סיכון לא מחושב

קל לשכוח עד כמה קל ליפול בהשקעה פזיזה בנדל"ן ללא אמצעי זהירות

הקלישאה אומרת, שהסיכון הכי גדול הוא לפעמים דווקא לא לקחת סיכון. תשאלו את האלפים ששכנעו עצמם ואחרים במשך שנים שעדיף לשכור ולא לקנות דירה - כי מסוכן פה בארץ, כי לא יכול להיות שבת"א עולה כמו בלונדון או בני יורק, כי או-טו-טו הממשלה מחלקת קרקעות ודירות בחצי חינם, כי עדיף להשקיע את ההון העצמי בבורסה (בזמן שהם פחדו אפילו ממק"מ) ועוד ועוד, בזמן שהמחירים ברחו להם.

ובכל זאת, סיכון גדול בהרבה הוא כמובן לקחת סיכון, לא ממש מחושב. וכשמדובר בנדל"ן - שהצמיח אין ספור סיפורי סינדרלות וגם לא מעט סיפורים על החבר ש"עשה מכה" בדירה שקנה ביפו או בבאר שבע - קל לשכוח עד כמה קל ליפול בהשקעה פזיזה ללא אמצעי זהירות.

לחתום על חוזה, גם אם מדובר ברכישת מוצר בסיסי כמו דירה, עם כסף שאין לך ועם משכנתא מוטרפת במיוחד. לקנות נכס בשביל תשואה מבטיחה מהשכרה, ולחפש עד עכשיו שוכר שלכל הפחות יגאל אותך מהארנונה. להיכנס ליזמות הרפתקנית - רכישת קרקע, דירה חרבה או סתם קבוצת רכישה לא נכונה - ולגרד לשם כך כל הון פנוי, כדי שבסוף תשאר חלילה בלי כלום ביד.

ועוד אין ספור השקעות נדל"ניות ואחרות, ששכחו את הכלל הפשוט ולפיו גובה התשואה - שהיום, אגב, גם מגיעה לשיעור דו-ספרתי למי שיבחר להשקיע באגרות חוב של לא מעט חברות נדל"ניות מאוד מוכרות הנסחרות בבורסה - הוא כמעט תמיד פונקציה של הסיכון העומד מולה.