם צודקים. המכונה של אברמוב אכן יודעת את העבודה. אני טועם את השמן הטרי שיוצא ממנה ואפילו החריפות של שמן צעיר כל-כך לא מצליחה להפריע לעונג. אברמוב מתנדב להרוס לי את הרומנטיקה ומסביר לי שכל עניין הזנים האופנתי הוא קשקוש מוחלט. לא שאין זנים, אבל ההבדל ביניהם הוא עניין למומחים. "הכול תלוי בכמות המים שאני נותן לעץ", הוא מסביר.

המחסן הקטן של אברמוב והוריו, נילי ושלמה, מלא בכל טוב. לא רק שמן נהדר במחירים מצחיקים שוברי שוק. גם יינות טובים מלא מעט יקבים, גבינות צאן ממחלבות טובות במיוחד כמו "שירת הרועים" ו"חלב עם הרוח" ואפילו ערק ירדני נהדר ממזקקת חדד. "אני לא בעניין של לאכסן שמן, אני רוצה למכור", מסביר לי אברמוב את המחירים. לכן הוא גם לא מפיץ את השמן שלו לאיש מלבד כמה מסעדות. רוצים שמן? בואו לחגור. רבע שעה מתל-אביב ואתם בליבו של חלום השמן האיטלקי המושלם. רק סדרו את הכומתה בכניסה. אין לדעת על איזה רמטכ"ל תיפלו בשער.

בית בד שמנא: מושב חגור. 03-9033380. ג'-ה' 16:00-18:00, ו' 10:00-14:00, שבת 10:00-16:00