מדינת הלהיפך

מצרים מנוהלת ע"י גנרל מצב-רוח - עושה כל מה שיועיל לו ויזיק לכלל, מאינטרס לאומי

לפני ימים מעטים הודיע המועמד לתפקיד נשיא מצרים, ד"ר מוחמד בראדעי, על פרישתו מהמרוץ. בראדעי, לשעבר ראש סוכנות לאנרגיה גרעינית של האו"ם, פנה לציבור ואמר: "איני יכול עוד". המהפכה, טען, סטתה מנתיבה, וממשל מובארק כמו לא קרס כלל. הוא הצהיר, כי מצפונו מרשה לו להתמודד על תפקיד בכיר רק באווירה דמוקרטית ולא בצלו של משטר הקצונה. בין השורות אפשר לקרוא את מה שבראדעי חשש לומר בקול.

גורמי הביטחון המצריים ממשיכים לעקוב אחר מנהיגים ומובילי דעת קהל, לצותת להם ולעצב את מדיניותם באופן שלא יפגע באינטרסים של הצבא. קשה לומר על בראדעי, שהוא ניחן באישיות כריזמטית, ולכן פרישתו לא הרעידה את קירות הבית. המשפטן, שהיה לדיפלומט שהיה לפוליטיקאי, הוא סבא חביב, וליברל בדעותיו. הוא נטול קירבה אוהדת, לחוגים השמרניים, שהייתה עשויה לסייע לו בבחירות לנשיאות. אפילו עבר צבאי, מהסוג העשוי להלך קסמים על בוחרים, אין לו.

גנרל מצב-רוח

עם זאת, בראדעי ייצג בעמדותיו את קול המצפון. מצרים של היום שקועה בבעיות כלכליות קשות ובירידה חדה בביטחון האישי, ועתידה לוט בערפל. היא זקוקה לאישים שיורו לה את דרך הישר, שיצביעו על הפגמים, ויאמרו כיצד לתקנם. אלא שמצרים של היום מנוהלת בידי גנרל מצב-רוח, גנרל שאין מטה, אבל יש לו חיילים שנושאים את קולו לכל פינה. חלקם חמושים (בבקבוקי תבערה, בסכינים ולעתים סתם בעצבים), מיעוטם אלמונים, ורובם פעילים בשיח הציבורי ובפוליטיקה.

על אף שמשנתם אינה סדורה, דרכם סוחפת וקולם נשמע. זוהי מדיניות ה"להיפך", והעיקרון המנחה פשוט: כל מה שיועיל לנו ויזיק לכלל, נעשה; ונטען, שזה אינטרס לאומי. הבימה היא התקשורת, השפה היא שפת השיסוי, והרוח הכללית אינה מעניקה מקום לדעה אחרת. במדינת הלהיפך, משפטן בעל שם עולמי, שסיים 27 שנות קריירה מוצלחת בחו"ל וחוזר למולדת, מגויס מיד לסייע במאמץ הלאומי, ולא זוכה לקיתונות בוז על כך שאינו מכיר את ארצו. במדינת הלהיפך, המיעוט הנוצרי עשוי להיות גשר למערב, שיש להגן עליו ולהשיב לו את האמון במולדת, ולא להטביל בו חלק מתסכוליה האלימים של החברה. במדינת הלהיפך, שכן חזק כלכלית, צבאית וטכנולוגית אינו אויב שיש לבחון מחדש את נחיצות היחסים עמו, אלא קיר תומך שאפשר להפיק ממנו תועלת.

ב-23 ביולי השנה ימלאו 60 שנה להפיכה, שהעלתה לשלטון את משטר הקצינים במצרים. משטר זה עיקם את החברה המצרית, וזרע בה אוסף מחלות חברתיות. במקום לשרת את האזרח, הוא הפך אותו לעבד נרצע. במקום לעודד יצירתיות, מנע חשיבה פלורליסטית. במקום לטפח את האקדמיה, בנה אותה באופן שתשרת את צרכיו. לאוויר הופרחו סיסמאות ריקות במסווה של ערכים לאומיים. בחלקן הוסטה תשומת-הלב מהעיקר, ובאחרות טופח אויב מדומה.

עימותים פנימיים

מי שהתבטא בזכות היחיד ליהנות מאוויר צח, תויג כבוגד. לגדודים של פקידים, בכל המשרדים, ניתן גיבוי בקריצה לקחת לכיסם שוחד מהאזרח. שיטה זו הבטיחה את נאמנותם לשלטון על-חשבון הציבור. למשטר הזה שמורות הזכויות על כינון מדינת הלהיפך.

בימים הקרובים אמורות להתפרסם תוצאות הבחירות לפרלמנט. האחים המוסלמים יהיו המפלגה הגדולה ביותר. בישראל פשתה פרנויה, אבל הרכב הממשלה שתקום בקהיר היא בעייתה הקטנה של ישראל. בעייתה הגדולה היא - עתידם החברתי, הכלכלי, והפוליטי של 80 מיליון מצרים, ציבור נדכא ומעונה, שראוי לריפוי ולנחמה. האחים המוסלמים יפעלו אמנם בייפוי-כוח מהעם, אבל גם הם תוצר של מדינת הלהיפך. משימתם העליונה היא לגמול את החברה מירושתם החולה של קודמיהם. לשם כך נדרשות שנים ארוכות. חלקן מזמנות עימותים פנימיים.

המועצה הצבאית העליונה הכריזה על חג לאומי חדש - מהפכת 25 בינואר 2011). הוא יצוין בפעם הראשונה ביום רביעי הבא. ביום זה לפני שנה פרצו ההפגנות, שהסתיימו בהסתלקותו של חוסני מובארק. שמו של החג הוא כדור טשטוש. המהפכה המצרית טרם קרתה. היא אף בקושי החלה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל

צרו איתנו קשר *5988